מאירי על תענית י״ד

1 תעניות אלו הנזכרים שניים במשנתינו והם נקראים אמצעיים עוברות ומניקות מתענות בהן אבל תעניות ראשונות אין מתענות בהן שעדין לא נתחזק הפורענות וכן ז' תעניות אחרונות הנזכרים במשנה הסמוכה לזו אין עוברות ומניקות מתענות בהם מתוך שהם מרבים ובתלמוד המערב אמרו אע"פ שאין מתענות אין נוהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד ומגדולי המחברים פוסקים שראשונות ואמצעיות אין מתענות אבל אחרונות מתענות ונראה שהם גורסים נקוט מציעתא ר"ל הבריתא האמצעית שאמרה מתענות באחרונות ולא בראשונות ור"ל לא באמצעיות ולא בראשונות שכלן ראשונות אצל האחרונות ואין גורסים ומיתרצן כלהו ומ"מ אנו גורסים נקוט מציעתא בידך ר"ל התעניות האמצעיות שיתענו בהן וכל הבריתות אתה מתרצם לדעת אחת בכך והוא שבראשונה שאמרו מתענות בראשונות ולא באחרונות לא ראשונות ממש אלא ראשונות לאחרונות והן אמצעיות והשניה מתענות באחרונות ולא בראשונות לא אחרונות דוקא אלא אחרונות לראשונות והם אמצעיות והשלישית לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בראשונות ממש ולא באחרונות ממש אלא באמצעיות ואף בתלמוד המערב אמרו עוברות ומניקות מתענות בט' באב ובג' שניות אבל לא באחרונות ואף בבריתא פרק ב' היא שנויה כן:

2 המשנה השביעית ב"ד גוזרין עוד ז' תעניות ונוהגים כל אותן חומרות הנזכרות באמצעיות ויתרות אלו עליהן שבאלו מתריעים בהן ובגמרא יתבאר ענין התרעה זו וכן יתרות עליהן שבאלו נועלין את החניות ביום ב' אלא שפותחין אותם מעט לעת ערב כגון הטייה לא פתיחה גמורה אבל בחמשי עומדים פתוחים כל היום מפני כבוד השבת ופי' בגמ' שאף בחמשי אם היו ב' פתחים פותח אחד ונועל אחת ואם היה לו אצטיבא לפני הפתח פותח ונועל כדרכו שנראה שלא פתחה אלא לישיבה:

3 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודינים הבאים עליה בגמרא אלו הן:

4 התרעה זו שנזכרת במשנה בתעניות אלו בשופרות היא שהיו תוקעים בשופרות סימן אחד בכל התרעה כדי להחריד את יצרם ותקיעות אלו נעשות בחותמיהן של ו' ברכות הנוספות והם ז' התרעות עם אותה שבגואל ישראל כמו שיסודר ענין זה בפרק ב' ומה שיש להקשות בזו ממה שאמרו במסכת ר"ה כ"ז א' מקום שיש חצוצרות אין שופר ופירשנוה כגון תעניות וכו' ברכות פירושה שאין צריך בשופר הא מ"מ בשופר סגי וי"מ מפני זו שהתרעות אלו שבשופר לא בו' ברכות היו שאותם התרעות דוקא בחצוצרות אלא התרעות שאחר התפלה ושברחבה של עיר או שמא בגבולין שאין בגבולין אלא שופר או שמא אחר חורבן שאין התרעה אחר חורבן בשום מקום אלא בשופר וי"מ בשופרות האמורים כאן שהם חצוצרות וכן מצינו בספרי פרשת חצוצרות שקורא לחצוצרות שופר אלא שבתלמוד המערב שבמסכת ר"ה אמרו קדמי ר' יהושע תקעין בתעניתא בשופר וליתקעון קומוי בחצוצרות חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין ופירושה שלא בשעת מלחמה וכן בפרק ב' אמרו שם למה תוקעים בקרבנות לומר הרי אנו גועים לפניך כבהמה:

5 יש התרעה אחרת בענין רבוי תפלה וצעקה והוא שיהיו צועקים אחר תפלה עננו אבינו עננו והיו מאריכים בזה כדרך שאנו עושים בין ר"ה ליום הכפורים אלא שהתרעה זו אינה בז' תעניות אלו לבד אלא אף בראשונות ואמצעיות אם ירצו הואיל ואינם בתוך התפלה ומ"מ ו' ברכות הנוספות אין אומרים אותם בראשונות ובאמצעיות כמו שכתבנו למעלה ויש אומרים שאף בראשונות ובאמצעיות מברכים ו' ברכות הנוספות ובמטבע תקון תפלות של קצת גאונים נמצא כן ואינו כלום שהרי בפרק ב' אמרו ראשונות ושניות מתפללים כדרך כל השנה כלה ומ"מ ימים שמוסיפים אלו הו' ברכות בכל תפלותיו שביום הוא מוסיף אותן כגון שחרית ומנחה ונעילה ויש אומרים דוקא בשחרית וגדולי המחברים כתבו בשחרית ומנחה:

6 הרבה מיני פורעניות נזכרו בפרק ג' שעל קצתן מתענים ועל קצתן מתענין ומתריעין כמו שיתבאר ומ"מ בחכוך והגובאי והחגב והצרעה והזבוב והיתושים ושלוח נחשים ועקרבים לא היו מתריעים אלא צועקים:

7 תקיעת שופר בשבת אע"פ שאינה מלאכה גמורה אסורה וכל מקום שנאמרה התרעה בשבת אינה אלא לענין רבוי תפלה כמו שיתבאר בפרקים הבאים:

8 תעניות אלו שהן י"ג ג' ראשונות וג' אמצעיות וז' אחרונות אם לא נענו אין גוזרים עליהן עוד תענית כמו שיתבאר במשנה הסמוכה לזו מפני שכבר יצא זמנה של רביעה ומ"מ דוקא בתעניות של גשמים אבל בתעניות של שאר הצרות מתענים והולכים עד שייענו מן השמים:

9 כבר בארנו ששואלים את הגשמים מתחלת ימי החורף עד יום א' של פסח בברכת השנים וביארנו שכל מה שהיחיד צריך לו שואלו בברכת שומע תפלה מעתה יש עיירות שהן צריכות מטר בכל שנה אפילו בתקופת תמוז וצריכים לשאול אף בימות הקיץ נגמר הדין עליהם שלא ישאלו בברכת השנים אלא בשומע תפלה שדינם כיחיד השואל שאינו שואל אלא בשומע תפלה והוא שאמרו בתלמוד המערב בננוה צריכים למעבד תעניתא בתר פסחא אמר להו ר' מונא לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע הברכה אע"פ שאף היחיד שואל בכל ברכה וברכה מעין הברכה ענין זה הוא חלוק משאר ענינים שיש בו קלקלה לרוב העולם שהגשמים בימות החמה סימן קללה הם ולפיכך לא הותר בהם לשנות מטבע ברכה אלא שיאמרה בברכת שומע תפלה שהיא נעשית כאפרכסת לכל דבר שאדם רוצה לשאול עליו:

10 המשנה השמינית עברו אלו ז' תעניות הנזכרות ולא נענו אין גוזרים עוד תענית על הצבור אלא עומדים כנזופים למקום וממעטים במשא ומתן ובבנין ובנטיעה ובנשואים ואירוסין ובשאלת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופים עד שירחמו עליהם מן השמים אבל אין מתענים ומ"מ היחידים חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן ופרשו על זה עד שיצא זמן ניסן של חמה והיא כשחמה נכנסת במזל שור ושוב אין מתענים כלל אפילו יחידים שאין הגשמים לאחר זמן זה אלא סימן קללה:

11 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

12 פירשו בתלמוד המערב שלא נאמר שהגשמים בימות החמה סימן קללה אלא בשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכה הם ונראה מזה שאם ירדו כבר בימות הגשמים שמתענים עליהם אף בימות החמה ומכאן נראה לי סעד למנהגנו שאנו גוזרים תענית גשמים אף בימות התמה:

13 בנין ונטיעה שנאסרו במשנה לא נאסרו אלא בבנין של שמחה ונטיעה של שמחה כגון הבונה בית חתנות לבנו אבל שאר בנין כגון אם היה כותלו גוחה סותר ובונה אותה וכן פירשו בתלמוד המערב ואי זו היא נטיעה של שמחה אבוורנקי של מלכים והוא נטיעת כל אילן המגדיל ענף ועשוי לנוח תחתיו גאוני ספרד כתבו שאף אלו לא נאסרו אלא שאין בהם צד מצוה אבל אם לא היה לו בית חתנות ורוצה לישא אשה מותר לבנות לו בית חתנות וכן ארוסים ונשואים מותרים למי שאין לו אשה או בנים:

14 אע"פ שאסרו בשאילת שלום אם שאלו עמי הארץ בשלום תלמידי חכמים משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש ומ"מ תלמידי חכמים עומדין כמנודים וכאבלים כבני אדם הנזופים למקום:

15 אין אדם חשוב רשאי להעמיד עצמו כל כך כחסיד לפני הצבור שיפול על פניו לפניהם ויעשה עצמו ראש לתפלתם או שילביש עצמו שקים או יקרע את בגדיו וכיוצא בהם אא"כ יודע בעצמו שהוא ראוי ליענות ושאין לב הבריות מהרהר עליו שאין לך מדה חשובה מן הענוה ולא מגונה מן השררה על הצד שאינה ראויה לו ואם עשה זה ברשות כל הצבור רשאי ויפה לעשות כן ובמס' מגילה יתבאר ענין זה יותר: ונשלם הפרק תהלה לאל: