מאירי על תענית י׳

1 המשנה הרביעית בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים וכו' מתוך שלא בא ענין שאלה במשניות שלפניה אלא אגב גררא כמו שביארנו בא עכשו לבאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל ואומר עליה שמתחילים לשאול בג' במרחשון על דרך מה שכתבנו שהוא זמן רביעה ראשונה רשב"ג אומר אין שואלין אלא בז' במרחשון שהם ט"ו ימים אחר יום אחרון של חג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל ר"ל מי שממתין לצאת עד שיעבור החג עד לנהר פרת ולא ירבו מימיו כ"כ עד שלא יוכלו לעבור:

2 זהו ביאור המשנה ובגמ' אמרו עד ס' בתקופה ופי' הדבר שבבל שהוא טבעני ואינה צריכה למטר כל כך אין שואלין עד ס' לתקופת תשרי ופי' בתלמוד סנהדרין י"ג א' שיום תקופה מתחיל ר"ל שהוא ראש לימי התקופה הבאה ולא גמר לימי התקופה שעברה נמצא שמתחיל למנות מיום התקופה לענין זה ס' יום ויום ס' עצמו כלפני ס':

3 יש מקומות שנהגו שלא לשאול עד ס' בתקופה מפני שכל מנהגינו כמנהג בני בבל אנו נוהגים ויש מי שאומר שאין נוהגים כמנהג בני בבל אלא במה שטבעי הארצות שוין אבל אם בבל טבעני ואינה צריכה למטר כל כך ושלנו יבשני וצריכה מטר אף אנו מקדימים לשאול ושואלים בז' במרחשון וכן המנהג בכל גלילותינו ויש מי שפוסק לשאול מיד במוצאי י"ט מפני שהוא פוסק כרשב"ג שאמר בז' במרחשון ולא הי' רשב"ג אומר ז' במרחשון אלא מפני עולי רגלים ועכשו שאין לנו עולי רגלים אף הוא שואל תכף למוצאי י"ט ומ"מ נראה לי שמאחר שהפירות שטוחין בשדות כמו שאמרו על זה בגמרא אנן דאית לן פירי בדברא אף אנו צריכים לאחר וראוי לנו שלא לשאול אלא עד ז' במרחשון ויש מי שפוסק בג' במרחשון שהוא זמן רביעה ראשונה ולא נתחדש על משנה זו בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

4 המשנה החמישית הגיע י"ז במרחשון וכו' אחר שביאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל בא עכשו לבאר עד היכן מצפין לה משאלה ואילך שלא יתחילו להתענות עד אותו זמן אם לא באו גשמים ואמר שאם הגיע י"ז במרחשון שהוא זמן אחרון שברביעה לדעת ר' מאיר שפסקנו הלכה כמותו לענין זה מתחילים יחידים להתענות ר"ל תלמידי חכמים אוכלים ושותים משחשיכה וכו' כלומר אין להם בתעניות אלו דין תענית צבור האסור בכל אלו הנזכרים אלא כדין שאר תעניות ואוכלים ושותים משחשיכה ומותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכן הלכה:

5 זהו ביאור המשנה ודינים שבאו עליה בגמרא אלו הן:

6 יחידים שאמרנו שמתחילים להתענות ג' תעניות הוא שמתענים שני וחמשי ושני ולעולם כשגוזרים תעניות על הצבור אין גוזרים עליהם להתענות בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ר"ל לצרכי שבת שמתוך שירבה המקח לצרכי סעודת הלילה של תענית יפקיעו שער לצרכי סעודת שבת שלא הרבו בני השוק לספק מזון לכל הצורך הואיל ולא ידעו עדין סעודת הלילה של תענית עד שבאו כך פירשוה גדולי המפרשים וגדולי הרבנים פי' שכשרואים בעלי חנויות שבעלי בתים קונים לשתי סעודות גדולות אחת לליל התענית שהיו רגילים בו לסעודה גדולה ואחת לליל שבת סבורים הם שיביאם לכך חסרון אותם הדברים הנקנין ולא ירגישו שמפני התענית הוא ומתוך כך מיקרין את התבואה אבל כשיתחילו בשני כבר הרגישו שמפני התענית הם לוקחים כל כך ולא מחסרון הדברים ואף אנו פרשנו בה דרך אחרת בחבור התשובה:

7 ואפילו יחיד המתענה לשם הצבור אינו מתחיל אלא בשני וכן נראה לי שאפילו היתה הסכמת הצבור בתענית יום אחד לבד אין מסכימים אלא על השני ומ"מ יחיד המתענה על צרה שלו אין לו יום קבוע אלא מתענה בכל יום שירצה חוץ מן הימים שנאסר להתענות בהם כמו שיתבאר ומה שאמרו כאן מהו דתימא דוקא צבור אבל יחיד לא קמ"ל דאפילו יחיד פי' יחיד הנזכר במשנתינו שהוא מתענה על הצבור אבל יחיד על צרתו מתענה בכל יום על הדרך שכתבנו:

8 כשיחידים אלו מתענים וכן היחיד שקבל על עצמו תעניות הרבה ופגע באחד מן הימים שהוא חייב להתענות בהן לפי קבלתו ראש חדש או חולו של מועד וכ"ש י"ט או יום אחד מן הנאסרין במגלת תענית כגון חנכה ופורים מפסיקים תעניתם באותו היום ומ"מ צבור שקבלו עליהם תעניות אין מפסיקין לראשי חדשים ולחולו של מועד ולא לחנכה ופורים והוא שאמרו אין גוזרים תחלה תעניות על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין יש מי שאומר שאין הבדל זה תלוי בין יחיד לצבור וכשהן מקשים על שתי השמועות מזו לזו הם מפרשים שהכל תלוי בקבלה שאף היחיד אם קבל על עצמו תעניות הרבה הרי הן כעין נדר ואינו מפסיק ולא אמרו ביחיד שמפסיק אלא בשלא קבלן בתחלת התעניות עד שיענה וכן הוא בתעניות אלו הנזכרים במשנתנו שהיחידים מתענים שלא בקבלה והצבור ודאי בקבלה מתענים ולפיכך אין מפסיקים ואין הדברים נראים שכל סתם תענית בקבלה הוא ואף בזה הוא אומר שמפסיקים אלא שעקר הדברים שהיחיד מפסיק אפילו קבל והקשו בה ואף יחיד למה מפסיק והרי כולל הוא והרי הוא כאומר הריני בתענית כל שני וחמישי שבשנה זו או שעד זמן פלוני וכולל חל אף בשל תורה ולמה מפסיק וכן מה שאמרו למטה י"ב א' אם נדרו קודם וכו' למה שפרשו בה שלשעת התקנה נאמרה שהתנו במי שקבע על עצמו תעניות לזמן ידוע קודם הגזרה שלא יפסיק הא קבלם לאחר הגזירה יפסיק למה והרי כולל הוא תדע מ"מ שגדולי המפרשים מכריעים לומר שאם קבל היחיד להתענות כל שני וחמישי עד זמן ידוע הואיל ותעניות אלו נדר גמור הם ונדר חל על דבר מצוה בכולל אף בלשון איסור עצמו על החפץ כמו שהתבאר במקומו אינו מפסיק ומ"מ דוקא בתעניות שאין תלויים בדבר שאם נענו עליו יהו מפסיקין בתעניותיהן שזה וכיוצא בו נדר גמור הוא ואפילו יחיד אין מפסיק בו ועל דעת זה בא מה שפירשו רבים באם נדרו קודם וכו' שלדורות נאמרה שכל שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה או עד איזה זמן אם התחיל בהם קודם שיגיע יום שבמגלת תענית אינו מפסיק הא כל שאם נענה מפסיק כגון תעניות אלו הנזכרים במשנתינו מפסיק אפילו בכולל שהרי אינו חל לגמרי אף על ימי הקבלה שאם נענו בראשון לא יתענו בשני ואף ליומן אם נענו קודם חצות היום כמו שיתבאר ואין זה נדר שאלו היה נדר אף כשנענה לא היה נתר אלא בשאלה כדין נדרי שגגות ולא הותר בו דין לווה ופורע ולא היו מפסיקים בו אבל מאחר שאינם נדר גמור מפסיקים ביחידים אבל צבור לא וגדולי המחברים כתבו הטעם שמאחר שאותן הימים מדברי סופרים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה:

9 אע"פ שנפל בלשוננו לומר בענין זה נדר גמור אין כונתינו לומר אלא כעין נדר גמור ומ"מ אם נדר בקונם או נשבע להתענות בכלל כל שני וחמישי אפילו לי"ט אינו מפסיק הא למה זה דומה למי שנדר שלא לאכל מצה בכלל שאסור לאכל מצה בלילי הפסח כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

10 תעניות אלו שנמסרו ליחידים כל הרוצה לעשות עצמו יחיד יעשה הואיל ודבר זה דבר של צער הוא אין כאן יוהרא אבל דברים שהם שבח ואין בהם צער כגון להתנאות בטלית של תלמידי חכמים וכיוצא בזה מדברים המפורסמים שאינן אלא לתלמיד חכם לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ומ"מ כל התלמידים חייבים בתעניות אלו אע"פ שאינם עדין בכלל יחידים ומה בין יחיד לתלמיד יחיד הוא כל שהוא בקי בהוראות שאדם צריך בהם כגון הלכות מועדות והם הנקראים הלכות כלה מלשון דרשא וכ"ש עניני אסור והתר שאדם צריך לו בכל יום ושהוא ג"כ חריף בעסקיו וערב במשאו ובמתנו זהו יחיד שראוי למנותו פרנס על הצבור ותלמיד הוא כל שבקי בהוראות הדברים הנזכרים אלא שאינו מעוטר בשאר הדברים שהזכרנו וכגון זה אע"פ שאין ראוי למנותו פרנס על הצבור ראוי הוא לכל עניני תלמידי חכמים הן של שבח הן של צער ולפי מה שכתבנו מה שאמרו במסכת שבת קי"ד א' איזהו יחיד הראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלים אותו ומשיב ואפילו בהלכות כלה פירושו בצירוף היותו חריף בעסקיו וערב במשאו ומתנו ובתלמוד המערב אמרו מה יחידים אלו שהם מתמנים פרנס על הצבור ושאלו על זה מכיון שהוא מתמנה על הצבור הוא מתפלל ונענה בתמיהא והשיבו כל שמתמנה פרנס על הצבור ונמצא נאמן כדאי הוא מצלי ומעני:

11 תלמידי חכמים בכל מקום שהם ראוי להם להיות ביניהם דברי תורה ואפילו בשעה שהולכים בדרך ומ"מ כשהם הולכים בדרך אל יטריחו עצמן בעמקי הדברים שמא יכשלו בהליכתם:

12 ולעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב:

13 יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא וכתבו בה גדולי הרבנים שהוא הדין כשמת וכן שהיה מתענה על הצרה ועברה משלים תעניתו כל אותו היום ולדעתינו אפילו קבל עליו תעניות הרבה אין משלים אלא אותו היום בלבד וגדולי המפרשים חולקים לומר שמשלים כל התעניות שקבל:

14 במה דברים אמורים ביחיד אבל בצבור אין מטריחים אותם כל כך אלא כל שעברה הצרה קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים וגדולי המפרשים חולקין בכך לומר שאף הצבור מתענים ומשלימים ולא נאמר בהם דין קודם חצות ולאחר חצות אלא בגשמים כמו שיתבאר ומפני שאין רבוי ירידתם מועיל אדרבה מזיק אבל חולה ונתרפא צרה ועברה הרי כל זמן צריך לרחמים שלא ישוב לחליו ולצרתו ואף למה שפרשנו שכך הוא הדין כשמת מ"מ אינו מזיק והוא משלים תעניתו על שמירת בני ביתו הנשארים לו:

15 ההולך ממקום שמתענים והוטל עליו חיוב תענית עמהם למקום שאין מתענים מתענה וכן הדין נותן שהרי הוטל עליו חיוב תענית הלך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים מתענה עמהם אחר שהוא ביניהם ולא מן הדין אלא שלא יראה כחתן בין האבלים שכח ואכל אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עדונין בעצמו שאין ראוי לשבע שיהא נוהג עדונין בין הרעבים וכן בזמן שהצבור שרויים בצער אל יחלוץ אדם עצמו מאותה צרה ואע"פ שאפשר שאינה נוגעת בו אלא יקבל עליו צער ודאגה בצרת חבריו כלל מסור לנו מבית מדרשן של חכמים כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמת הצבור: