מאירי על ברכות כ״ג

1 מי שהוצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל אם היה יכול לעמוד על עצמו משעה שהתחיל בתפלתו עד שיעור פרסה תפלתו תפלה ואם לאו אין תפלתו תפלה וחוזר ומתפלל ובמי שהוצרך למי רגלים כבר כתבנו למעלה לדעתנו שאין הדין כן, זה שהוצרך לנקביו ולא יכול לעמוד שפסק ונתנקה כבר ביארנו שאין תפלתו תפלה ואחר שכן אפילו לא שהה חוזר לראש, לא היה צריך לנקביו בשעה שהתחיל להתפלל ובתוך תפלתו נאנס יש אומרים שאינו חוזר לראש שאין לומר בו תפלתו תועבה, אע"פ שאמרנו ביכול לעמוד על עצמו שתפלתו תפלה צריך להזהר שלא יטמא אדם עצמו בשהיית נקביוף אמרו חכמים כל המשהה נקביו עובר משום בל תשקצ את נפשותיכם ולתפלה צריך להשתדל ולטהר עצמו שלא יב לידי טומאה בתפלתו שנא' הכון לקראת אלקיך ישראל וכשנכס לסעודה ראוי לו להשתדל לטהר עצמו קודם אכילה שלא יטרידוהו נקביו בשעת אכילה, ומה שנתגלגל כאן בקצת ספרים לגבל ולתפלה ולנטילת ידים עד ד' מילין כבר ביארנו בפרק שני:

2 כבר ביארנו שקדושת תפלין יתירה לפיכך צריך אדם שיזהר שלא יקל בהם, מכאן אמרו אסור לאדם להכנס עמהם להשתין מים בבית הכסא קבוע והוא כל בית הכסא שהוכן לבית הכסא ושכבר הותחל להפנות בו, ולא סוף דבר שאסור ליכנס בו כדי להפנות שהרי בכל מקום אסור להפנות בהם ואפילו להפיח בהם שעיקר האסור כל הוצאת ריע רע וקדושה עליו, אלא אפילו להשתין מים אסור ליכנס בבית הכסא קבוע אבל בית הכסא עאי והוא מקום שהוכן לבית הכסא ולא הותחל עדיין להפנות בו מותר להכנס בו ולהשתין ותפליו בראשו ובזרועו וכל שכן במקום שאינו מוכן לבית הכסא כלל, וגדולי המפרשים אוסרים אף בשל עראי ואין גורסין בשאלה זו מהו ליכנס לבית הכסא קבוע שהרי צריך לחלוץ ד' אמות קודם לו, אלא בעראי שאלוה ואסרו, ומכל עיקר הדברים כגרסת הספרים ולא הצריכו לד' אמות אלא כשבר ליפנות שם כמו שיתבאר:

3 בית הכסא קבוע עצמו מותר לעבור בו לפי דרכו ותפליו בראשו לא אסרו ליכנס בו להשתין מים אלא מגזרה שמא יפנה בהם:

4 הרוצה להכנס לבית הכסא קבוע יחלוץ תפלין ברחוק ד' אמות ואוחזן בידו וגוללן כמין ספר ואוחזן בימינו כנגד לבו כרוכים בבגדו וזה שאמרו שאוחזן בימינו אע"פ שהנחת תפלין בשמאל טעם הדבר מפני שהוא צריך לקנח בשמאל כמו שאמרו אין מקנחין אלא בשמאל ולפיכך אוחזן בימינו כנגד לבו, ויזהר שלא יהא ראש הרצועה יוצאת מתחת ידו טפח ואין צריך לומר בקציצת התפלין ובקשריו ואין מניחם לא בחורים הסמוכים לבית הכסא ולא בחורים הסמוכים לרשות הרבים ולא באילנות שמא יאבדו, וכן כשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן, ואם היה בית הכסא עראי חולצן ונפנה לאלתר וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן מפני שעשאו קבוע, ולהשתין מים אע"פ שיכול לעשות כן בעודן בראשו ובזרועו כמו שכתבנו לא יעשה כן ותפליו בידו משום ניצוצות אלא אם כן כרכן בבגדו:

5 מה שפירשנו שאוחזן בבגדו ובידו ודיו, אין הדברים אמורים אלא ביום ויש שהות ביום כדי ללבשן אחר כן, ואין מטריחים אותו בהצנעה יתרה כל כך אחר שדעתו להחזיר וללבשן אבל בלילה אף ביום אם אין שהות ביום כדי ללבשן מטריחים אותו בהצנעה יתרה ומניחן בכיס שיש בחללו טפח שהוא מיוחד להצנעתן והוא שנקרא כאן כלי שהוא כליין אבל אם כיס זה אין בחללו טפח אין זה כסוי ובטל הוא אגב תפלין הואיל והוא מיוחד להצנעתן אבל אם הצניעו בכלי אחר שאינו מיוחד להם אפילו בפחות מחלל טפח דיו:

6 כלי חרס המוקף צמיד פתיל שידעת עליו שהוא מציל מה שבתוכו באהל המת תדע שאפילו היה הכלי פחות מטפח מציל ואין אומרים בו טומאה בוקעת ונכנסת:

7 דברים הללו נאמרו בתפלין מפני שהפלגת קדושתן אינו אלא במקומן ר"ל בראש ובזרוע אבל שאר ספרים שקדושתן בעצמן לא ראש ולא זרוע לא יפנה עמהם כלל אלא צריך להניחן מכל וכל ואפילו ספרי הגדה ומדרש:

8 לא יאחז אדם תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שהוא טרוד בשמירת תפלין וספר שבידו ותפלתו נפקעת, ולא ישתין בהם מים אע"פ שמותר להשתין בעוד השתפלין בראשו כמו שכתבנו, ולא יישן בהם אפילו שינת עראי שמא יפלו מידו, ויש מפרשים שמא יפיח בהם שהרי כל שמונחים בראשו יכול לישן בהם שינת עראי כמו שיתבאר במס' סוכה כ"ו ע"א אלא שבכאן ענינה כשהתפלין בידו ומחשש שמא יפלו מידו, ולפי מה שיתבאר בשני של סוכה אם היו מונחין בראשו יכול לישן בהן שינת עראי ובלבד שיניח ראשו בין ברכיו שלא ירדם או שימסור שנתו לאחרים, ויש שמתירים שינת עראי אע"פ שלא הניח ראשו בין ברכיו ולא מסר שנתו לאחרים ואין חוששין שמא ירדם, ויש אוסרים כל שינה שבעולם ממה שאמרו פרק במה טומנין מ"ט ע"א שצריכים גוף נקי כאלישע וכו' ופירשוה שלא יישן בהם ולא חלקו בין קבע לעראי ואף גדולי הפוסקים הביאוה אלא שנראה שעל אותה של מסכת סוכה הם סומכים וכשמונחות בידו לא עראי ולא קבע, מנחן אארעא ר"ל בצדו ונתכסו בסודר מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכן אם היו תפלין כרוכין בידו על דרך שאין יכולים ליפול מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ועיקר דברים אלו מתבארים בשני של סוכה ושם ביארנו בשינת עראי שהוא שיעור הלוך ק' אמה:

9 בתלמוד בבא מציעא התבאר שאין נושאים שום דבר על ראש שיש בו תפלין אפילו מטפחת שלהן אין מניחים בו, ומה שאנו נוהגים להביא עליהם כובע של פשתן ובית ראש של גלימא נראה לי שכל שהוא דרך מלבוש מותר, ומגדולי המחברים כתבו שמותר לצנוף עליהם מצנפת, ויתבאר למטה בסוגיא זו שאסור לתלות התפלין ביתד ואע"פ שהקציצה מונחת ביתד והרצועה תלויה אלא מניחן בתוך מקום כהנחת ספר תורה ואם הניחן בכיס ותלה את הכיס ביתד ותפלין בתוכה הרשות בידו:

10 זה שאמרנו שלא יתפלל אדם ותפלין בידו וספר תורה בזרועו הוא הדין לכל דבר שהוא טרוד בשמירתו מחשש נפילתו, מכאן אמרו סכין וקערה וככר ומעות כיוצא בהן ר"ל שכל אלו הוא טרוד בשמירתן, סכין שמתירא שמא יפול ויזקינו, וקערה שמא ישפך מה שבתוכה, ככר שמא יפול ויבא לידי מאוס, מעות שמא יפלו ויאבדו אבל דבר שאין בנפילתו חשש טירדא מותר ליטול בידו ולהתפלל ואע"פ שבקושי התירו במס' סוכה להתפלל ולולב בידו עד שפירשו שחבוב המצוה הוא שהביאנו להתיר כן טעם הדבר מפני שאף שם יש לחוש שמא יפול ויותר האגד ונפקעת מצות זה אלי ואנוהו:

11 בתשיעי של מציעא התבאר שהנושא משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, של ד' קבין מניחו על גבי קרקע ויתפלל, ובתוספתא אמרו לענין ק"ש הכתף אע"פ שמשאוי על כתפו הרי זה קורא ובשעה שפורק וטוען לא יקרא ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק:

12 לעולם יהא אדם צנוע בבית הכסא ולא יגלה את בגדיו עד שישב ואף כשישב לא יגלה בין מלפניו בין לאחריו אלא כשיעור הצריך לו בצמצום והוא שאמרו כאן שבאיש מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחים ולאשה שאינה צריכה גלוי לפניה, לאחריה טפח ולפניה ולא כלום, ובתלמוד המערב נראה בהפך והוא שאמרו מפני שהאיש מפשיל לאחוריו כלומר מפניה ערותו לאחריו ואינו צריך גלוי לפניו אבל אשה צריכה גלוי לפניה מחמת ניצוצות וכן צריך בשעה שנכנס להפנות שיתרחק מכל אדם כמו שיתבאר:

13 הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו שמא ישתכר ויתגנה בתפליו והדור הדבר שיניחם על שלחנו כדי שיהיו מזומנים לו להניחם אחר אכילה, והיכן הוא חוזר ומניחם בשעת ברכה והוא שאמרו עד זמן ברכה וממה שאמרו עד זמן ברכה ולא אמרו לאחר ברכה, דקדקו גאוני ספרד שקודם שיברך יסלק את השולחן ונוטל ידיו ומניחן ומברך ברכת המזון, ואע"פ שאמרו תכף לנטילת ידים ברכה חיבת המצוה מכשרת, ואין זה הפסק הא כל שהם מונחים בראשו אפילו אכילת עראי אסורה לו וכן כתבוה גדולי המחברים. אחר שביארנו על התפלין שהם צריכים שמירה מכל דבר חול ראוי לחלוק מכבודם על הנטפלים להם וצריך להזהר בקדושת הסודר שאדם צר את התפלין בתוכו מכאן אמרו סודר שהוכן לצור התפלין וכבר הותחל לצור את התפלין אסור לצור בו מעות או להשתמש בו לדברי חול, אבל הזמינו לצור בו תפלין ולא צר בו מותר הזמנה לאו מילתא היא וכן אם צר בו התפלין במקרה שלא הוזמן הסודר לכך מותר לצור בו מעות אפילו בעשה שהתפלין בו ובלבד שלא יגעו המעות בתפלין, ומה שאמרו צורר אדם תפליו עם מעותיו הואיל ולא הוזמן לכך לא עם מעותיו ממש אלא שני קשרים בסודר זה אצל זה:

14 אסור לאדם שיניח תפליו תחת מרגלותיו שזה דרך בזוי הוא אבל מניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת ויזהר שלא יניחם כנגד ראשו שלא יניח ראשו עליהם ודי להם שיהיו מונחים בכלי אחד ותחת מראשותיו, ואם היה הכלי ארוך והניח ראשו על ראש הכלי ותפלין בראשו האחר מותר, וזהו שאמרו והא תני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו כלומר ולא חלק בין תחת ראשו ושלא מתחת ראשו ותירץ דמפיק ליה למורשא דכובע מלבר כלומר אותו הראש שהתפלין שם מוציא חוץ מראשו, ואם היתה שם אשתו עמו במטה אף זו מניחן תחת מראשותיו אלא שבזו צריך שיניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד להם:

15 בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו אלא אם כן מניחן בתוך כלי המיוחד להם ואחר כך בתוך כלי שאינו מיוחד להם, ויש אומרים שהנחה בין כר לכסת עולה לו לאותו כלי שאינו מיוחד להם ודי לו בכלי אחד בהנחה בין כר לכסת, ומקצת חכמים היו נוהגים להניחן בתוך כלי שלהם על התיבה או על הכסא ומכסין אותן בבגד והיה אותו הבגד עולה להם בכלי שאינו מיוחד לכך, ומה שאמרו כאן באשתו עמו שאם היה מקום גבוה או עמוק שלשה מותר, נראה שאינה הלכה ואף גדולי הפוסקים והמחברים לא הביאוה: