1השולה דג מן הים בשבת אפילו לא צדהו מתחלה אלא שכבר נצוד מערב שבת והביאו חבל בגרונו והחזירוהו למים וזה הוציא בשבת כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו שהוא מקום חיותו חייב משום נטילת נשמה שאע"פ שאין בו דין אבר מן החי שיהא קרוי מתקן בכך מ"מ מכשירו הוא לאכילה שאין דרך בני אדם לאכלו בחיותו כך פרשוה גדולי המפרשים ומ"מ גדולי הרבנים פרשוה שנתנו המצודות בביבר מערב שבת ונכנסו בהם הדגים והוציאם הוא בשבת ואע"פ שאין בו משום צידה כל שיבש בו כסלע במקום חיותו ר"ל בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה:2כבר בארנו בפרק א' שכל תעניות הנגזרים מפי נשיא או אב ב"ד או מי שהכל נמשכים אחריו והרי הוא מקובל אצל הכל אבל תענית שהיחיד קובע לעצמו צריך קבלה וכבר בארנו בה הצורך בפרק א':3וכן בארנו ענין האשה שכובשת ירק וזיתים שכבשן בטרפיהן במסכת ברכות פרק ג' בסוף סוגיית המשנה השלישית:4בחמשי של יומא נ"ב ב' בארנו שכשהיה כהן גדול יוצא מבית קדשי הקדשים להקטרתו ובא לו בהיכל היה מתפלל שם תפלה קצרה בנסח זה יר"מ וכו' שאם שנה זו שחונה ר"ל חמה שתהא גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים כלומר שמתפללים שלא ירדו גשמים ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה:
