מאירי על תענית י״ג

« מאירי על תענית י״ב ע״ב מאירי על תענית י״ד ע״א »

1 תענית פתח ↗

אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל, כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְאָבֵל — אָסוּר בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר — בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר.

2 תענית פתח ↗

אֵיפוֹךְ אֲנָא! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה׳״.

3 תענית פתח ↗

4 תענית פתח ↗

אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: כְּדַי הוּא בֵּית אֱלֹהֵינוּ לְאַבֵּד עָלָיו טְבִילָה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְאִי אָמְרַתְּ בְּצוֹנֵן מוּתָּר — יִרְחַץ בְּצוֹנֵן! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחַ צוֹנֵן. תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּמְלָאכָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, אֲבָל בַּלַּיְלָה — מוּתָּר. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ — מוּתָּר. הָא כֵּיצַד? יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ — נוֹעֵל, נִכְנָס לָעִיר — חוֹלֵץ. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּרְחִיצָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו — מוּתָּר, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל.

5 תענית פתח ↗

6 תענית פתח ↗

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן: מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא, וְרָחַץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה! הָתָם כְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו הֲוָה, דְּתַנְיָא: תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה, הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ — מֵיקֵל בְּתַעַר, וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם.

7 תענית פתח ↗

מַאי לָאו בִּרְחִיצָה, וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּחַמִּין, אֵין הַבּוֹגֶרֶת רַשָּׁאָה?! וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: אָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין! אֶלָּא לָאו, בְּצוֹנֵן. לָא, אַכִּיחוּל וּפִירְכּוּס.

8 תענית פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק: וְכִי יָחִיד קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ? אֶלָּא אָמַר רַב יִצְחָק: בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. וְכֵן אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״. מֵיתִיבִי: אֵין בֵּין יָחִיד לְצִבּוּר, אֶלָּא שֶׁזֶּה מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְזֶה מִתְפַּלֵּל תְּשַׁע עֶשְׂרֵה. מַאי ״יָחִיד״ וּמַאי ״צִבּוּר״? אִילֵּימָא יָחִיד — מַמָּשׁ, וְצִבּוּר — שְׁלִיחַ צִבּוּר, הָנֵי תְּשַׁע עֶשְׂרֵה? עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע הָווּ!

9 תענית פתח ↗

צְלוֹתָא דְתַעֲנִיתָא הֵיכִי מַדְכְּרִינַן? אַדְבְּרֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ, וּדְרַשׁ: יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁל תַּעֲנִית, וְהֵיכָן אוֹמְרָהּ — בֵּין ״גּוֹאֵל״ לְ״רוֹפֵא״.

10 תענית פתח ↗

לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ שְׁלִיחַ צִבּוּר, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: שְׁלִיחַ צִבּוּר עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע מְצַלֵּי — בְּשָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת, דְּלֵיכָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.

1 רחיצה שאסרו חכמים בתענית צבור דוקא בחמין אבל בצונן אפילו כל גופו מותר וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ובאבל החמירו יותר שלא הותר אלא פניו ידיו ורגליו ובצונן הא כל גופו אפילו בצונן ובחמין אפילו ידיו ורגליו אסור למעלה מהם ט' באב שאסור אף בהושטת אצבע אף בצונן וכ"ש ביום הכפורים וקצת רבני צרפת מתירים אף בט' באב רחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן ומה שנזכרו אבל וט' באב בשמועה זו כאחד כמו שאמרו כל שהוא משום אבל כגון ט' באב ואבל אסור אף בצונן פירושו כל גופו ומה שאמרו בפרק מקום שנהגו נ"ד ב' אסור להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפרים אין הלכה כן שאם תפוש כל שהוא משום אבל אסור אף בצונן אפילו בפניו ידיו ורגליו א"כ אף מה שהתיר בתענית צבור דוקא כל גופו וא"כ הוה ליה סיוע אלא דלרפרם באבל וט' באב פניו ידיו ורגליו מותר ובתענית צבור כל גופו ואקשי ליה מיהא דקאמר דוקא פניו ידיו ורגליו ומ"מ לדעתינו ודאי לדעת רפרם ט' באב ואבל שוים אלא שאין אנו פוסקים כמותו בט' באב אלא כההיא דמקום שנהגו וביום הכפרים מיהא אסור לדברי הכל ובתלמוד המערב אמרו בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו ר"ל אף בחמין שהוא דרכו ובט' באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ונראה שאינה הלכה ובאבל מ"מ מי שתכפוהו אבליו רוחץ כל גופו בצונן:

2 ופירשו קצת גאונים שכל העושה כן לנקיות כגון שבדק עצמו ורוצה לברך על נטילת ידים ואשר יצר או שרוצה להתפלל שאף בט' באב ויום הכפרים מותר עד מקום שצריך נטילת ידים כמו שבארנו בסוף מסכת ברכות ויש חולקין כמו שיתבאר בהלכות יום הכפרים וכן יתבאר שם שטבילת מצוה כגון בעל קרי מותרת וגדולי המחברים חלקו בה מצד מה שכבר בטלוה לטבילה זו כמו שביארנו במסכת ברכות ומכאן סמכו רבים לומר בשמועה הנזכרת כאן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט' באב וביום הכפרים שאין לה מקום בזמן הזה ששאר טבילות של מצוה אין שעתן עוברת:

3 סיכה אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר:

4 כשאמרו אסור במלאכה בתענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וקצת חכמי ספרד כתבו כן אף באבל ואין דבריהם נראין:

5 וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר כיצד הוא עושה יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ וכן באבל ומנדה וכן בט' באב:

6 מי שתכפוהו אביליו הכביד שערו מיקל בתער ר"ל שחותך שערותיו בתער דרך גזיזה ולא דרך גלוח ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר וחול ורוחץ כל גופו בצונן כמו שכתבנו ולפי דרכך מדת שאבל אסור בתכבוסת כמו שיתבאר במקומו:

7 הבוגרת הראויה לינשא שאירע לה אבל אפילו באב ואם אע"פ שחייבת לנהוג באבלות ושלא להיות כוחלת ופוקסת ולא רוחצת בחמין מ"מ אינה רשאה לנוול עצמה כל כך שלא לרחוץ גופה בצונן ואם עשתה כן גוערים בה שלא לעשות כן כדי שלא ימעטו הקופצים:

8 וביאור השמועה לדעתי אין הבוגרת רשאה באבל אביה לנוול עצמה שלא תרחוץ כל גופה הא שאר אבילים אסירי וממאי אלימא בחמין הא שאר אבילים אסירי בחמין ושרו בצונן והא אמר וכו' אבל אסור להושיט אצבעו בחמין והאיך מקילים בה מנגיעת אצבע לכל גופה אלא לאו בצונן דשאר אבילים מותרים בפניו ידיו ורגליו ובוגרת בכל גופה אלמא אבל כל גופו אסור אף בצונן ודחי ליה דבצונן אף אבל כל גופו מותר וזו אכיחול ופיקוס נאמרה שמקילים בה משום חנא הא לרחיצה הכל שוין ומ"מ אין הלכה כן שהכיחול והפיקוס אסור לה אלא שהותרה ברחיצת כל גופה בצונן ואבל אחר דוקא בפניו ידיו ורגליו כמו שביארנו:

9 ומה שהוזכר כאן בענין תפלת תענית כבר ביארנוהו למעלה בסוף סוגיית המשנה החמשית:

10 שש ברכות שהיו מוסיפים בתעניות וכן התרעה שמתריעים ר"ל רבוי בתפלות בתרועה וזעקה וכן נעילת החניות והוצאת תיבה ברחבה של עיר כל אלו אינם אלא בז' תעניות אחרונות ומה שאמרו אין בין אמצעיות לאחרונות אלא שבאלו מתריעים וכו' דאלמא הא לענין כ"ד ברכות שוין הן אינו כן אלא שהוא מתחיל עכשו ההבדלים שביניהם וסומך על שמסיימם בפרק ב' בהוצאת תיבה ובתוספות ו' ברכות כמו שיתבאר:

1 פסחים פתח ↗

מֵיתִיבִי: אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְּאָב לְתַעֲנִית צִיבּוּר אֶלָּא שֶׁזֶּה אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה וְזֶה מוּתָּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. הָא לְכׇל דִּבְרֵיהֶם — זֶה וָזֶה שָׁוִין. וְאִילּוּ גַּבֵּי תַּעֲנִית צִיבּוּר תַּנְיָא: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּרְחִיצָה״, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו — לֹא!

« מאירי על תענית י״ב ע״ב מאירי על תענית י״ד ע״א »