רש"ש על מגילה ד׳

1 גמרא לוד ואונו וגיא החרשים כו'. שלשתן יחד נזכרו בנחמיה יא לה ובזה א"ש טפי הוי"ל שבתד"ה לוד:

2 שם ולטעמיך אסא בנינהו דכתיב ויבן ערי מצורה ביהודה. נ"ל דמפרש ויבן כו' שחדש בניני ערי מצורה ביהודה ר"ל שקודם לא היו כלל ערי מצורה שמה מדלא כתיב ויוסף ערי כו' גם נ"ל דביהודה פי' בחלק הארץ הנקרא יהודה וכמו יושבי יהודה ובזה החלק היה ג"כ נחלת בנימין ולא נצטרך למה שנדחק רש"י ואע"ג כו':

3 שם מאי איריא פורים כו'. עי' בתוס' ולנל"פ מאי איריא פורים דתקנו אכנה"ג לפרסם הנס ע"י קריאת המגילה ולכן קאמרת דבשבת דא"א בקריאת המגילה צריך לפרסמו בדרשת ענינו של יום אפי' יו"ט דלא מצינו מצות פרסומם בהדיא נמי:

4 שם סבור מיניה למיקרי בלילה ולמיתני כו'. וכ' הט"א והא דתני לקמן כ אין קורין את המגילה כו' עד שתנץ החמה בלא קרא בלילה מיירי ע"ש ותמיהני כיון דלכתחילה יוצא בקריאתה בלילה א"כ למה לא יקרא אפי' לכתחילה משעלה עה"ש דממ"נ יוצא:

5 רש"י ד"ה לוד ואונו. ובמתניתין דערכין תנן תרתי מינייהו כו'. עי' לקמן י בדבריו ד"ה את אלו ובמש"כ שם:

6 רש"י ד"ה יזמרך כבוד. ולא ידום בלילה. נראה משום דמצינו לשון דומיה בלילה ולילה ולא דומיה לי:

7 בא"ד דרשינן בפסיקתא כו'. וכן בויק"ר פ' כ"ח:

8 תד"ה נשים. דלא עדיפא אשה מאנדרוגינס. עי' מהרש"א ובתוספתא שנוי דין אנדרוגינס קודם לדטומטום וכן הביאה הרא"ש וע"י סופר מוטעה נסתרסו בתוס':

9 תוס' ד"ה שאף. פרשב"ם כו'. ולעד"נ מפני דהוקשה לו. א'. דבסוכה היו ג"כ באוה"נ דענני כבוד ואפ"ה פטירי וכמו שהרגישו בזה התוס' בפ' ע"פ. ב'. קושיית התוס' לקמן דל"ל גבי מצה דכל שישנו כו' לכן פי' דהן היו עיקר ולישנא דאף נ"ל דפירושו דאף באוה"נ הן היו עיקר כמו בפסח לכן כמו שחייבין במצה מהא דכל שישנו כו' כן חייבין במ"מ ולישנא דאף כה"ג תמצא בפכ"ג דכלים מ"ב עמש"כ שם ועי' בפ"א דשקלים מ"ב בתוי"ט ד"ה ויוצאין ובמש"כ שם ובנדרים כח ובה"א אף יפתח לו בשבועה לשנויא דר"א שם הוה פירושו אף בשבועה יפתח לו ובעירובין מט אף זו דברי ר"ש לפרש"י שם הוא כמו זו אף דברי ר"ש והתוס' גם שם לא ישר בעיניהם לפרש כן ובב"ב סא ב לבירה נמי בית פי' התוס' שהוא כמו בית נמי ובפסוק מתי אעשה גם אנכי לביתי פי' הרמב"ן שהוא כמו מתי אעשה אנכי גם לביתי וכן כאן שיעורו שהן היו העיקר אף באוה"נ:

10 תד"ה פסק. דא"ח כל דבר דהוי בלהבא כו'. נ"ל דכוונו להירושלמי שהביאוהו הרי"ף והרא"ש בפ' בתרא דתענית ר"א אומר יחיד בט"ב צריך להזכיר כו' א"ר ירמיה כ"ד שהוא להבא כו' ע"ש ומה שציין הגרי"פ פסחים קיז ב ע"ש שיש קצת מעין זה אבל כוונתם נ"ב כמש"כ ודע דנראה מהסדר שכתבו דבלילה אין מזכירין עה"נ וכסדר ר"ע שהביא הב"י ר"ס תרצ"ג והמ"א הביאו ג"כ בסי' תרצ"ז אבל בש"ע שם פסק דגם בלילה מזכירין וע"ש בהגר"א סק"ד וסק"ו:

11 גמרא מיוהכ"נ ליוהכ"נ לא דחינן. נ"ל הטעם דמאי יהנו הכרכים בהקדמתן דס"ס לא יהיו פנויים בפורים מחמת הכניסה ועמש"כ במשנה ועי"ל משום גזירה דלא יקדימו מיהכ"נ דב' לה' דהוה עשרה דל"ת רבנן:

12 שם וסבר רבי עיירות ל"ד ליהכ"נ והתניא כו'. עי' מהרש"א ואנכי אוסיף ע"ד דעל רומיא דמתניתין אהדדי משנינן בכ"ד תברא כו' ועוד נ"ל לתרץ ע"פ מש"כ התוס' בפסחים קב ב ד"ה מיתיבי ע"ש וה"נ בדרבי מפורש הטעם הואיל ונדחו כו' כדמתרץ:

13 שם דאר"ח אר"ה פורים שח"ל בשבת הכל נדחים ליוהכ"נ כו'. קשה. א'. מאי קמ"ל מתניתין היא ופשיטא דהלכה כמו שסתמה. ב'. דהל"ל הלכה כמתני' ולא בלשון שאומר דמשמעו שהוא דין מחודש ממנו וכה"ג הקשה הש"א בתשו' י"ט וכן הגמרא גופה לקמן בסוף מכילתין ב"פ ובש"ד ועי' מנחות ל ב תד"ה ולימא. ג'. מ"ק כמאן כרבי ול"ק כמתניתין ובזה העיר המהרש"א ונ"ל דאי ממתניתין ה"א דטעמא משום דכפרים בל"ז מקדימין ליוהכ"נ לכן גם המה נדחים ליום קריאתן עי' בהה"מ ספ"א שהזכיר סברא זו ור"ה אשמועינן אפי' לדידן דליכא הקדמה דכפרים מ"מ נדחים ליוהכ"נ. ולזה כוון במה שאמר הכל נדחים דאפי' למאי דמתרץ הש"ס כל הנדחה עדיין מחוסר הבנה דר"ל אפי' במקום או בזמן שאין כפרים מקדימין ובזה א"ש מה דאמר רב לקמן פורים שח"ל בשבת ע"ש זמנם כו' דקשה איך פליג על סתם מתניתין ובב"ק צו ב פריך עלי' ורב שביק מתניתין כו' ועמש"כ ביבמות דף פ בס"ד דרב מיירי בזה"ז וזה דלא כק"נ אות י"ח ע"ש. גם מש"כ דלפרש"י בהא דמסתכלין בה אפי' בזמני דאמוראי דהיו מקדשין ע"פ הראיה היכא דהשלוחין מגיעין איתא להקדמה דכפרים נסתר מהא דפריך שם אילימא אליבא דר"ע אפי' בזה"ז כו' ע"ש בפרש"י וכן מהא דק"ל לרב אשי דר"י אדר"י אבל ק"ל איך פליג ר"ה על רב רביה ובשבת קכח ושם פריך והא ר"ה תלמידי' דרב כו':

14 תד"ה ויעבירנה הב'. וצריך ל' קולות. ל"ד דהא בימי חכמי המשנה לא היו תוקעים רק ט' קולות ג' של ג' ג' ואפ"ה לא הוי דחי שבת: