רש"ש על ברכות ס״ב

1 גמרא אר"ע פעם אחת נכנסתי כו' תניא ב"ע אומר פ"א נכנסתי כו'. הן זה ודאי דכניסת ר"ע היה קדים כסדרן בש"ס דא"ת דכניסת ב"ע אחריו קדים איך יאמר ר"ע ולמדתי ממנו כו' הלא כבר ידעם ועביד כוותייהו אלא דספורו לב"ע היה מאוחר לכניסת ב"ע והא דא"ל ב"ע ע"כ העזת כו' והלא גם הוא עשה כן קודם. י"ל משום דהוא היה אז תלמיד חבר דר"ע וכמ"ש הב"א. אך מש"כ עוד דע"כ בשעה שא"ל ב"ע ע"כ העזת כו' כבר היה לו ת"ח. דאל"כ הא אמרי' בר"ה ל"א ב' דלא אורחיה דתלמיד לומר לרבו רבך. זה א"כ דאיך הוה שייך לומר העזת פניך בחבירך מה זו תמיה. ותדע דהא תלמיד דר"א בר"ה שם ע"כ כבר ה"ל ת"ח. מדקאמרי חביריך ול"א חבירי דמר. ואפ"ה לא א"ל רבך אלא ע"כ כדאמרן:

2 רש"י ד"ה כדי. ע"כ אם הוצרך לפנות יפנה. לחנם נדחק דהא דכמה ירחקו נשנה בפ"י דטהרות מ"ב אחר הא דיוצאין כו' ונפנין. ודע שהרמב"ם שם פי' דקאי הכל על הבדדין שהן ע"ה ולא על השומרין וע"ד כדי שיהא רואהו היינו השומר את הע"ה הנפנה. ומדוייק לשון דר"א שא"ר את פרועו אבל לדידיה חזי ליה:

3 גמרא אלמא לאו אורח ארעא. עפירש"י. יותר הנל"פ דלאו אורח ארעא להפנות שנים יחד. וכ"מ להדיא בתמיד דשם הגי' למימרא דלא בעי ליה למיעל. שוב ראיתי בבאורי הגר"א ז"ל או"ח סי' ג' סק"ה שעמד בזה. ועיין מהרש"א. אולם בתמיד הגי' מפורש א"ל ר"א כו' ור"ס סבר כו' ועיין ח"א כאן ושם:

4 שם ר' יוחנן אמר עד חצות ממש. בח"א פי' שהוא גמר זמן הקרבת תמיד של שחר כו'. וזה דלא כדמסקינן שם כר"י דעד ד' שעות. ויותר ה"ל לפרש דהוא תחלת זמן דתמיד של בה"ע מה"ת. והרד"ק פי' דחצות נקרא מועד השמש עיין שם: