רש"ש על ברכות נ׳

1 גמרא תנ"ה בין שאמר ברכו כו' והנקדנין תופסין אותו ע"כ. וקשה דילמא ר"ל דתופסין על האומר נברך. וי"ל ע"פ מש"כ הסמ"ע סי' ע"ב סק"ו דהיכא דתני בין כו' בין כו' דרך לנקוט הפשוט באחרונה ועמש"כ בשבת קנ"ה במשנה בס"ד . והכא נקיט נברך באחרונה ובירושלמי הגי' ברכו באחרונה. ולכן מפרש שם דהנקדנין תופסין קאי על האומר נברך כן מוכח שם מדקאמר ובאיש לר"ז בגין דצווח כו' לרחב"ב נקדנא ע"ש ותבין והמפרש שם רא"פ ל"ד:

2 שם כדתנן כענין כו'. לכאורה יפלא מדוע לא הביא מהקודם ברבוא אומר כו' על המזון שאכלנו. לכן נראה גי' הרא"ש עיקר דל"ג זה שם. וכ"ה לענין ובטובו חיינו עמ"א ר"ס קצ"ב:

3 רש"י ד"ה התם מוכחא מילתא. דבמע"נ ל"ל מרובין. עמש"כ בב"ר פ"א אות ד':

4 רש"י ד"ה אבל לא גלוסקאות. שהרי כו' נמאסין. הן פת משמע לעיל דאף בלא מימאס אסור. ונראה שגירסתו היתה אבל לא חתיכות ולא גלוסקאות כגי' הרי"ף והרא"ש וכצ"ל הציון ברש"י וכ"א ברש"י שאצל הרי"ף. וקאי הטעם על חתיכות: