1עדים שבאו להעיד על חדוש הלבנה אחד אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת שהדבר קרוב לטעות אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת אע"פ שהוכחשו בזו על הדרכים שביארנו ואף באותה עדות אם בא שלישי והעיד כאחד משני אלו מצטרף עמו ומקדשין על פיהם שהרי נשאר האחד אחד במקום שנים:2המשנה השניה והכונה בה גם כן בביאור החלק הראשון בענין נשבעין ונוטלין והוא שאמר כשם שאמרו ז"ל במס' כתובות כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמ' לנו אבא ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אמר ר' יוחנן בן ברוקא אפי' נולד הבן לאחר מיתת אביו הרי זה נשבע ונוטל אמ' רשב"ג אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתה שטר זה אינו פרוע הרי זה נוטל שלא בשבועה אמר הר"ם אלו הדינין שבכתובה כבר קדמנו וביארנו בפרק תשיעי ממסכת כתובות ואמר בכאן וכן היתומים ר"ל יתומים הנפרעין מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועת התורה על העקר שקדם ביאורו כי הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וזה בתנאי שיאמרו היתומי' שנפרעין מהם לא נדע אם פרע אבינו זה החוב ולא נתבאר אליהם ממנו דבר אבל אם אמרו אמ' לנו אבינו שלא נתחייב לעולם בזה החוב ולא לוה אותו יתפרע מנכסיהם אותו החוב מבלי שבועה לפי שמעקרנו האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי כי אין להכחיש העדים בשביל דברו וכל זה כשמת אבי היתומי' שעליו החוב אבל אם הדבר הפך והוא שמת אותו שהיה קודם יתפרע הממון ההוא לעולם אבל אבד מכל וכל שמאחר שעליו החוב הניח יתומים אין הבעל חוב יכול ליפרע מממונם אלא אחר שישבע שבועת התורה כמו שנזכר וכשמת אחר כן קודם שישבע אין בניו יכולין לישבע במקומו לפי שאין אדם מוריש שבועה לבניו ואם דן דיין שישבעו הבנים שלא פקדנו אבא כמו שאמרה המשנה ויתפרעו מממונם מה שעשה עשוי והלכה כרבן גמליאל וכרבן יוחנן בן זכאי:3אמר המאירי הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ר"ל שאם טען לה התקבלת כתובתך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה וכן הפוגם את שטרו והוא שאומר הנתבע פרעתי את כלה והתובע אומר לא נפרעתי אלא חציה שאינו נוטל את הנשאר בלא שבועה ושמא תאמר אף בלא פגימה הרי אמרו שאם אמר אשתבע לי דלא פריעת שהוא זקוק לישבע בזו דוקא כשהוא מזקיקו לכך שאומר לו אשתבע לי דלא פריעת אבל פוגם אפי' לא היה הוא מזקיקו לכך בית דין מזקיקין אותם כמו שהתבאר:4עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה פי' בין בכתובה בין בשאר חובות וכן הבא ליפרע מנכסים משועבדים אפי' היה הלווה מודה לא יפרע אלא בשבועה שחוששין לקנוניא וכן הבא ליפרע מנכסי יתומים אפי' גדולים מפני שחוששין שמא נפרע חוץ משלשה תנאים והם תוך זמן וחייב מודה ונדוהו על כך ומת בנדויו שכל אלו נגבין בלא שבועה אף במלוה על פה כמו שביארנו במקומו ב"ב קע"ד ב' אבל שאר דרכים אפי' בשטר לא יפרעו אלא בשבועה ומ"מ כל שביד המלוה משכון הן מטלטלין הן קרקע כתבו גדולי קדמונינו שאין צריך שבועה והתבאר בכתובות פרק הכותב פ"ח א' שאם אמרו יורשי הלווה אמ' לנו אבא לא לויתי גובה המלוה בלא שבועה וכן יורשי מלוה שבאו לתבוע מיורשי הלווה ואמרו יורשי הלווה אמ' לנו אבא שלא לוה גובין בלא שבועה ואפי' האמינו בשטר כל זמן שיאמר פרעתי שהרי כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי והרי נתברר שלוה והודה שלא פרע וכן ממון כתובה המיוחד לה והוא בעין נפרעת ממנו שלא בשבועה כמו שיתבאר במקומו והנפרעת שלא בפניו וכן בכל חוב שבעולם כל שנפרע מבעל חובו שלא בפניו כגון שהלך הלווה למדינה אחרת בית דין נזקקין ליפרע שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב לו למדינת הים ומ"מ דוקא בשבועה וכל אלו שהזכרנו שבועתם בנקיטת חפץ כשאר שבועת המשנה וכלן בית דין מזקיקין אותו לשבועה מאליהם וכשם שאמרו בכל אלו כך היתומים לא יפרעו אלא בשבועה ופי' בגמ' שלא מיתומים הבאים לתבוע ללווה עצמו אמרו כן שאין אלו נשבעין אא"כ הוא מזקיקם על הדרך שביארנו בדין אשתבע לי דלא פריעת וכן ביתומים אם הלווה מזקיקם להשבע שבועת היורשים שהם שלש שבועות שלא פקדנו אבא על ידי אחר ושלא אמ' לנו הוא בעצמו ושלא מצאנו בין שטרותיו שהוא פרוע כגון שובר וכיוצא בו שאע"פ שהסמפון יוצא מתחת ידי מלוה הואיל והשטר נמצא בין שטרות קרועים הסמפון עקר נשבע לו כן בנקיטת חפץ וי"מ שלא פקדנו בשעת מיתה ושלא אמ' לנו קודם לכן ולי נראה שלא פקדנו להחזיר השטר ושלא אמ' לנו שהוא פרוע וי"מ שלא פקדנו אבא על שטר זה בפרט ושלא אמר לנו סתם יש בשטרות שטר פרוע אבל אם הוא אינו מזקיקם לכך אין בית דין מזקיקין אותם אלא אומרין לו שישלם אע"פ שטוען שפרע את אביהם ואפי' אמ' היורש איני יודע וזה שאמרו בגמרא השתא אבוהון שקיל בלא שבועה פירושו אי לא טעין הלה אשתבע לי דלא פריעת דאנן לא טענינן ליה ואינהו בשבועה דאפי' לא טעין אנן נטעון ופירשו בה שלא אמרוה כאן אלא ביתומים מן היתומים שבית דין מזקיקין מאליהם את יורשי המלוה לישבע שבועת היורשים והעיד ר' יוחנן אפי' נולד הבן אחר מיתת האב או שהיה מוטל בעריסה שלא היה בר צואה נשבע שלא שמע ולא מצא ששטר זה פרוע ומ"מ רבן שמעון בן גמליאל אומר שאם יש שם עדים שאמר האב בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה אפי' מן היורש וכבר ביארנו שזה שמזקיקין יתומים התובעים ליתומים לישבע דוקא בשטענו יורשי הלווה אמ' לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אם אמרו אמ' לנו אבא שלא לוה נוטלין בלא שבועה ומ"מ פירשו חכמי הדורות דוקא שאמרו אמ' לנו אבא לויתי ופרעתי למלוה בזו הוא שהם נפטרים בשבועת היורשים אבל אם לא אמרו כלום או שאמרו אמ' לנו אבא לויתי ופרעתי צריכים שתי שבועות אחת שלא פרע הלווה להם ואחת שבועת היורשים וכן הדברים נראין אלא שהכל בשבועה אחת:5יש גורסין במשנה זו ושלא מצינו שטר זה בין שטרות קרועים ולמדנו שאם מצא שטר זה בין שטרות קרועים אין מגבין בו אלא יהא מונח עד שיבא אליהו ואם יש עמה סמפון אע"פ שהוא סמפון היוצא מתחת ידי מלוה הואיל וגוף השטר בין שטרות קרועים קורעין אותו בלא ספק כמו שביארנו:6זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:7זה שביארנו במשנה שהיורש הבא לגבות מן היורש גובה בשבועת היורשין יש בו צדדין חלוקים וכיצד הוא הדין אם מת מלוה תחלה ואח"כ מת הלווה הדין כמו שהזכרנו ואפי' עמד בדין ואמ' לו לווה אשתבע לי דלא פריעת שאין זה חיוב שבועה גמור שנאמר עליו אין אדם מוריש שבועה לבניו אבל אם מת לווה תחלה ואח"כ מת מלוה אינם גובין אפי' בשבועה מפני שכבר נתחייב מלוה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ואין בזה חלוק בין עמד בדין ללא עמד בדין שמשעה שמת הלווה נתחייב הוא שבועה אע"פ שלא עמד בדין:8טעה הדיין והשביע יורשי המלוה והגבה להם את חובם גאוני הראשוני' פסקו שמחזירין שהלכה פסוקה כרב ושמואל וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו שאין מוציאין מידן וכמו שאמרו למטה דיינא דעבד כר' אלעזר עבד ולדעת הפוסקים כך יתומים הבאים ליפרע מן היתומים והביאו שטרם לבית דין אין מגבין בה ואין פוסלין אותה להם אין מגבין בה שהרי אין אדם מוריש שבועה לבניו כרב ושמואל ואין פוסלין אותה להם שמא יבאו ביד דיין שיפסוק להם כר' אלעזר ומה שעשה עשוי ואיני יודע בית דין שדנו לזה כרב ושמואל אלא שלא קרעו את שטרו ומת הבית דין ונתמנה אחר שסובר ודן כר' אלעזר אם יוכל לסתור מה שעשה הראשון וכמו שאמרו בתלמוד המערב של מציעא בפרק המפקיד מה שנתת על פי בית דין נתת ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן כמו שכתבנו שם ונראה לי שאינו דומה שבאותו מעשה כבר הורה שלא דן הראשון כן אלא מטעם חלוש שנתגלה הפסדו לשעתו בזמן בית דין השני אבל במקום אחר כל שנגמר הדין על פי בית דין אין סותרין את דבריהם:9כל שמת לווה בחיי מלוה כשם שאין יתומי' אלו נפרעין מן היתומים האחרים כלל כך אם היה שם ערב אין נפרעין מן הערב שאע"פ שהנפרע ממנו אינו נפרע מן היתום מ"מ הרי הוא חוזר ונפרע מן היתום וכן כשם שאמרו ביתום מן היתום כך במלוה שלא היו לו בנים והוריש את אחיו הם במקום יתומים בענינים אלו הן לישבע שבועת היורש ר"ל שלא צוני אחי אם מת מלוה בחיי לווה ושלא לגבות כלום אם מת לווה בחיי מלוה שלא אמרו אין אדם מוריש שבועה לבניו לבד אלא אף לאחיו או שאר יורשים:10שני דברים אלו אע"פ שהוזכרו בגמרא דברים פשוטים הם ולא הוצרכנו לכתבם אלא מפני שדין זה ר"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו אין דנין בו לדומה לו וכמו שאמרו הבו דלא לוסיף עלה ומעתה הפוגם את שטרו ומת קודם שישבע יורשיו גובים בשבועת היורשים וכן בכל שאר השבועות כגון עד אחד מעיד שהוא פרוע ונכסים משועבדים ודומיהם נשבעי' שבועת היורשים ונוטלין והוצרכת לידע שזה שמת והניח ערב דינו כבא ליפרע מן היורש עצמו וזה שמת ונעשה האח יורשו דינו כבן עצמו ואינו בכלל הבו דלא לוסיף עלה שאותו דין בעצמו הוא על הדרך שביארנו:11זה שביארנו בלווה שמת בחיי מלוה שאפי' הניח ערב אינו נפרע מן הערב שהרי מ"מ הערב חוזר ונפרע מן היתום לא סוף דבר בשיש נכסים ליתומים מצד ירושת אביהם אלא אפי' אין ליתומים נכסים מחמת ירושת אביהם הדין כך שהרי מ"מ מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אף משלהם כמו שהתבאר באחרון של כתובות צ"א ב' וכן כתבוה גדולי קדמונינו שבנארבונאה ואני אומר אף בשאין להם שום נכסים שהרי מ"מ החיוב מוטל עליהם ומ"מ אם באו ליפרע ממשועבדים שביד לוקח ואין ביתומי הלווה נכסים שיוכל הלוקח לחזור עליהם הם כתבו שגובין בשבועת היורשים ואין אומרין לקוחות בתר יתמי אזלי אחר שאין להם כלום מצד אביהם שעל דעת הקרקע ירדו ועביד איניש דזבין ליומיה ואין צריך לומר בחיי לווה שגובין ואין דנין אותם כיתומים ועוד נראה לי טעם אחר בזה מצד שכבר יצא זה מדין שבועת בא ליפרע מנכסי יתומים ובא לו לכלל שבועת בא ליפרע מנכסים משועבדים והרי הוא בכלל הבו דלא לוסיף עלה:12יתומים שבאו ליפרע בשבועת היורשים במקום שהדין כן ומת אחד מיתומי המלווה ר"ל מן הגדולים גדולי קדמונינו שבנארבונאה כתבו שאין שאר האחים גובין חלקו בשבועתם שמא לאותו האח צוה אלא הם נשבעין ונוטלין חלקם ויש לפקפק בזו שהרי יכולין לישבע שלא צונו אבא ולא אחא:13אמ' אחד מן האחים אמ' לי אבא שטר פרוע הוא ושאר האחים אומרין לא פקדנו אבא אם אותו שטר יוצא מתחת ידי זה שאומר שהוא פרוע הפסידו כלם וכמו שאמרו סנהדרין ל"א א' מיגו דאי בעיא קנתה אבל אם אין שטר יוצא מתחת ידו נאמן על שלו ואינו נאמן על של אחיו כך כתבוה גדולי קדמונינו שבנארבונאה ויש חולקין בה ממה שאמרו מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך אתה נאמן להפסיד ספר תורה ואין הנידון דומה לראיה כלל אף הם כתבו שאם היו אחים גדולים ואח קטן עמהם שהגדולים תובעים וגובים את הכל שהרי הקטנים אינם בני צואה וכן אין להם לישבע שלא מצאוה בין שטרות קרועים שהרי הגדולים הוציאוה והילכך גובין את הכל ונותנין חלקם לקטנים וכן ראוי לדון אף באפוטרופוסים שתבעו בשביל הקטנים:14יתומים בני יתומים שהיו גדולים בשעת מיתת אבי אבי האב ובא ליפרע מן היתומים בשבועה שלא פקדנו לא אבא ולא אבי אבא יש אומרין שגובין בשבועה זו וחכמי הנשיאים שבבארצאלונאה כתבו בו שאין היתום מוריש שבועה לבנו:15שכיר ונגזל ונחבל שאין בידם שטר ושבועתם תקנת חכמים וכן שבועת היסת שנהפכה לתובע ומת אין היורשים נשבעין ונוטלין והוא שאמרו בתלמוד המערב מת בעל הבית שכיר נשבע ליורשים הא מת שכיר יורשי שכיר נשבעי' לבעל הבית כלום תקנוה אלא בשכיר שמא ביורשים:16מלוה שמנה אפטרופסין ומת יש אומרים שאם באו לגבות מן היתומים שמשביעין אותם שלא פקדנו אבי היתומים הא אם מנוהו בית דין אין משביעין אותו כלל וי"א שאף מנוהו אבי יתומים אין משביעין אותו שאין אדם חוטא בשביל יתומים וחכמי ההר חולקין בזו לומר שאין משביעין אותו כלל כמו שכתבנו תחלה:17כבר ביארנו במקומו שיש צדדין בממון המוטל בספק שהם חולקין שמא תאמר א"כ מהו שאמרו כאן ומי מספקא ליה והא עבד איהו גופיה עובדא דיחלוקו תדע שפירושו לפי מקומו כך הוא כלומר שבממון זה הואיל והוא מוחזק תחת ידו של אחד מהם לא היה לנו לומר שיחלוקו אלא המוציא מחברו עליו הראיה שלא אמרו חולקין אלא בשאין ברשות של אחד מהם על הדרך שביארנו בראשון של מציעא ומאחר שדן הוא בכיוצא בזה ר"ל בשניהם חשודים שיחלוקו משמע שדין אחד בפני עצמו שהוא סובר בו בחלוקה ולא מתורת ספק וגדולי הרבנים פירשוה ממה שאמרו למעלה בחזרה שבועה למקומה שהיא באה כרב ושמואל ומאחר שהוא פסק כדברי האומר יחלוקו הודה שאינו סובר כרב ושמואל:18ממה שכתבנו למדת שהאלמנה שבאה לגבות כתובתה מן היתומים אינה גובה אלא בשבועה ומעתה אם מתה בלא שבועה אין יורשיה נוטלין כלום הא כל שנשבעה יורשיה נוטלין כתובתה ואין בזה גבול אלא גובין לעולם שכל ששטר כתובתה יוצא מתחת ידה נשבעת וגובה כתובתה אף לאחר מאה שנה בין שהיתה בבית בעלה בין שהיתה בבית אביה ואפי' יורשיה הא כל שאין לה כתובה אם היא במקום שכותבין אינה גובה כלום ואפי' תבעה ביום מיתה ואם היא במקום שאין כותבין אלא שסומכין על תנאי בית דין אם היתה בבית בעלה גובה לעולם ואם בבית אביה עד כ"ה שנה הא לאחר כ"ה שנים לא שאלו לא מחלה לא שתקה כל כך אא"כ היתה שם סבה שהיא שותקת עליה כגון שהיה היורש עצמו מביא לה מזונות לשם כמו שיתבאר במקומו וכן הדין ביורשיה שגובין אותה עד כ"ה שנה הואיל וכבר נשבעה:19כבר ידעת שהבעל יורש את אשתו אם דבר תורה לדעת קצת אם מדברי סופרים לדעת קצת כמו שביארנו במקומו אלא שחכמים תקנו להיות בנים זכרים שלה יורשין כתובתה אחר מיתת הבעל יתר על חלקם עם שאר אחים ואף זו על צדדין ידועים כמו שיתבאר במקומו נשא את הראשונה ומתה שנמצא שאין בניה נוטלין אלא מתקנת חכמים ונשא שניה ומת הוא שניה ויורשיה קודמין ליורשי הראשונה שהשנית בעלת חוב ובני הראשונה יורשים וכמו שאמרו שם יירתון תנן ומ"מ יורשי שניה אין נוטלין כלום אא"כ נשבעה היא כמו שביארנו:20מי שהתנה עם אשתו שתהא גובה כתובתה ממנו בלא שבועה הרי זו גובה בלא שבועה כמו שהתנה אם באה ליפרע ממנו כגון שגרשה אבל אם מת הוא יורשין משביעין אותה ואם גרשה שהיה דינה ליפרע ממנו בלא שבועה ומתה יורשים משביעין את יורשיה שאם נתאלמנה ומתה אין יורשיה נוטלין אף בשבועה הואיל ולא נשבעה ואם התנה שתהא נאמנת אף על יורשיו נוטלת אף מיורשיו בלא שבועה לדעת גדולי המחברים אלא שיש מפקפקין בזו לומר שאין נאמנות מועילה כלל לגבות מן היתומים בלא שבועה ומ"מ חכמי נארבונאה פירשו מכח סברא ותקנה שכל שטר שיש בו נאמנות שבאו לגבות בו יורשים מן היורשים דנין בו לכתחלה כר' אלעזר ומגבין בו בשבועת היורשים ולא נדון כרב ושמואל אלא בשעה שאין בו נאמנות הא כל שיש בו נאמנות אין מקילין בו משני צדדין ר"ל שלא להיות נאמנות מועלת בו ושלא להוריש בו שבועה לבנים והדברים מתקבלים:21מי שקנא לאשתו ונסתרה בעדים ושהתה כדי טומאה ומת הבעל קודם שישקנה אין לה כתובה שמא זנתה ואין מגבין לה מספק ואין אומרין ששטר העומד לגבות כגבוי דמי והנכסים בחזקת בעל השטר כאלו גבה המעות אלא הרי הם בחזקת בעל הממון כמו שיתבאר במקומו:22כל אלו שכתבנו הם נשבעין ונוטלין ויש בתלמוד ענינים אחרים שהם בדין נשבע ונוטל מלבד אלו שלא הוזכרו כאן וטעם הנחתם מפני שאינם לגמרי כעין אלו שבמשנתנו שכל אלו שבמשנתנו הנתבע מכחיש להדיא את התובע ושאר הדברים שאנו מזכירים עכשו כל שהן במשנה אין הנתבע מכחיש את התובע להדיא והם מי שבעל דינו תובעו לישבע לו שלא נפרע אע"פ שלא היה ראוי לכך והוא ענין אשתבע לי דלא פריעת כמו שהתבאר במסכתא זו מ"א א' ומי שהוחזק כפרן לאותו ממון כמו שהתבאר בראשון של מציעא י"ז א' ומי שקבל פרעון ואמ' סטראי נינהו שנשבע כנגדו ויטול מתוך שהיה יכול לומר לא היו דברים כמו שהתבאר בכתובות פ"ה א' וכן שנים אוחזין בטלית כל אחד נשבע ונוטל מחצה על הדרך שהתבאר בראשון של מציעא ומי שנמצא חפץ חברו אצלו וטוען שפקדון הוא בידו וזה טוען שמשכון הוא אצלו שנאמן עד כדי דמיו ובשבועה והמלוה על המשכון ונחלקו לווה ומלוה על הדרך שביארנו שיש שם שבועה ליטול על התנאים שהתבארו במסכתא זו מ"ג ב' והמוציא הוצאות אשתו שישבע כמה הוציא ויטול על הדרך שיתבאר במסכת כתובות ע"ט ב' וכן המכיר כליו וספריו ביד אחר וטוען שאחר מכרם לו שנשבע כמה נתן ויטול על הדרכים שהתבארו בפרק הגוזל קי"ד ב' וכן המאבד ממון חברו בטמון באש או שמסר ממונו למלכות וכל אחד מהם יתרחבו בו הדברים איש על מקומו בע"ה:23המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפטרופין והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית ובן הבית אמ' לו מה אתה טוענני רצוני שתשבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלי' עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה אמר הר"ם אמרו שלא בטענה ר"ל שלא בטענת בריא אלא בטענת שמא כי הוא לא הונה אותו במה שהיה ביניהם ובלבד שיפול לו הספק שהונה אותו בשתי כסף או יותר אבל אם היה ספק האונאה פחות משתי כסף אינו חייב שבועה וכבר נתבאר בפרק חמשי מגיטין שאפטרופוס שמנוהו בית דין הוא שחייב שבועה והוי יודע כי כמו שיגלגל בשבועת התורה כמו כן יגלגל בשבועת היסת אמ' רחמנא וזה דבר השמטה שמוט אפי' דבר משמטת ולפיכך משמטת השבועה:24אמר המאירי ואלו נשבעין שלא בטענה פי' בגמ' לא שלא בטענה דוקא שאין בית דין נזקקין להשביען שלא על ידי תובע אלא פירושו שלא בטענת בריא ר"ל שכל זמן שיאמר החושד לאחד מהם הריני מפקפק וחושד בך שלא חשבת עמי באמונה או שמא עכבת משלי נשבע לו בנקיטת חפץ כשאר שבועת המשנה וכל שכן בטוענו בריא אלא שבזו אם הודה מקצת חייב שבועת התורה האחים שנעשו שותפים בתפישת הבית ונעשה אחד מהם מתעסק בממון וכן השותפים והאריסין והאפטרופסין ר"ל שנתמנה אפטרופוס להתעסק בממונו בחייו או אפטרופוס שמנוהו בית דין שאם מנהו אבי יתומים אינו נשבע בטענת ספק והאשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית או שהושיבה בעלה חנונית ובן הבית ופי' בגמ' בן הבית שמכניס לו פועלים ומכניס לו פירות אבל אם לא היה מכניס ומוציא לו פירות אלא שהיה נכנס ויוצא ברגליו תמיד אין זה משביעו מספק שמא גנב לו אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכן באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית פירשו במקום אחר שאם לא נעשית אפטרופיא בחיי בעלה ולא נשאה ונתנה אחר קבורת בעלה אע"פ שנשאה ונתנה בין מיתה לקבורה אינה נשבעת מספק על מה שנשתמשה בין מיתה לקבורה שאם תזקיקנה לישבע תמנע שלא להשתדל בקבורה ונמצא המת מתנוול ופי' בגמ' טעם לכל שבועות הללו מפני שהם מורים היתר לעצמם ממה שהם טורחים בדבר ודורשין לעצמם תורא מדיישיה קא אכיל וכן פי' בגמ' שאין אחד מכל אלו נשבע אא"כ הוא אומר שהוא חושדם בשתי כסף והוא כופר בכל וי"א עד שיודה בקצת וכן כתבוה גדולי הרבני' ואין נראה כן שאם כן אף הם כופרים בכל או מודים בפחות משוה פרוטה להפקיע שבועתם ומה הועילו בתקנתם:25ומקצת גאונים כתבו שאם מת השותף אין היורש יכול להשביעו בטענת שמא שהרי אינו יודע אביו במה חשדו ואין הדברים נראין הואיל וחשד זה אינו אלא דרך סברא לא משום ידיעה אף היורש יכול לחשדו במה שירצה:26וכתבו גאוני ספרד שאפי' אין עדים שהיא אריסו או שותפו אלא שהוא מודה מפי עצמו ואומר שותף הייתי אלא שלא גזלתיך כלום הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שאין דנין במגו לפטור משבועה אלא לפטור מממון כמו שביארנו וכן קבעוה אחריהם גדולי המחברים:27ומשנה זו לא סוף דבר בשהנזקק להשבע נהנה באותה סחורה או באותו משא ומתן אלא אפי' שלא בידו מעות לסחורה ולא נתן לו שכר כלל ולא שום חלק בריוח כלל ולא הגיעתהו שום הנאה הואיל ומ"מ נשא ונתן בממונו יכול להשביעו מספק ואם שני השותפין או שני האחים וכיוצא בהם נשאו ונתנו זה בכה וזה בכה או כאחד או שהפקידו זה אצל זה הסחורות בלא מדה משקל ומנין הרי שניהם נשבעין כל אחד לחברו אבל אם האחד לבד הוא שנשא ונתן ושהופקדו הסחורות אצלו ולא אצל האחר כלל אין שבועה אלא לזה שהוא נושא ונותן אבל אם חלקו בגוף השותפות כגון זה אומר נשתתפנו וזה אומר לא נשתתפנו או ששניהם אומרים נשתתפנו אלא שזה אומר אף אתה נתעסקת בממון השתוף וזה אומר לא נתעסקתי וכיוצא בזה הרי האחר נשבע היסת:28ומפרש במשנה זו בדין שבועה זו כיצד אמ' לו מה אתה טוענני והוא אומר רצוני שתשבע לי כלומר שאני חושדך חייב וזקוק להשביעו חלקו השותפין והאריסין אינו נשבע בטוענו שמא אלא שאם טוענו בריא נשבע היסת וכן כל שנסתלק בן הבית משם וכן האשה שנתגרשה וכן השליח מסר לו סחורתו ושתק הלה והלך לו השליח וכן אפטרופוס שהחזיר לו ושתק ולא תבען מיד אינו יכול לחזור ולהשביען בטענת ספק וגאוני הראשוני' כתבו בשיעור זה שלשים יום ואפי' נשאר להם בשותפותם חובות אצל אחרים אין זה כלום שמה שנשאר להם בשותפות דבר ידוע הוא וכל שיפרעו יטול זה חלקו וזה חלקו וכל שכן אם נשאר להם מעות שהרי כחלוקי' הם וכן כל שחלקו ונשאר אצל אחד מהם דבר קצוב וידוע אבל כל שנשאר ביניהם דבר שאין מדתו או משקלו ידוע או דבר שלא באו עליו לחשבון ולא נודע לאחד מהם כמה הוא חלקו אע"פ שחלקו השאר הרי זה שותף עדין ומשביעו כל זמן שירצה:29נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר פי' אע"פ שחלקו אם היה לו להשביעו בטענת ודאי משביעו ומגלגל עליה שלא גזלו בשותפותו אע"פ שחלקו אחר שלא מחלו בפי' וכן אריסותו או אפטרופוסותו ובכל השאר וכתבו חכמי הדורות שלא נאמר להיות טענת שמא מגולגלת אלא באלו שמאחר שכבר היה בהם עקר שבועה בשמא אע"פ שהופקעה חוזרת ונעורה על ידי גלגול אבל בדבר שאין בו עקר שבועה בשמא מצד עצמה אע"פ שיש לו שבועה עליו ממקום אחר אינו מגלגל עליו טענת שמא וכן דנו חכמי הדורות למעשה וראיה להם בתלמוד מציעא פרק השואל צ"ז ב' במשנת המשאיל אומר שאולה מתה וכו' וכבר כתבנוה שם:30והשביעית משמטת את השבועה פי' שביעית מלוה ושאר דברים שאם היה מודה בהן עכשו היתה השביעית משמטתן וכשם שמשמטת גוף הענין אם הודה בו כך משמטת השבועה אם חייבוהו בית דין לישבע אבל שבועת השומרים והשותפין והאריסין והפקדון וכל הדברי' שאם הודה בהם אין השביעית משמט אינו משמט את השבועה ולמדת מדבר זה שהמלוה שכפר בה קודם שביעית אין שביעית משמטתה שאם היתה נשמטת מה צריך להשמטת השבועה ומה הוא נשבע לו והרי נשמט ואע"פ שאפשר להעמידה בהקפת חנות ושכר שכיר שאינו משמט מ"מ סתם נאמרה וכן היא שנויה בהדיא בתוספתא מלוה כפרנית אינה משמטת וכך פסקוה גדולי המחברים:31זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:32מי שלוה מחברו ערב שביעית ומוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס והשביעו אין זה מגלגל עליו שבועת ההלואה אם כופר בה שהרי הפקיעתה שביעית הא בשאר שני שבוע מגלגל לה נעשה שותף או אריס ערב שביעית ומוצאי שביעית לוה הימנו וכופר לו מגלגל לו על ידי שבועת השתוף שלא השמיטתו שביעית מכאן אתה למד שכשם שמגלגלין על שבועת התורה כך מגלגלין על שבועת המשנה וכן הדין אפי' על שבועת היסת מעתה כל שנתחייב שבועה בין של תורה בין של שבועת המשנה בנשבעין ונוטלין בין שבועת המשנה בנשבע ולא משלם לטענת שמא או אפי' שבועת היסת מגלגל עליו כל מה שירצה מדברים שאם יודה בהם יתחייב לשלם ממון אפי' אמ' לו השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי כמו שהתבאר בקדושין כ"ח א' ובתלמוד המערב של מציעא התבאר שאם ראה הנתבע שהתובע מגלגל עליו הרבה שבועות ואמ' איני רוצה לישבע אלא הריני משלם עקר הטענה שעליה נתחייבתי שבועה אין שומעין לו אלא אומרין לו או השבע על הכל או שלם כל מה שהוא מגלגל עליך בטענת ודאי ונסח דבריהם חד בר נש אזל למידון קומי ר' זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמ' לאו תרין דינרין אנא חייב לך הא טריפין לך אמ' ליה ומלת פלן ופלן ואמ' ליה ר' זעירא או הב ליה כל מאי דתבע לך או אשתבע ליה על כל מאי דהוא מגלגל עלך וכבר הקשו על דברים אלו מסוגיא שבפרק המפקיד ותירצוה כראוי על הדרך שכבר ביארנו שם ואם הנתבע היה מהפך שבועתו לכשכנגדו ליטול שהוא רשאי בהיסת כמו שביארנו אומ' לו או השבע והפטר על הכל או הפך שבועתך מכל וכל אצלו ויטול את הכל וכתבו גדולי המפרשים שאם אמ' הנתבע הרי נשבע על הגלגולין אבל בעקר הטענה השבע וטול הרשות בידו:33יראה שהשבועה המגולגלת דינה כאותה שבועה שמגלגלין עליה ר"ל שאם אותה שמגלגלין עליה היא של שבועת התורה או של משנה אף זו בנקיטת חפץ כמוה ואם אותה שמגלגלין עליה היא שבועת היסת אף זו המגולגלת נשבע שלא בנקיטת חפץ כמוה: