רש"ש על ברכות ל״ח

1 רש"י ד"ה כלמודין. שלא הקפיד על עריכתן. כ"נ דצ"ל :

2 תד"ה לחם. וכ"ד שתחלתו סופגנין וסופו עיסה אם נאפו בתנור או בכירה או באלפס בלא מים ושמן חייבין כו' ופליגי כו' וסופו עיסה דר"ל ס"ל כו'. כצ"ל. ובדפוסים שלפנינו נסתרסו התיבות:

3 תוס' ד"ה האי דובשא. ולאפוקי מה"ג כו'. ובהג"א מהר"ם מקיים כו' אם תחלה בפה"א שלקן שהכל כו' שאין סברא להוריד אותו משני מעלות משמע דאף למ"ד שלקות שהכל היינו דוקא דפרי הארץ אבל דפרי האילן בפה"א ואם נייחס סברא זו לרש"י ינצל מהצ"ע דגה"ש עליו לקמן ל"ט א' בד"ה דורמסקין אבל צ"ע על סברא זו דהא מבואר שם בסוגיא דלמ"ד שלקות שהכל גם על זית מליח שהכל וכמו שהעיר בזה בהגה"ש שם:

4 גמרא מתיב רי"צ בר שמואל ירקות כו'. כתב הצל"ח הא דלא מותיב מזה על רב ושמואל דא"ל הא מני ר' יוסי דלעיל גבי מצה ואינהו דאמרי כר"מ ע"ש. ונראה דאשתמיטתיה ברייתא בפסחים שם ל"ט ב' דקתני בה ושוין היינו ר"מ וחכמים ע"ש כו' אבל לא כבושין כו':

5 תד"ה משכחת בסופו. ובכל שלקות מיירי רחב"א כו' מדפליג כו'. ק"ל א"כ מאי מייתי ראיה מתורמסא הלא הוא מר מאד מתחלתו כדפירש"י בביצה. ובמ"ר בראשית פ' י"א התורמסא צריך למתוק:

6 תוס' ד"ה זית. ומליח כרותח. עי' חולין קי"א ב' :