1כל שרואה בטבעו שתלמודו קשה עליו ירבה ויתמיד בהתבודדות ובזה נוצח הכל כבר אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמן:2צבור שאין בהם מי שבקי בתפלה וסודותיה כל כך ראוי להם לילך אצל חסיד להרבות בתפלה וכל שכן בזמן הצרות ודבר זה אינו אלא להיות אותו חסיד מסדיר לפניהם תפלותיהם ומודיעם דרכי התשובה והתפלה והיא הכונה בכל צבור וצבור למנות עליהם שליח צבור להיות שאר הקהל מתעוררים על ידו עד שמתוך הדרכתו יגיעו להיות כלם קדושים ובתוכם י"י או שזכותו תגין על בני דורו אם הוא ראוי לכך והזהר שלא לחייב במנויו סבה אחרת ואף אם דומה למלאך י"י צבאות:3צבור שארעה להם צרה מחדשת חייבים להתעורר עליה ולגזור תענית על הדרכים שהתבאר ואם ארעו שתי צרות ביחד אין רשאים להתפלל על שתיהן כאחד אלא יתפללו על הגדולה שבהן עד שיענו עליה שנאמר ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכן ורחמין למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא ואם אחת מהן כוללת את חברתה מתפללים עליה והרי האחרת בכלל והוא שאמרו בימי ר' שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרויהו תרתי מן שמיא לא יהבי אלא ניבעי אמותנא וכפנא נסבליה ואמר להו ר' שמואל בר נחמני נבעי אכפנא דכי יהיב רחמנא שבעא לחיי יהיב ומתוך כך היו רבותי גוערים בשם קצת רבני נרבונא באלו החזנים שבתענית של גשמים שמערבין בפסוקי דרחמי פסוקים של נקמת האויבים וכיוצא באלו:4יחיד או צבור שארעה להם סבה המונעתם מלעשות מצוה או מעשה שמחויבים לעשותו יהיו מתכונים להיות מחשבתם נקייה לעשות אותו כל זמן שיהיה בידם לעשותו כגון אם הוא עני ואי אפשר לו לעשות צדקה יהא מחשבתו מתעוררת בעצמו תמיד על ענין הצדקה ותועלתה ושיעשה כראוי לו ממנה כל זמן שיהיה בידו ספק לעשות וכל כיוצא בזה ותהא בכך שכר מחשבתו שמור לו כמעשה ועל דרך זה אמרו בכאן בדורות הראשונים שגזרו עליהם שמד שלא להתענות וגמרו ביניהם להיות מקבלים עליהם תענית מעכשו כשיבטל השמד והביאוה מן המקרא שנאמר בדניאל מן היום אשר שמת לבך להתענות לפני י"י אלהיך נשמעו דבריך מן היום אשר התענית לא נאמר אלא מן היום אשר שמת לבך:
