רש"ש על ברכות מ׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על ברכות ל״ט ע״ב רש"ש על ברכות מ״א ע״א »

1 ברכות פתח ↗

אָמַר רַב: ״טוֹל בָּרוּךְ, טוֹל בָּרוּךְ״ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. ״הָבֵא מֶלַח״ ״הָבֵא לִפְתָּן״ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ ״הָבִיאוּ מֶלַח״ ״הָבִיאוּ לִפְתָּן״ נָמֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, ״גַּבֵּיל לְתוֹרֵי, גַּבֵּיל לְתוֹרֵי״ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ ״גַּבֵּיל לְתוֹרֵי״ נָמֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיֹּאכַל קוֹדֶם שֶׁיִּתֵּן מַאֲכָל לִבְהֶמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ״ וַהֲדַר ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ״.

2 רש"י פתח ↗

בשש – עכוב כמו בושש רכבו שופטים ה כלומר פת נקיה היא זו ואין צריכה לפתן:

3 רש"י פתח ↗

המקפה אכילתו במים – שותה מים הרבה אחר אכילתו עד שאכילתו צפה במים ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא מלכים ב ו׳:ו׳:

4 רש"י פתח ↗

יבש המעין ונקצץ האילן – היה לו בית השלחין ובו מעין שהוא משקהו ממנו וקצר בכורים ממנו ואחר כך יבש המעין וכן שדה האילן וקצץ בכורים ממנו ואח"כ נקצץ האילן:

5 ברכות פתח ↗

גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא דְּעִיקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא?! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: יָבֵשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן — מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.

6 ברכות פתח ↗

עַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר חִטָּה מִין אִילָן הִיא. דְּתַנְיָא: אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה עַל הָאָדָם אֶלָּא יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר״. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיְתָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ בּוֹ נִתַּקְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִטָּה הָיְתָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרוֹת ״אַבָּא״ וְ״אִמָּא״ עַד שֶׁיִּטְעוֹם טַעַם דָּגָן.

7 ברכות פתח ↗

וְעַל כּוּלָּן אִם אָמַר ״שֶׁהַכֹּל״ וְכוּ׳. אִתְּמַר. רַב הוּנָא אָמַר: חוּץ מִן הַפַּת וּמִן הַיַּיִן. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ פַּת וְיַיִן.

8 נדרים פתח ↗

וְרָבָא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר: ״פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְאַבָּא מוּתָּר״ — כּוּלָּם מוּתָּרִין. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא בֵּינֵיכֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר: ״כּוּלְּכֶם אֲסוּרִין חוּץ מֵאַבָּא״. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפָּס. אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ? ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם״, הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם. ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לֹא לָזֶה וְלָזֶה״, הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם, הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה, מוֹקֵים לֵהּ לְרֵישָׁא, דְּאָמַר לָזֶה וְלָזֶה. וְסֵיפָא — דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״. אֶלָּא לְדִידָךְ: בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא מוֹקֵים לֵהּ דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״. אֶלָּא סֵיפָא, דְּאָמַר ״לָזֶה וְלָזֶה״, רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, אַמַּאי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ? וְהָאָמְרַתְּ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וּלְרַבָּה לְרַבִּי עֲקִיבָא מִי נִיחָא סֵיפָא? בְּמַאי מוֹקֵים לֵהּ — דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״, הֵי דֵין הוּא רִאשׁוֹן וְהֵי דֵין הוּא אַחֲרוֹן? אֶלָּא: רֵישָׁא דְּאָמַר ״לְכוּלְּכֶם״, וְסֵיפָא, כְּגוֹן שֶׁתְּלָאָן זֶה בָּזֶה, וְאָמַר: ״פְּלוֹנִי כִּפְלוֹנִי, וּפְלוֹנִי כִּפְלוֹנִי״. דַּיְקָא נָמֵי, דְּתַנְיָא: הוּתַּר הָאֶמְצָעִי — הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּרִין, וּלְמַעְלָה — אֲסוּרִין. אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: ״קֻוֽנָּם בָּצָל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב״. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב! הוּתַּר בַּכּוּפְרִי. וְלֹא בַּכּוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכׇל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכׇל הַבְּצָלִים. מַאי לָאו, דְּאָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב, הָיִיתִי אוֹמֵר ״כׇּל הַבְּצָלִים אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר״? לֹא, בְּאוֹמֵר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב, הָיִיתִי אוֹמֵר: ״בָּצָל פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר״. וְרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: יֵשׁ נֶדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ מוּתָּר וּמִקְצָתוֹ אָסוּר. כֵּיצַד? נָדַר מִן הַכַּלְכַּלָּה,

9 ברכות פתח ↗

מַתְנִי׳ וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. עַל הַחוֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי, אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

10 ברכות פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ, כְּגוֹן בְּשַׂר בְּהֵמוֹת חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ״. עַל הֶחָלָב וְעַל הַבֵּיצִים וְעַל הַגְּבִינָה אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל״. עַל הַפַּת שֶׁעִפְּשָׁה, וְעַל הַיַּיִן שֶׁהִקְרִים, וְעַל הַתַּבְשִׁיל שֶׁעִבֵּר צוּרָתוֹ אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל״. עַל הַמֶּלַח וְעַל הַזָּמִית וְעַל כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת אוֹמֵר ״שֶׁהַכֹּל״. לְמֵימְרָא דִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת לָאו גִּדּוּלֵי קַרְקַע נִינְהוּ? וְהָתַנְיָא הַנּוֹדֵר מִפֵּירוֹת הָאָרֶץ — אָסוּר בְּפֵירוֹת הָאָרֶץ, וּמוּתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת, וְאִם אָמַר ״כׇּל גִּדּוּלֵי קַרְקַע עָלַי״ — אָסוּר אַף בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת.

11 רשב"ם על בבא בתרא פתח ↗

שעברה צורתו - שהחמיץ שקורין טורניי"ר:

12 תוספות פתח ↗

ורבי יוחנן אמר אפי' פת ויין - וכן הלכה דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב הונא שהיה תלמידו של רב:

1 גמרא ור"ש אמר אפי' גביל לתורי גביל לתורי נמי כו'. כ"ה גי' הרי"ף וכדלעיל בדברי ריו"ח:

2 רש"י ד"ה בשש. עכוב כמו בשש רכבו. ובתורה כי בשש משה וכן הביאו תר"י והרא"ש:

3 רש"י ד"ה המקפה. עד שאכילתו צפה במים כו'. לענ"ד נל"פ הכא כדפי' הר"ש בפ"ט דטב"י מ"ג שהוא מלשון קפאו תהומות תבשיל קפוי כו' וכן פירש"י על משנה זו בפסחים מ"ד א':

4 רש"י ד"ה יבש המעיין. וקצר הבכורים ממנו ואח"כ יבש כו'. עי' בר"ש ושנ"א דהביאו מהירושלמי דמוקי לה ביבש ואח"כ הפריש דוקא :

5 גמרא מאן תנא דעקר אילן כו' ר"י היא כו'. נ"ל דזה ודאי דרבנן מודו דפירות האילן נקראין פרי האדמה בל' תורה דהא קורא הבאתי א"ר פרי האדמה אף בהביאו פירות האילן אלא דפלוגתייהו הוא דלרבנן נקרא בל"ת האילן בשם אדמה עי' בחולין פ"ו מ"ז בתוי"ט דדעת הרמב"ם דנסורת של חרשים אינה מגדלת צמחים ואפ"ה מכסין בה ואע"ג דקי"ל דבדבר שאינו מג"צ אין מכסין רק אם נקרא עפר וע"כ כצ"ל דגם היא נקראת עפר ומ"מ לענין ברכה א"י עליהם בברכת פה"א דבלשון בנ"א אינו קרוי אילן בשם אדמה. וראיה לזה דהא חטה נקראת בל"ת לר"י לקמן עץ עכ"ז לא יצא אם בירך עליה בפה"ע. וכן פירות האטד אף שהוא מין אילן לענין כלאים מ"מ לענין ברכה לא מברכינן עלייהו בפה"ע כדאיתא בתד"ה איתא וזה דלא כצל"ח בר"פ דפשיטא ליה דלענין ברכה אזלינן בתר ל"ת ולר"י להכי נקראים פירות האילן בשם פרי האדמה בקרא משום דעקר אילן גדולו מן האדמה ולכן גם לענין ברכה יצא:

6 שם ל"נ אלא לר"י דאמר חטה כו'. הצל"ח הקשה מדוע ל"ק ל"נ אלא לפירות האטד ול"נ משום דזה לא מוכח במתני' דפירות האטד יהיו נכללים בשם פירות הארץ עמש"כ בנדרים נ"ה ב' בס"ד אבל חטה מוכח מר"פ דתני ועל פירות הארץ כו' חוץ מן הפת:

7 גמרא רה"א חוץ מן הפת ומה"י. נ"ל דטעמו דבשלמא בשארי פה"ע ופה"א דמתחלה לא טבעו חכמים עליהם רק ברכה כללית כמו בפה"ע דכולל כל פירות האילן. וכן בפה"א כולל כל פירות הארץ לכן יוצא בדיעבד בשהכל דלא הוי שינוי כ"כ ממטבע דהוי מכלל לכלל משא"כ פת ויין דטבעו חכמים עליהם ברכות פרטיות הוי שינוי גמור דהוי מפרט לכלל. ולכן אמר שפיר נימא כתנאי דגם פלוגתייהו הוי בשינוי גמור דאמר ברכה שלא תקנוה חכמים כלל ולזה שפיר מצי סבר ר"י כר"ה בשא"ד דיוצא בשהכל דזה לא מיקרי שינוי כלל ויש לכוון לזה תירוץ התוס':

8 שם דתניא כו' ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו. הן גם במשנה פ"ה דמע"ש איתא ולא שכחתי כו' מלברכך ומלהזכיר שמך עליו. וברא"ש הגי' דתנן ועי' בתוי"ט שם. והא דקרו לה התוס' ברייתא עמש"כ בנדרים כ"ו בס"ד :

9 שם במשנה ר"א כ"ש מין קללה אמ"ע. עי' פירש"י והרמב"ם פי' דלא קאי רק על הנובלות ועל הגובאי ותר"י בשם י"מ פי' דלא קאי רק אחומץ ונובלות ול"נ כן מהגמרא דקאמר למ"ד דנובלות הם תמרי דזיקא קאי ר"י אשארא ולדבריהם אינו אלא אחדא:

10 גמרא על החלב ועל הגבינה ועל הבצים. כ"ה סדורן ברי"ף ונכון:

11 שם ועל התבשיל שעבר צורתו. הנל"פ כמו עבור צורה דבכ"מ בש"ס דפי' שתעבור עליו הלילה עי' תוס' פסחים ט"ו ד"ה ולד טומאה דרבנן אולם בטלה דעתי נגד הטוש"ע ר"ס ר"ד שכתב שנשתנה צורתו ונתקלקל והרשב"ם בב"ב צ"ה ב' פי' שהחמיץ:

12 תד"ה אמר. כמו שמע ישראל כו' דהוי במקום מלכות. נראה דכוונו להא דר"ה ל"ב ב' לר' יוסי דהלכתא כוותיה וכן קרו לה בכ"ד מלכות שמים :

« רש"ש על ברכות ל״ט ע״ב רש"ש על ברכות מ״א ע״א »