רש"ש על ברכות נ״ב

1 גמרא ויחזרו ויטמאו את הכוס. עי' בצל"ח שהאריך בישוב דברי הרמב"ם אך מש"כ דסתם ידים מטמאין משקים להיות תחלה. אשתמיטתיה דברי הרמב"ם בהקדמתו למס' ידים הבאתים שם בחדושי פ"ב מ"ב:

2 שם וליטמו ידים לכוס כו' ואין שני עושה שלישי בחולין. גם בלא"ה כל ולד הטומאה אינו מטמא כלי אלא משקה פרה פ"ח מ"ה:

3 תד"ה ור"י. ובבה"מ א"מ עד לאחר ג' ברכות. ל"ד דעם הטוב והמטיב הוויין ד' :

4 גמרא אבל נט"י לב"ש תחלה לא ס"ל כו'. לכאורה זה שפת יתר והב"ח מחקם. ואולי משום דלב"ה אין קפידא והם אף נוטלין כו' קאמרי עי' מהרש"א לכן קאמר דב"ש דוקא קאמרי מכבדין כו' אבל נט"י כו' לא ס"ל:

5 שם בורא דעתיד למיברא. ועפירש"י. וק"ל דא"כ מדוע ל"פ נמי בברכת בפה"א ובפה"ע ובמ"מ דהתם נמי על העבר בעינן לברוכי כדלעיל ל"ח א' גבי ברכת המוציא ע"ש:

6 תוס' ד"ה תיכף. משום דשנויה במשנה ל"ח למתנייה. עיין בה"ז במנחות צ"ג א':

7 תוס' ד"ה ד"א. י"ס שכתוב בהן ה"ק להו ב"ה לב"ש. כצ"ל:

8 בא"ד אלא נראה כספרים כו'. ולענ"ד עיקר גי' רש"י דלגירסתם קשה מ"ק וכ"ת מ"ש כו' דהא שנא ושנא דעל הכסת ליכא רק חשש דטומאת ידים. ועל השלחן לבד חששא דטי"ד יש עוד חשש דטומאת אוכלין ג"כ:

9 תוס' ד"ה בברא. וי"ל דל' קרא עדיף. גם ברא כתיבי טובא בקרא. ואולי כוונתם דבשמוש שי"ן לא מצאנוהו או יכוונו דבאור גופיה מצינו לשון בורא ולא ברא והוא קרא דיוצר אור ובורא חשך דבורא שב ג"כ על אור ע"פ מדה י"ט מהל"ב מדות מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו ע"ש: