רש"ש על מגילה כ״ג

1 גמרא היינו זכריה היינו משלם. כ' המהרש"א מדל"א ומשלם בו' לכאורה גם עתה תקשה מדוע ל"א וזכריה:

2 תד"ה שבעה. לכך פיר"ת כו'. נ"ל דלרש"י דחקו שינוי הלשון דבה' אומר מרואי ובז' רואי דבירמיה כתיב ג"כ מרואי אבל אי קאי אדאחשורוש א"ש דשם כתיב רואי ומה דלא הביא הש"ס מהא דירמיה י"ל משום דמרואי אדרבה משמע שהיו יותר רק שלא לקח מהם אלא ז':

3 תד"ה חד. עי' מהרש"א מה שהעלה בצ"ע והתוס' בתענית כט ב כתבו באמת בשם ר"ת להוכיח מהך ברייתא דמפטיר עולה ואנכי תמה דהרי נוכל לפרש דמפטיר אחד היינו לבד השלשה וכדהקשו התוס' לעיל ואם נאמר דאינו עולה ליתא להוכחה שכ' שם ודברי הק"נ אות כ"ט ל"נ כלל דתקשה מח"ל בבו"ה:

4 תד"ה כיון. ואין להתחיל בפ' של מעלה כו' דלא הוי מענינו של יום. עי' במרדכי ס"פ בני העיר בהגהות שתמה ע"ז מקריאת ר"ח:

5 בט"א ד"ה ביוה"כ ז'. ומיהו טע"ז אינו מספיק כו'. ל"י מדוע אינו מתיישב בטע"ז דאיכא למימר דכ"ה סדרן לר"ע שבת דאיכא מיתה ששה יו"כ דאיכא נמי מוסף תפלה נוסף על מיתה דאית ביה דהיינו כרת דלדידי' לא שני ליה בין ביד"ש לביד"א לענין זה שבעה:

6 במשנה א"פ על שמע כו'. עתוי"ט ומש"כ ואנו כו' ונמצא שמיד מתחיל הש"ץ בברכת הי"ח ולא הוי ככופר לכאורה נסתר זה מפי' הר"ן שמביא לקמן בדבור הסמוך דחזינן דאף דעובר לפה"ת ג"כ אפ"ה אמרי ברכה של יוצר וי"ל דהר"ן לשיטתו שכ' לקמן ושמעינן ממתניתין שאין היחיד אומר קדושה של יוצר:

7 גמרא כיון דבעי למימר נברך לאלהינו כו'. נ"ל דהוא משום שאמרו בב"ר פצ"ד דאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיק בחייו וזה דלא כהרשב"א שמביא הט"א על הא דאין נושאין א"כ:

8 תד"ה ואדם. כדאמרי' פ' השולח כל חרם אשר יחרם וגו' מאדם לרבות כו'. כצ"ל וכ"ה שם: