רש"ש על מגילה ג׳

1 גמרא אין מיהוי הוה ולא הוה ידעי הי כו'. עי' ט"א שהקשה דה"ל לידע מהלוחות ולי יותר קשה דהא ע"כ ולא ידעי פירושו דמעולם ל"י דאם נפרש דבזמן הצופים ל"י אבל מקודם ידעו א"כ היינו הא דמסיק שכחום כו' וא"כ ק"ט היאך אפשר דל"י מעולם לייתי ספר ויחזו ועוד הרי מ"ר היה עמהם אשר ע"כ נל"פ תיבת ידעי לשון קביעות מקום כמו ידעת השחר מקומו איוב ל״ח:י״ב ואת הנערים יודעתי שמואל א כ״א:ג׳ עי' באוה"ש ור"ל שלא נקבעו מעולם הי באמצע כו' אלא פעם נכתבו באמצע פעם בסוף ואתו צופים ותקנו כו' לכן פריך שפיר ס"ס אה"מ כו' ודע דבשבת הגי' גם הכא שאין נביא רשאי כמו לעיל:

2 שם עמד כו' על רגליו ואמר כו' גלוי כו'. כה"ג בב"מ נט ב:

3 שם ויקראו בספר בתורת האלהים כו'. כצ"ל וכן בסמוך ובפרש"י:

4 שם ויבינו במקרא כו' וא"ל אלו המסורת. נראה דר"ל שהתבוננו לתת טעם על חסירות ויתירות שע"פ המסורה על מה הם רומזים או דר"ל היכא דהמסורת חילוף הקריאה התבוננו לקרות כפי הקריאה:

5 שם מ"ש דאדאורייתא דלא אזדעזע כו'. כצ"ל:

6 שם וראיתי אני דניאל כו'. עח"א טעם סמיכת זה המאמר לכאן ולנ"פ דבא להסמיך מאמרי ר"י ואיתימא רחב"א אהדדי:

7 שם שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מ"מ. זכורני שראיתי בתשו' ב"א שנתקשה מאי ביטול תורה שייך בזה הכי קריאת המגילה איננה ת"ת ולע"ד מיושב ע"פ המבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ג בד"א כו' ע"ש גם י"ל כגון הרב שלומד עם תלמידים והמה כבר שמעו מ"מ והרב עדיין לא שמע שיבטל הרב וילך לשמוע מ"מ אף שע"י זה יתבטלו התלמידים:

8 שם ויהי בהיות יהושע כו' וישתחו לאפיו. קרא לאו הכי כתיב ועתד"ה וילן:

9 רש"י ד"ה בנס וד"ה מיהווה הוו. הד"א ובזה לא נצטרך לההג"ה שבגליון:

10 רש"י ד"ה ויקראו. בס' עזרא כתיב. עגה"ש סוכה יב:

11 תד"ה חיישינן. דאל"כ אדם שא"ל בלילה כו' עד דנחזי ליה בבואה כו'. בסנהדרין כתבו דאין בבואה נכרת בלילה מדלא משני הכא הכי:

12 בא"ד ולא אשכחן כו'. אלא כו'. גם ביבמות קכב גבי אחד שעמד בראש ההר נמי פריך הכי ובגיטין כ' לתרווייהו:

13 גמרא ולאחותו מה ת"ל כו'. הט"א כ' ע"ד התוס' ביבמות ח שתירצו דרבא ל"ל לדעולא דליתא דפשטא כו' משמע דל"פ כו' אלא דס"ל דל"א הואיל גבי היתרא כו' ע"ש ודברי תימה הן דזה הוה שני הפכים בנושא אחד דא"כ יקשה עליו ברייתא דמצורע כו' וע"כ א"ת דל"פ אדעולא ס"ל הואיל אפי' בהיתרא והתם לא קאמר אלא לדחויי דברי אביי דאדרבה כו' וכיון דמוכח מהברייתא דאמרי' הואיל אף בהתירא א"כ כש"כ בדיחוי ולישנא דאדרבה על כוונה זו תמצא בסנהדרין ר"ד נה ע"ש בתוס' ובהאי סברא דהואיל אני אומר דהא דכ' המל"מ בפי"ז מהל' א"ב הי"ג דכהן הדיוט שקדש אלמנה קטנה ואח"כ נתמנה להיות כ"ג ובגרה תחתיו דלא יכנסנה ע"ש דנ"ל דשרי מטעם הואיל דאישתרי איסור דאלמנה אישתרי נמי איסורא דבוגרת ועוד נ"ל דין חדש אי לאו דמסתפינא מרבותי והוא דאם נפל איסור בקדירה בפסח ונתבטל בס' ואח"כ נפל לתוכה חמץ ויש ס' כנגדו בטל ג"כ מטעם הואיל. והוא דנודע נפילת האיסור טרם שנפל החמץ דכבר הותר עי' ביבמות שם שוב מצאתי להתור"ע בריש יבמות שהעיר על הט"א בזה:

14 שם ואריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר. הט"א הביא ראיה לפי' התוס' דאילו לפרש"י ה"ל להש"ס לסיועי' מברייתא דערכין ס"ד לג ולפמש"כ בברכות כו אין מזה ראיה ע"ש:

15 תד"ה מענות. מטפחות יד על יד כו'. עי' מו"ק כז ב ותבין מדוע נדו מפרש"י בזה:

16 תד"ה כ"ש חנוכה ופורים. ואע"ג כו'. פירושם דחוק ועי' בהגר"א סי' תרצ"ו סק"ח פי' מורווח בזה:

17 תד"ה מת מצוה הב'. דהא אפי' ת"ת דרבים מבטלין כו' כדאמר בפ"ב דכתובות. בעניי ל"מ שם הכרח לזה דמאי דאמר שם ולקמן כט לפלא בעיני שלא הביאו מהא דלקמן דשם נאמר ככל האמור בכתובות וכמה כ"צ כו' אף נטילתה בס"ר וכן אבל למאן דמתני ל"ל שיעורא היינו דהיחיד צריך לבטל תלמודו אבל ת"ת דרבים דהיינו כל ישראל יחד כדפרש"י או אפי' ס"ר שלומדים יחד מנ"ל ולדבריהם ה"ל להקשות טפי דמאי מבע"ל לרבא פשיטא דמ"מ עדיף דהוא דוחה ת"ת דרבים מה של"מ במגילה ודע דמה שמסיים שם ה"מ למאן דקרי ותני כו' נראה דאינו מלשון הברייתא דלשון זה דהני מילי ל"מ בלישנא דברייתא ודלא כהט"א שהבין דזהו סיומא דברייתא:

18 בא"ד וי"ל כו' אבל למאן דלא קרי ותני ל"צ כולי האי כו'. עי' לקמן כט בתד"ה הני:

19 תד"ה כרך שישב. וי"ל דשאני טבריא כו' כהיקף חומה לגבי מגניא כו'. כ"נ דצ"ל:

20 תד"ה אלא. דבסתמא ליכא למיחש כו' וסד"א דאיכא למיחש כו' קמ"ל דל"ח. לכאורה מאי חשש איסור יש כאן אדרבה זהו חומרא שאינם רשאין להקדים קריאתן קודם י"ד אבל בגמרא מצינו לשון חוששין לקולא עי' שבת קנא רש"י ד"ה ושמואל: