מאירי על שבועות י״ז א

« מאירי על שבועות ט״ז ע״ב מאירי על שבועות י״ז ע״ב »

1 שבועות פתח ↗

בָּעֵי רָבָא: תָּלָה עַצְמוֹ בַּאֲוִיר עֲזָרָה, מַהוּ? כִּי גְּמִירִי שְׁהִיָּיה – שְׁהִיָּיה דְּבַת הִשְׁתַּחֲוָאָה, דְּלָאו בַּת הִשְׁתַּחֲוָאָה לָא גְּמִירִי; אוֹ דִּלְמָא, בִּפְנִים שְׁהִיָּיה גְּמִירִי – לָא שְׁנָא דְּבַת הִשְׁתַּחֲוָאָה וְלָא שְׁנָא דְּלָאו בַּת הִשְׁתַּחֲוָאָה? תֵּיקוּ.

2 שבועות פתח ↗

אוֹ דִלְמָא, בִּפְנִים גְּמִירִי שְׁהִיָּיה – לָא שְׁנָא לְקׇרְבָּן וְלָא שְׁנָא לְמַלְקוּת? תֵּיקוּ.

3 שבועות פתח ↗

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: טִימֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד, מַהוּ? בְּאוֹנֶס גְּמִירִי שְׁהִיָּיה, בְּמֵזִיד לָא גְּמִירִי שְׁהִיָּיה; אוֹ דִּלְמָא, בִּפְנִים גְּמִירִי שְׁהִיָּיה – לָא שְׁנָא בְּאוֹנֶס וְלָא שְׁנָא בְּמֵזִיד? תֵּיקוּ.

4 שבועות פתח ↗

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזִיר בְּקֶבֶר, בָּעֵי שְׁהִיָּיה לְמַלְקוּת אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ? בִּפְנִים גְּמִירִי שְׁהִיָּיה, בַּחוּץ לָא גְּמִירִי שְׁהִיָּיה; אוֹ דִלְמָא, בְּאוֹנֶס גְּמִירִי שְׁהִיָּיה – לָא שְׁנָא בִּפְנִים וְלָא שְׁנָא בַּחוּץ? תֵּיקוּ.

1 תלה עצמו באויר עזרה כגון שקפץ על גבי יתד או כיוצא בו ואין רגליו נוגעות בקרקע הרי הוא לענין זה כעזרה עצמה ומתחייב בשהייתו על הדרך שביארנו ואע"פ שאין בידו להשתחוות שהייה זו הוזכרה בין שהיא בת השתחואה בין שאינה בת השתחואה:

2 כבר ידעת שכל הנכנס למקדש בטומאה במזיד חייב כרת וכן כל שנטמא לשם ושהא במזיד כשיעור שהייה שהזכרנו וכן ידעת שכל חייבי כריתות שהתרו בהם למלקות לוקין ונפטרו מידי כריתן נטמא לשם והתרו בו לצאת ושהא מעט אלא שלא שהה כשיעור שהזכרנו יראה שאינו לוקה בפנים גמירי שהייה לא שנא לקרבן ולא שנא למלקות:

3 טמא עצמו לשם במזיד ואח"כ שכח ושהה יראה שאף בזו צריך שהייה כשיעור שהזכרנו כל לקרבן נאמרה שהייה זו לא שנא באונס ולא שנא במזיד:

4 נזיר שנכנס לבית הקברות או באהל המת בשגגה או שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא אחר ופרע עליו את האהל והתרו בו לצאת ולא נחפז לצאת אלא שעמד שם מעט הרי זה לוקה ומ"מ דוקא בשהייה כדי השתחואה על הדרך שביארנו אבל בפחות מכן אינו לוקה שהרי נשארה כאן שאלה זו בספק אלא מכין אותו מכת מרדות ולענין קרבן מיהא כל שנטמא מביא קרבן אף בלא שהייה:

5 כבר ביארנו בנטמא בתוך המקדש שצריך לצאת בחפזון ובדרך קצרה וכל שיצא בארוכה חייב ואי זו היא ארכה כל שאפשר לו בקצרה הימנה יצא בקצרה אפי' עקב בצד גדל ואפי' כל היום כלו הואיל ומ"מ לא שהה פטור בא לו בארוכה דרך קצרה ר"ל במרוצה ובקפיצה עד שנמצא שיעור זמן הארכה פחות משיעור הקצרה חייב שלא נתנה ארכה לידחות אצלו:

6 יצא בקצרה והלך מעט ועמד ושהא מעט והלך ושהה מעט והלך ושהה מעט עד שנצטרפו השהיות לשיעור השתחואה במזיד אינו לוקה ובשוגג אינו חייב קרבן שהרי כבר נשאלה שאלה זו ונשארה בספק ומכין אותו מכת מרדות:

7 כבר ידעת שהטמא ששמש אע"פ שלא נתחייב על טומאתו כרת כגון שלא שהה מ"מ חלל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים ושמא תאמר והיאך אפשר לו לעבוד ולא ישהא כגון שנטמא בעזרה ויצא דרך קצרה והיה צנור בידו והפך בו אבר על גבי המזבח לקרב את שריפתו שמא תאמ' טבול יום או מחוסר כפורים ששמש מיהא היאך אתה מפרשו והרי נתחייב כרת בביאתו אפשר שבא דרך גגות כמו שיתבאר בסמוך:

« מאירי על שבועות ט״ז ע״ב מאירי על שבועות י״ז ע״ב »