רש"ש על מגילה ח׳

1 רש"י במשנה א' ד"ה דריסת הרגל. והמודר מאכל מותר. כצ"ל:

2 רש"י ד"ה וכלים. תנן בהדיא דאסור. הוא בנדרים רפ"ד. ועמש"כ שם בתוי"ט ד"ה מקום בס"ד:

3 תד"ה דריסת הרגל. ותירץ ר"ת דהכא מיירי בבקעה כו'. ר"ל אבל בחצר שותפי הוא דל"ק ושאר אינשי קפדי והט"א רמי דר"ת אהדדי דהתוס' כ' בשמו בנדרים מו ב דהא דפסקינן התם כראב"י הוא מטעם דויתור מותר במודר הנאה והתם מתיר אפי' בא' מן השוק שנדר הנאה מא' מהן ולענד"נ מלשון ר"נ ארב"א בב"ב שם הכא בחצר השותפין דבהעמדה כדי לא קפדי ולא סיים מלת אהדדי כמו בר"פ הבית והעליה משמע דר"ל כיון דדשותפי היא לא קפדי אפי' אאינש אחרינא ודלא כפי' הרשב"ם שם ונכון בס"ד אכן לפי גי' המהרש"א ופירושו בדבריהם הכא למ"כ:

4 תד"ה אין. דכתיב וזבחת שלמים גבי מעשר. וכ"כ בתענית יג ב וע"ש בהגהת הב"ח ותמוה דהאי קרא כתיב בהר עיבל אלא דגמרינן שם שם עי' זבחים נ ומנחות פב ובספרי פ' ראה יליף שמחה שמחה והט"א העתיק דבריהם אל נכון ודע דבזבחים שם פרש"י האי שם דגבי מעשר היינו הא דכתיב ואכלת לפני כו' לשכן שמו שם וזה כתיב גבי מעשר גופיה ויותר נאות לפי הענין קרא דונתת הכסף כו' ואכלת שם עי' במנחות שם ובפירושו:

5 בא"ד וי"ל דמן הדין כו'. נראה דהיה כתוב בר"ת דמ"ה ור"ל דמשום הכי והמעתיק השתבש:

6 גמרא הא לענין מו"מ וספירת ז' זו"ז שוין. שייר ביאת מים חיים עי' ריש זבים:

7 רש"י ד"ה משכב. ואילו נגע בדבר שאינו מו"מ כו'. אפי' במו"מ אם לא שכב או ישב או שא"ד דחשיב בספ"ב דזבים אלא שנגע בהם לבד אינם אלא ראשון ובדבר שאינו מו"מ אף בשכב כו' אינו נעשה אה"ט אלא ראשון אם נגע בו ובלא נגע טהור לגמרי:

8 רש"י ד"ה לכשיפסוק מזובו. ולכשיתרפא מצרעתו יטבול כו'. הט"א כ"ע של"י למה דקדק לפרש כשיתרפא הא נ"מ נמי אפי' טרם שיתרפא לענין כ"ח בהיסט ולמו"מ ע"ש אבל כבר מצאנו לרש"י ביומא ו ב דמצורע עושה ג"כ מו"מ לטמא אדם כו' ועתוס' שם וכ"נ ממש"כ בסמוך וה"ג והלא דין הוא אם מטמא כו' דאתי לאפוקי מגי' התוס' בשם י"ס מה מצורע שא"מ מו"מ כו' ולענין טומאת היסט מצינו ג"כ להרמב"ם בפי' לכלים פ"א מ"ד שסובר דמצורע ג"כ מטמא הביאהו התוי"ט שם וי"ל דרש"י גם הוא סובר כן וא"כ כוונתו מבוארת רק מש"כ ואע"פ שצריך לספירה כו' לענין אכילת קדשים כו' קשה דהרי טמא הוא ג"כ כשרץ כדאיתא בפי"ד דנגעים מ"ב וריש כלים:

9 רש"י ד"ה מזובו. וספר שאף בשביל מקצת זוב כו'. כ"נ דצ"ל:

10 תד"ה י"ס דגרסי. ומה מצורע שא"מ מו"מ כו'. ק"ל לגי' זו מדוע ל"ק נמי שא"מ בהיסט כדאמר בפסחים שם ואולי דבאמת גרסי לה ג"כ:

11 רש"י ד"ה מ"ש האי מזובו. מזובו וספר לו דרשת ליה למקצת זוב ובהא ענינא כו'. כצ"ל:

12 רש"י ד"ה א"כ ליכתוב. הוה דרשינן ליה וכי יטהר מן הזוב כו' למידרש מקצת זוב טעון ספירה. כצ"ל:

13 גמרא טהור מפריעה ופרימה מעיקרא. כ"נ דצ"ל וכלישנא דרבא בסמוך:

14 שם א"ל רבא אלא מעתה כו'. גי' זו קשה דמשמע דרבא הוה יתיב גבייהו בשעה דתנא קמיה וזה לא יתכן עי' מנחות לו תד"ה אמר:

15 שם ה"נ טהור השתא מלטמא בביאה למפרע. מפרש"י משמע דשאר טומאותיו מטמא למפרע אם פשתה המספחת עט"א במה שהקשה בהך דרשה דוטהר גבי זב לר' יוסי דפ' כ"צ וחדוש גדול הוא ועי' גה"ש:

16 שם א"ה תגלחת וצפרים מ"ט כו'. עי' מהרש"א ול"נ דר"ל א"ה דטעמא דמעטינהו קרא למוסגר מפו"פ הא לא"ה ה"א דשוים כהדדי וכדפרש"י בריש הסוגיא א"כ תגלחת כו':

17 רש"י במשנה ד"ה מוחלט. ל"י מדוע דקדק לפרש לאחר שכלו כו' אפי' בתחילה אם נראה בו שער לבן ומחיה נמי:

18 רש"י ד"ה אשר בו. מי שצרעתו. טומאתו תלויה בגופו כו'. כצ"ל:

19 רש"י ד"ה יצא. שאם לא ימצא ביום שבעה כו'. ה"ל לבאר יום ז' דהסגר שני וכן דלג ס"ט דמחיה ויתכנו דבריו בשחין ומכוה עי' נגעים פ"ג מ"ד:

20 במשנה אין בין ספרים לתו"מ כו'. וק"ל האיכא עוד דתו"מ א"נ אלא כסדרן ומצאתי אח"כ בתור"ע שקדמני בזה וי"ל ע"פ מה שהביא בפ"ת סי' רע"ו סק"כ דהשם אפי' בס"ת צריך שיכתבנו כסדרו ולהכי לא פסיקא ליה. עוד נ"ל דגם פרש' סוטה שבס"ת לר"י משום ר"מ עירובין יג דאין מטילין קנקנתום לדיו בכתיבתה מטעם דמוחקין לה מה"ת ה"ה דא"נ אלא כסדרה דמגילת סוטה פסולה של"כ סוטה יז ב וה"נ דהלכה כמותו נגד ר' יעקב דפליג עליה שם דרי"ה הוא מרי דתלמודא טפי מרי"ע וצ"ע דהפוס' ל"פ כוותיה אבל לענין לשון תנן בפ' וא"נ דפרשתה נאמרה בכל לשון וה"נ דה"ה כתיבתה אלא שראיתי להרמב"ם בפ"ג מה"ס ה"ח שכ' וכותב עליה בלה"ק והכ"מ לא הראנו מקורו ואולי יצא לו מהא דא"ר שם יז ב כתבה למפרע פסולה דכתיב כו' כי דכתיבא ושם בר"פ וא"נ תניא ק"ש ככתבה והכוונה ללה"ק ה"נ כוון רבא לאשמעינן ג"כ דבלה"ק נכתבת. שוב ראיתי בירושלמי דמקשה ולמה לינן אמרין כו' שהספרים נכתבין בשני דפין כו' התיב כו' תולין בספרים וא"ת לא בתו"מ ופי' הק"ע משום דה"ל שלא כסדרן וכ"ה בב"י או"ח סי' ל"ב בשם הר"י אכסנד' וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רפ"ח סק"ב ונראה דזה מקשה ג"כ דלמה לא תנינן לה במתני'. ועי' תשו' חתם סופר חא"ח סי' ח':

21 רש"י ד"ה לתופרן בגידין. והל"מ בתפילין ומזוזות שיהיו תפורין בגידין. הגה"ש הראה לעיין בתשובת חו"י סי' קצ"ב אות י"ג כצ"ל ועיינתי שמה דהעלה בצ"ע דבמזוזה לא שייכא תפירה. ונעלם מכ"ת התוס' במנחות לב ד"ה דילמא דדעת רש"י שאם כתבה בשתי עורות ותפרן זו בזו כשרה :