מאירי על תענית ד׳

« מאירי על תענית ג׳ ע״ב מאירי על תענית ה׳ ע״א »

1 תענית פתח ↗

וְאָמַר רָבָא: הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּרָתַח — אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״, וְאָמַר רַב אָשֵׁי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע״.

2 תענית פתח ↗

דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה, וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

3 תענית פתח ↗

4 תענית פתח ↗

אֵין שׁוֹאֲלִים אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג — הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח — הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.

5 תענית פתח ↗

אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא לַן, הָא לְהוּ. מַאי שְׁנָא לְדִידַן — דְּאִית לַן פֵּירֵי בְּדַבְרָא, לְדִידְהוּ נָמֵי אִית לְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים! כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי — הָא וְהָא לְדִידְהוּ, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.

1 תלמיד חכם אע"פ שתורתו מכעיסתו בשעה שרואה מעשי בני אדם מכוערים ראוי לו למעט בכעסו כמה שאפשר לו וללמדם בנחת כדי שיערבו דבריו על שומעיהם ויקבלו דבריו וכדי שלא לגרום בעצמו שום נזק שנאמר הסר כעס מלבך והעביר רעה מבשרך:

2 נטיעות שהם רכות וצריכות תקון התירו חכמים לחרוש בהם בתוספות שביעית בכדי יניקתן שחוששים להפסידן מתוך ילדותם ושיעור יניקתם מפורש להם מהלכה למשה מסיני לעשר נטיעות בית סאה שהוא נ' על נ' כשנטיעתן משוערת באותו בית סאה בשוה וכן כל נטיעה לפי חשבון זה והוא שאמרו עשר נטיעות ערבה ר"ל אותה שהיו מקיפים בה המזבח בשביעי של חג ונסוך המים בחג שהוא כל ז' הלכה למשה מסיני אבל אילנות אחרים שאינן רכין אסור וכן אף באותם שהזכרנו שהן נטיעות רכות אם היו נטועים יותר מעשרה הם חשובים כנעקרים ואם אין שם עשרה אין חורשים כל בית סאה אלא בכדי מה שצריך להם לפי חשבון זה ודברים אלו כולן בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים עבודת הארץ מותרת לגמרי עד ראש השנה אפילו בשאר אילנות כמו שיתבאר במקומו וערבה שנאמר בה שהיא הלכה למשה מסיני פירושה על ערבה שהיו מקיפים בה את המזבח בשביעי כמו שביארנו אבל אותה שבלולב מן התורה היא וכן מה שאמרו בנסוך המים שהוא הלכה למשה מסיני פירושה להיותה כל שבעה כמו שביארנו:

3 המשנה השנית אין שואלים את הגשמים וכו' כונת המשנה לבאר זמן הזכרת גשמים ככונת המשנה הראשונה וחדש בהזכרה זמן אחר על דעת בן בתירא והוא מוסף של י"ט אחרון של חג לגשמים ותפלת שחרית של י"ט הראשון של פסח לטל אע"פ שאין הלכה כמותו בטל ואגב גררא נתערב עמה ענין שאלה בדרך קצור לומר שאין שואלים את הגשמים ר"ל ותן טל ומטר תכף להזכרה ואין שאלה עד שיעברו ימי החג והוא סמוך לגשמים שימות החג אינם ימות הגשמים ולא פי' איזהו זמן השאלה בפרט ולמטה יתבאר ולענין הזכרה בין לגשמים בין לטל כבר בארנו הפסק במשנה הראשונה:

4 זהו ביאור המשנה ודינין הבאים עליה בגמרא אלו הן:

5 אע"פ שמשנה זו לא היה עקר הכונה לבאר בה זמן שאלה מהיכן הוא מתחיל התבאר בגמרא שבארץ ישראל אע"פ שהיא מבכרת ואין להם פירות בחוץ שכבר כנסו את הכל מ"מ בזמן שבית המקדש קיים שהיו שם עולי רגלים היו מאחרים השאלה עד ז' במרחשון ובזמן שאין בית המקדש קיים מתחילים לשאול אחר החג הואיל ואין עולי רגלים ולא פירות בחוץ ובחוצה לארץ בז' במרחשון מפני שעד כאן יש להם פירות בחוץ ובבבל שהוא טיבעני יתבאר למטה עד ס' בתקופה ולמטה יתבאר טעם כלם בביאור המשנה הרביעית ושאר הסוגיא לישנא בעלמא הוא ודברים פשוטים וכבר כתבנום בפירושנו:

« מאירי על תענית ג׳ ע״ב מאירי על תענית ה׳ ע״א »