מאירי על ברכות מ״ט

1 וצריך שיזכיר לשון הודאה בתחלתה ובסופה וכמו שאנו אומרים בתחלתה נודה לך וכו' ובסופה על הכל אנו מודים לך וכו', והפוחת לא יפחות מאחת ואם פחת ולא הזכיר הודאה כלל הרי זה מגונה אלא שבזו אין מחזירים אותו, ושאר דברים שהצרכנו בה יש אומרים שאם לא אמר מחזירים אותו ויש חולקים בכך, וממה שלא נתקנו בברכה מעין ג' וממה שאמרו למטה זקפיה רב ששת לחוטמיה כי חויא משום דלא אמר ברית ותורה הא מ"מ לא הצריכו לחזור מ"מ נראה כדעת ראשון ממה שאמרו בתלמוד המערב שבפרק א' כל שלא אמר תורה בארץ מחזירים אותו מה טעם ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורתיו וגו':

2 לא הזכיר ברית בארץ או מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירים אותוף וברכה זו ר"ל ברכת הארץ חותם בה על הארץ ועל המזון ואין כאן משום חתימה בשתים שפירושו על הארץ המוציאה המזון:

3 וכל מי שלא הזכיר בית דוד בברכת נחמה לא יצא ידי חובתו שאין נחמה שלימה אלא במלכות בית דוד וחותם בה בונה ירושלם או מנחם עמו ישראל בבנים ירושלם אבל לא יחתום מושיע ישראל ובונה ירושלם שאין חותמין בשתים מפני שאין עושים מצות חבילות חבילות, וכבר ביארנו בעל הארץ והמזון שאין בו סרך חתימה בשתים וכן מקדש ישראל וראשי חדשים ואפילו מקדש השבת וישראל והזמנים, השבת מקודשת היא מאליה, ור"ח וזמנים ישראל קובעים אותם ומה שחותמים במגילה הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם והאל המושיע אחד הוא כלומר שנפרע לנו מהם והושיענו מידם:

4 לא חתם בה בבונה ירושלם לא יצא, אבל בפתיחתה אע"פ שראוי להזכיר בה ירושלם ולומר רחם ה' אלקינו על ישראל עמך ומלכות בית דוד וכו' הואיל וחתם בבונה ירושלם יצא:

5 הטוב והמטיב צריך לפתוח בה בברוך וצריך להזכיר בפתיחתה מלכות ומלבד אותו מלכות של עצמה צריך להזכיר בה שתי מלכיות אחת להשלים מלכות בברכת נחמה שהזכיר בה מלכות בית דוד ולא הוזכר בה מלכות שמים, והאחר להשלים מלכות שחסר בברכת הארץ ואע"פ שאין מלכות צריך בהם שהרי ברכות הסמוכות לחברתן הן, הואיל והושלם בברכת נחמה לסבה שהזכרנו השלמנוהו בברכת הארץ, ובמדרש פרשו שצריך להזכיר ג' מלכיות ג' הטבות וג' גמולות, ונסח הברכה לענין זה בא"י אמ"ה מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו המלך הטוב והמטיב שבכל יום הוא מטיב לנו והוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב:

6 גדולי המפרשים למדו מכאן שאין לומר בברכת נחמה הקם מלכותך ומלכות בית דוד אלא הקם מלכות בית דוד שהרי כאן אמרו שבמלכות שבברכת הטוב והמטיב משלימתה ומ"מ יש אומר שלא נאמר אלא במלכות של פתיחה ואע"פ שסמוכות הן ואין צריך למלכות בפתיחתן הואיל וכולו תוספת השלימו בה כל מלכות שבפתיחה אע"פ שאינו צריך, ויש מפרשים בה הואיל ולא נתקנו ביחד שהרי משה תקן ברכת הזן וכו', ולפי דרכנו יש שואלים ברכה ראשונה של י"ח היאך לא תקנו בה מלכות, ותרצו בה הואיל ואינן באות אלא לרחמים ואין מלכות אלא על ברכה הנעשית על בריאת העולם או על המצות:

7 כשם שאדם חייב לברך על המזון על הדרכים שביארנו כך חייב לברך על התורה וכבר ביארנו הצורך בענינים שבה בפרקים הקודמים, וכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך הוא חייב לברך על הרעה כמו שיתבאר:

8 מי שטעה ולא הזכיר של שבת בברכת נחמה וכבר השלימה אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אומר ברוך שנתן שבת לעמו ישראל לאות ולברית בא"י מקדש השבת, וכן בי"ט על דרך זה אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים וכתבו בה גדולי המפרשים שמזכיר בה את יום חג המצות הזה וכו', ובר"ח בדרך זה אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בה כלל, וגדולי הראשונים שבנירונאה כתבו שאינו חוזר וכסתם שמועה האמורה למטה בשם שמואל טעה ולא הזכיר של ר"ח בברכת המזון אין מחזירים אותו וסתמא קאמר אף בלא פתח הטוב והמטיב, וחולקת עם זו והלכה כשמואל, אלא שלדעתנו אין ביניהן מחלוקת אלא שזו בשלא פתח הטוב והמטיב וזו של שמואל בשפתח, וברכות אלו אין בהם מלכות כלל ולא הזכרת השם אלא בחתימתן הואיל ואינן ברכות קבועות כמו שביארנו במשנת פרק הרואה, ויש מפרשים את כלן בהזכרת השם וכן היא בתלמוד המערב בפרק הרואה בברכות הנזכרות שם:

9 ואם לא נזכר עד שפתח בברת הטוב והמטב בשבת יו"ט חוזר לראש ר"ל לראש ברכת המזון וכן היא שיטת גדולי הרבנים והמחברים, אבל גדולי המפרשים כתבו שחוזר לראש ברכת נחמה שאף הם אומרים שאותם נסחאות של הרחמן הם תחנונים שאחר תפלה והרי אמרו בכיותא בזה לשומע תפלה כל שרגיל בתחנונים, והדברים נראים כדעת ראשון ובר"ח אף לשטתנו אם פתח בהטוב והמטיב הואיל ואי בעי לא אכיל אין צריך להחזיר כלל ולא להזכירו אף בקצור דברים, וחולו של מועד אף הוא נדון כר"ח לענין זה, ואם נסתפק אם הזכיר אם לא הזכיר יש אומר שאינו חוזר כלל ואפילו בקצור דברים אינו צריך להזכיר, ואע"פ שבתפלה חוזר אף בר"ח הדין נותן כן שהתפלה אינו רשאי לפטור עצמו ממנה אבל ברכת המזון בר"ח רשאי הוא לפטור עצמו ממנה שאם אינו רוצה אינו אוכל מה שאין כן בשבת וי"ט ואע"פ שר"ח אסור בתענית וכמו שאמרו עליו בשני של תענית ר"ח דאורייתא אפשר בפירות:

10 מה שביארנו שי"ט אי אפשר בלא אכילת פת, שמא תשיב והלא בסוכה ומצה אמרו שאין חיוב אלא לילה ראשונה ואם כדבריך הרי אי אפשר לאכילת פת בלא סוכה, אין זה כלום שהרי אפשר באכילה עראי לדין סוכה ובבצקות של עכו"ם ומצה עשירה לדין מצה, או שמא כך פירושו איני חייב אלא לילה ראשונה מתורת סוכה ומצה אלא מתורת י"ט, יש מפרשים בזו ששבת וי"ט דיו בפירות ואע"פ שאין בהם ברכת המזון אפשר בפירות של ז' המינים שהן במעין ג', ולדעת תלמוד המערב שמטעין להזכיר בה מעין המאורע ובר"ח אינו צריך אף לפירות שלא נאסר בו אלא תענית הבא מצד אבל וצער, ובשבת מיהא לדברי הכל טעון פת דעונג כתיב ביה ואין עונג בלא פת, ואף בזו פרשו אחרוני הרבנים שסעודה שלישית אין צריכה פת אלא כל שהוא במעין ג' אלא שבמקומה נראה שהיא צריכה פת, ומכאן כתבו שבשבת שחל ר"ח בתורה מחיזירים אותו אף בשל ר"ח הואיל וחוזר חוזר לכל, ויש בזו דרכים אחרים לחלוק בהם את התעניות אי זה מותר ואי זה אסור ובמסכת תענית וי"ט יתרחבו בהם הדברים בע"ה:

11 מי שהיה בידו בשר קדשים קלים ושכח ויצא עמה חוץ לירושלם אם עבר צופים הואיל ועבר תחום הקודש שורפו במקומו ואם לאו אם אין בו כזית אינו טעון כלום, ואם יש לו כזית חוזר ושורפו בירושלם בביתו ואם אין לו בית שורפו בבית הבירה והוא בית הגדול שבהר הבית ששם שורפים פסולי המוקדשים ושורפו מעצי המערכה, וצופים זה פרשו גדולי הרבנים שמקום היה חוץ לירושלם ובתוספות הקשו א"כ היה לו לומר וכמדתה לכל רוח, ופי' מקום שרואין את ירושלים הא משעבר מקום ראייתה אין מטריחים אותו ואפשר שמקומות היו בהרים ההם סביב לה שהיו צופים עומדים שם לראות מהם בכל רוח:

12 איסור בשר קדש כבר ידעת שהוא בכזית אבל שיעורו לטומאה אוכלין בכביצה בד"א לטמא אחרים אבל לקבל טומאת אוכלין אפילו בכל שהוא, ויש חולקים לומר שאף בקבלת טומאה דוקא בכביצה, ויש מפרשים שבפחות מכביצה ואף בכל שהוא מקבל טומאה אבל אינו מקבל הכשר לטומאה אלא בכביצה וכבר ביארנו במסכת חולין בפרק אותו ואת בנו:

13 לענין ביאור זה שאמרו וכן מי שיצא מירושלם וכו' חוזר לראש השמועה שאמרה היה הולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו ועליה אמר וכן מי שיצא מירושלם וכו':

14 המשנה הרביעית כיצד מזמנין וכו', כוונת המשנה לבאר תכונת הזמון הן בג' והן בי' הן ביתר מזה ואמר על זה שבג' אומר נברך שאכלנו וכו' ואם היה ג' והוא כלומר ג' חוץ מן המברך עד שאינו צריך להם לשיעור זמון אומר ברכו שאכלנו משלו וכן הדין בעשרה לנברך לאלהינו ובעשרה והוא אורמ ברוך הוא אלהינו, אחד עשרה ואחד עשר רבוא שאין תכונת זמון מקבלת שנוימי' ולמעלה, ופרשו בגמ' דרישא ר' עקיבא ומה שאמר אחר כן בק' אומר לה' אלהינו ובאלף אומר לה' אלהינו אלהי ישראל וברבוא מוסיף בה יושב הכרובים ר' יוסי הגלילי היא, והוא שאומר לפי רוב הקהל הן מברכים, כלומר שהתכונה מקבלת שנוי מי' לק' ומק' לאלף ומאלף לרבוא, והשיבו ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת דאחד מרובים ואחד מועטים אומר בקריאת ספר תורה ברכו את ה' ואינו משתנה למאה ואלף ורבוא אף בזמון כן ומג' לי' מודה לו שמוסיף בו ואומר נברך לאלקינו וכן לעולם:

15 מדרך הדקדוק כתבו רבי' שאין לומר נברך לאלקינו ר"ל שאין לשון ברכה נקשרת באות הלמד אלא שיאמר נברך אלקינו כדכתיב אברך את ה' וגו', ונעתקו ממחלוקת זה למחלוקת קריאה בספר תורה שר' עקיבא אומר ברכו את ה' ור' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך והלכה כר' עקיבא בזמון שאין לו להוציא עצמו מן הכלל, וכר' ישמעאל בקריאת ספר תורה, אלא שאף בזמון אין הלכה כר' עקיבא מכל וכל שאף בי' והוא אומר נברך ולא ברכו:

16 נמצא כלל הדברים שנענין זמון מג' עד י' אומר נברך שאכלנו משלו והם עונים ברוך אלקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והקורא בתורה אומר ברכו את ה' המבורך ושאלו בתלמוד המערב והרי עכשיו מוציא עצמו מן הכלל, והשיב מכיון שהוא אומר המבורך לא הוציא עצמו מן הכלל, זהו פירוש המשנה, ופסק שלה ומה שבא בגמ' על זה הוא שאם אמר ברכו בג' והוא אור בעשרה והוא אע"פ שלא כתקון חכמים עשה אין מחזירין אותו, והוא שאמרו והנקדין ר"ל מדקדקים ביותר תופסים אותו בכך ומ"מ אין מחזירין אותו: