מאירי על ביצה ל״ג ב

« מאירי על ביצה ל״ג ע״א מאירי על ביצה ל״ד ע״א »

4 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

הַשׁוֹחֵט חַיָּב. וְלֹא שׁוֹחִט בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי חַיָּה וּבְהֵמָה וְעוֹף וְדָג וְשֶׁרֶץ בֵּין בִּשְׁחִיטָה אוֹ בִּנְחִירָה אוֹ בְּהַכָּאָה חַיָּב. הַחוֹנֵק אֶת הַחַי עַד שֶׁיָּמוּת הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. לְפִיכָךְ אִם הֶעֱלָה דָּג מִסֵּפֶל שֶׁל מַיִם וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁמֵּת חַיָּב מִשּׁוּם חוֹנֵק. וְלֹא עַד שֶׁיָּמוּת אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּבֵשׁ בּוֹ כְּסֶלַע בֵּין סְנַפִּירָיו חַיָּב שֶׁעוֹד אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. הוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי הַבְּהֵמָה וְדִלְדֵּל עֵבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ חַיָּב: רְמָשִׂים שֶׁהֵן פָּרִין וְרָבִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה אוֹ נֶהֱוִין מִן הֶעָפָר כְּמוֹ הַפַּרְעוֹשִׁין הַהוֹרֵג אוֹתָן חַיָּב כְּהוֹרֵג בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל רְמָשִׂים שֶׁהֲוָיָתָן מִן הַגְּלָלִים וּמִן הַפֵּרוֹת שֶׁהִבְאִישׁוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּגוֹן תּוֹלָעִים שֶׁל בָּשָׂר וְתוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקִּטְנִיּוֹת הַהוֹרְגָן פָּטוּר: הַמְפַלֶּה כֵּלָיו בְּשַׁבָּת מוֹלֵל אֶת הַכִּנִּים וְזוֹרְקָן. וּמֻתָּר לַהֲרֹג אֶת הַכִּנִּים בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִן הַזֵּעָה: חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁהֵן נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי כְּגוֹן זְבוּב שֶׁבְּמִצְרַיִם וְצִרְעָה שֶׁבְּנִינְוֵה וְעַקְרָב שֶׁבַּחֲדַיֵיב וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה בְּכָל מָקוֹם מֻתָּר לְהָרְגָן בְּשַׁבָּת כְּשֶׁיֵּרָאוּ. וּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין אִם הָיוּ רָצִין אַחֲרָיו מֻתָּר לְהָרְגָן וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן אוֹ בּוֹרְחִין מִלְּפָנָיו אָסוּר לְהָרְגָן. וְאִם דּוֹרְסָן לְפִי תֻּמּוֹ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ וְהוֹרְגָן מֻתָּר: הַמַּפְשִׁיט מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְכֵן הַמְעַבֵּד מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֶחָד הַמּוֹלֵחַ וְאֶחָד הַמְעַבֵּד שֶׁהַמְּלִיחָה מִין עִבּוּד הוּא וְאֵין עִבּוּד בָּאֳכָלִין. וְכֵן הַמּוֹחֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְאֵי זֶהוּ מוֹחֵק זֶה הַמַּעֲבִיר שֵׂעָר אוֹ הַצֶּמֶר מֵעַל הָעוֹר אַחַר מִיתָה עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵי הָעוֹר: הַמְפָרֵק דּוּכְסוּסְטוּס מֵעַל הַקְּלָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַפְשִׁיט וְחַיָּב. הַמְפָרֵק מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. הַדּוֹרֵס עַל הָעוֹר בְּרַגְלוֹ עַד שֶׁיִּתְקַשֶּׁה אוֹ הַמְרַכְּכוֹ בְּיָדוֹ וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשְׁוֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרַצְעָנִין עוֹשִׂין הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַבֵּד וְחַיָּב. הַמּוֹרֵט נוֹצָה מִן הָאֶבְרָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. וְכֵן הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה כָּל שֶׁהוּא אוֹ שַׁעֲוָה אוֹ זֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִין עַד שֶׁיַּחֲלִיק פְּנֵיהֶם חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק. וְכֵן הַשָּׁף בְּיָדוֹ עַל הָעוֹר הַמָּתוּחַ בֵּין הָעַמּוּדִים חַיָּב מִשּׁוּם מוֹחֵק: הַמְחַתֵּךְ מִן הָעוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְמִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וְיַחְתֹּךְ בְּכַוָּנָה שֶׁהִיא מְלָאכָה. אֲבָל אִם חָתַךְ דֶּרֶךְ הֶפְסֵד אוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְמִדָּתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק אוֹ כִּמְשַׂחֵק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַקּוֹטֵם אֶת הַכָּנָף הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְחַתֵּךְ וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁל אֶרֶז חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. וְכֵן כָּל חֲתִיכָה שֶׁיַּחְתֹּךְ חָרַשׁ עֵץ מִן הָעֵצִים אוֹ חָרַשׁ מַתֶּכֶת מִן הַמַּתָּכוֹת חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. הַנּוֹטֵל קֵיסָם שֶׁל עֵץ מִלְּפָנָיו וּקְטָמוֹ לַחְצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו אוֹ לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת חַיָּב: כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה כְּגוֹן תֶּבֶן וַעֲשָׂבִים לַחִים וְהוּצִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לִקְטֹם אוֹתָן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן תִּקּוּן כֵּלִים. וּמֻתָּר לִקְטֹם עֲצֵי בְּשָׂמִים לְהָרִיחַ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן קָשִׁים וִיבֵשִׁין. וּמְפַשֵּׁחַ מֵהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ גָּדוֹל בֵּין שֶׁפָּשַׁח עֵץ קָטָן: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הַמּוֹחֵק כְּתָב עַל מְנָת לִכְתֹּב בִּמְקוֹם הַמַּחַק שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב. הכּוֹתֵב אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם פָּטוּר. מָחַק אוֹת אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתַּיִם חַיָּב. כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִים בָּהּ אֶת הַסֵּפֶר חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל מְנָת לְקַלְקֵל הָעוֹר חַיָּב שֶׁאֵין חִיּוּבוֹ עַל מְקוֹם הַכְּתָב אֶלָּא עַל הַכְּתָב. אֲבָל הַמּוֹחֵק עַל מְנָת לְקַלְקֵל פָּטוּר. נָפְלָה דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סֵפֶר וּמָחַק אוֹתָהּ. נָפְלָה שַׁעֲוָה עַל גַּבֵּי הַפִּנְקָס וּמָחַק אוֹתָהּ. אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָהּ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּב: הַכּוֹתֵב אוֹת כְּפוּלָה פַּעֲמַיִם וְהוּא שֵׁם אֶחָד כְּמוֹ דָּד תֵּת גַּג רָר שָׂשׂ סָס חָח חַיָּב. וְהַכּוֹתֵב בְּכָל כְּתָב וּבְכָל לָשׁוֹן חַיָּב וַאֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי סִימָנִיּוֹת: הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב אוֹ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב וְהַמִּתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיִנִּי"ן וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת בָּאָרֶץ וְאוֹת אַחַת בַּקּוֹרָה שֶׁהֲרֵי אֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה אוֹ שֶׁכָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְאֵינָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. כְּתָבָן בִּשְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית אוֹ בִּשְׁנֵי דַּפֵּי פִּנְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה חַיָּב: לָקַח גְּוִיל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְכָתַב עָלָיו אוֹת אַחַת בִּמְדִינָה זוֹ וְהָלַךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת בִּמְגִלָּה אַחֶרֶת חַיָּב. שֶׁבִּזְמַן שֶׁמְּקָרְבָן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה וְאֵינָן מְחֻסָּרִין מַעֲשֶׂה לִקְרִיבָתָן: הַכּוֹתֵב אוֹת אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹרִים מִמֶּנָּה תֵּבָה שְׁלֵמָה פָּטוּר. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁכָּתַב מ' וְהַכּל קוֹרִין אוֹתָהּ מַעֲשֵׂר. אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ בְּמָקוֹם מִנְיָן שֶׁהֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַרְבָּעִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁתַּיִם כְּגוֹן שֶׁחִלֵּק גַּג הַחֵי"ת וְנַעֲשֵׂית שְׁנֵי זַיִנִּי"ן חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה: הַכּוֹתֵב בִּשְׂמֹאלוֹ אוֹ לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפֵּקוֹ פָּטוּר. אִטֵּר שֶׁכָּתַב בִּימִינוֹ שֶׁהִיא לוֹ כִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם פָּטוּר. וְאִם כָּתַב בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. וְהַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּשָׁוֶה וְכָתַב בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ חַיָּב. קָטָן אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְגָדוֹל אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב חַיָּב. גָּדוֹל אוֹחֵז בְּקֻלְמוֹס וְקָטָן אוֹחֵז בְּיָדוֹ וְכוֹתֵב פָּטוּר: אֵין הַכּוֹתֵב חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד כְּגוֹן דְּיוֹ וְשָׁחוֹר וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיִכְתֹּב עַל דָּבָר שֶׁמִּתְקַיֵּם הַכְּתָב עָלָיו כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַכּוֹתֵב בְּדָבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. אוֹ שֶׁכָּתַב בִּדְיוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד פָּטוּר. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָעוֹמֵד עַל דָּבָר הָעוֹמֵד. וְכֵן אֵין הַמּוֹחֵק חַיָּב עַד שֶׁיִּמְחֹק כְּתָב הָעוֹמֵד מֵעַל דָּבָר הָעוֹמֵד: הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹר אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִימוּת בְּשָׂרוֹ מַעֲבֶרֶת הַכְּתָב לְאַחַר זְמַן הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לִכְתָב שֶׁנִּמְחַק. אֲבָל הַמְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ צוּרַת כְּתָב פָּטוּר. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. הַמַּעֲבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִקְרָא חַיָּב שְׁתַּיִם אַחַת מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְאַחַת מִשּׁוּם מוֹחֵק. הֶעֱבִיר דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִקְרָא עַל גַּבֵּי סִקְרָא אוֹ סִקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ פָּטוּר: רוֹשֵׁם תּוֹלֶדֶת כּוֹתֵב הוּא. כֵּיצַד. הָרוֹשֵׁם רְשָׁמִים וְצוּרוֹת בְּכֹתֶל וּבְשָׁשַׁר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּיָּרִין רוֹשְׁמִים הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְכֵן הַמּוֹחֵק אֶת הָרִשּׁוּם לְתַקֵּן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מוֹחֵק וְחַיָּב. הַמְשַׂרְטֵט כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת תַּחַת אוֹתוֹ שִׂרְטוּט חַיָּב. חָרָשֵׁי הָעֵצִים שֶׁמַּעֲבִירִין חוּט שֶׁל סִקְרָא עַל גַּבֵּי הַקּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיִּנְסֹר בְּשָׁוֶה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְשַׂרְטֵט. וְכֵן הַגַּבָּלִים שֶׁעוֹשִׂים כֵּן בַּאֲבָנִים כְּדֵי שֶׁיְּפַצֵּל הָאֶבֶן בְּשָׁוֶה. וְאֶחָד הַמְשַׂרְטֵט בְּצֶבַע אוֹ בְּלֹא צֶבַע הֲרֵי זֶה חַיָּב:

1 כל דבר תלוש מאתמול שהוא ראוי עכשו למאכל בהמה כגון תבן ועלי קנים היבשים ועשבים הלחים והוצין וכיוצא בהן אין בהם משום תקון כלי והילכך קוטמו לכתחלה אף בשבת אפילו לחצות בו שניו וכל שכן להריח בו שאין בו תקון כלי כמי שקוטמו לחצות בו שניו וכל שאין ראוי למאכל בהמה כגון קיסם של עץ אינו קוטמו לא לחצות בו שניו ולא לפתוח בו את הדלת ואם עשה כן חייב ויש אומ' פטור אבל אסור ואם היה עץ זה מעצי בשמים קוטמו להריח בו אף לכתחלה כדי להיות מקום הקטימה נודף או מפשח מהן בידו בין חתיכה גדולה בין חתיכה קטנה אף בשבת וכל שכן שבלא קטימה מוללן בידו כדי להיות ריחם נודף יותר אבל לא לחצות שניו ודברים אלו כלם דוקא שלא נתלשו היום:

2 ולענין גבוב הלכה כחכמים על הצד שפירשנו במשנה אלא שאף ממה שבבית או שבחצרות שלנו לא יעשה צבורין צבורין שלא יראה כמאסף לצורך מחר אלא מגבב ומדליק מגבב ומדליק ושבירת חבית ליטול ממנה גרוגרות אפילו היתה חבית שלימה מתחלתה ולא שברים שנתחברו על ידי שרף הנקרא מוסתקי מותרת וכבר ביארנוה למעלה:

3 אע"פ שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק צריך להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שאמרו אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי כלומר ומותר לקטמו ולתקנו לחצות בו שניו אף בשבת ואקשי ליה מדתנן מטלטלין עצי בשמים וכו' ומוללן כדי להעדיף בריחם אבל לא יקטמנו להריח בו כלומר שיהא מקום הקטימה לח ויהא ריחו נודף ואם קטמו פטור שאין עליו תורת כלי אבל קטמה לחצות בו שניו חייב דהוה ליה כלי והרי עצי בשמים יש בהם מאכל בהמה ואמ' ליה השתא וכו' כלומר אפילו לא אמ' בבריתא אלא פטור אבל אסור הוה קשיא לי דאנא קוטם לכתחלה קא אמינא חייב חטאת מיבעיא כלומר קושיא חזקה היא אלא דמשנינא לך דההיא בקשין שאינן ראויים למאכל בהמה והקשה והלא קשים לאו בני מלילה נינהו שהרי יתפרכו במלילתן ותירץ דהכי קתני מוללו להריח וכן קוטמו להריח והוא הדין לחצות בו שניו הואיל ורכין הם וראויים למאכל בהמה במה דברים אמורים ברכים וכדפרישנא והאי דלא אדכר בה לחצות חדא נקט או שמא מתוך שאינן עשויים כל כך לחצות הא בקשין שאין בני מלילה לא יקטום להריח ואם קטם פטור דהא לאו כלי שוויה להשתמש בגופו אלא בריחו ולחצות בו שניו אם קטם חייב דכלי שווייה תניא אידך לא יקטמנו להריח לכתחלה ואוקמה בקשין שאינן אוכל בהמה ומקשי דאמאי לא הואיל ולא משוי ליה כלי והרי שובר אדם חבית סתומה ליטול גרוגרות אע"ג דממילא אשתייר ליה כלי בפתיחתה אע"ג דאיהו לא משוי ליה כלי הואיל ולא לגוף החבית הוא מתכוין בשבירתה ואף זו להריח מיהא אמאי לא ועוד בה דהא רב יהודה הוה מפשח אלותא ר"ל שהיה מסעף ענפים קטנים מעץ גדול הנתלש כדי להריח בהם אע"פ שהיו ראויים אח"כ לעשות מהם קתתא לנגרי וחציני ונעשו כלים מאליהם הואיל ולא היה הוא מתכוין לכך ואוקמה כתנאי וכפלוגתא דר' אליעזר ורבנן דלר' אליעזר קטימה להריח אסורה לכתחלה ביבש ולרבנן שרי והוא הדין דפליגי בקטימה לחצות דלר' אליעזר חייב חטאת ולרבנן שבות ופטור אבל אסור התניא נוטל אדם קסם משלפניו לחצות בו שיניו דכל שלפניו מוכן הוא וחכמים אוסרין אא"כ מאבוס של בהמה דהואיל וראוי לבהמה מוכן הוא אף לחצות ושוין שלא יקטמנו ואקיסם קאי דאלו אאוכלי בהמה מותר אבל אקיסם קאמ' דאפילו מאן דשרי ליטול לא שרי בקטימה לחצות הואיל ולכלי גמור הוא קוטם וכן לפתוח בו את הדלת כגון שקוטמו לתחבו בין שתי דלתות לפתוח בו את הדלת ואם קטמו בשוגג בשבת חייב חטאת ובמזיד ביום טוב לוקה וחכמים אומרים אחד שבת ואחד יום טוב אין בה אלא שבות דקטימה תקון כלאחר יד הוא ונמצא דקטימה לכלי לר' אליעזר חייב חטאת לרבנן פטור אבל אסור וא"כ קטימה להריח דנחתא חד דרגא לר' אליעזר אסור לכתחלה ולרבנן שרי והוא דשובר אדם את החבית שלכתחלה הוא מוקים לה כר' אליעזר במוסתקי ר"ל חבית שאינה שלימה מעיקרא אלא שברי חבית שנדבקו על ידי שרף הנקרא מוסתקי ואין שבירתה נקראת שבירה גמורה:

4 ולענין פסק גדולי המחברים פסקו בהלכות שבת פרק י"א כר' אליעזר דחייב חטאת אבל גדולי הפוסקים פוסקים כרבנן וא"כ כל שראוי למאכל בהמה קוטמו בידו לכתחלה אף לחצות וכל שאין ראוי לבהמה לחצות אסור ובדיעבד פטור ולהריח מותר לכתחלה וכל שבלא קטימה כגון טלטול ומלילה אם הוא רך מותר ודוקא בעץ של בשמים שהוא ראוי להריח אבל קיסמין לא יטול כל עקר דמוקצה הוא ויש פוסקים דכל שלפניו מותר:

5 המשנה התשיעית אין מוציאין את האור מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם אמר הר"ם רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפות ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם:

6 אמר המאירי המשנה התשיעית והכונה בה ככונת המשניות שלפניה ואמר שאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר הקשה והוא שעל ידי בקוע העצים הקשים יוצאים לפעמים שביבים של אש וכן על ידי חפירת קרקע הקשה וכן על ידי הכאת אבנים או רעפים זו בזו ולא מן המים והוא שהיו נותנין מים בכלי של זכוכית לבנה ונותנו בחמה בשעה שהשמש חם מאד וכשנתחמם ביותר מביאין נעורת ומגיעין אותה בזכוכית ומשתלהבת וטעם איסור כל אלו שכל המצאת דבר ממה שאינו אסור אף לצורך אוכל נפש וגדולי המחברים כתבו הטעם מפני שאפשר לו מבערב והוא תימה שהרי בגמ' פי' להדיא משום דקא מוליד:

7 ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן ורעפים הם אותם העשויים לכסות את הגג ופרשוה בגמרא ברעפים חדשים ונאמרו בגמרא על איסור זה שתי סבות אחת מפני שצריך לבדקן קודם לבונן אם יוכלו לקבל את הליבון או אם יש לחוש בהם שמא יפקעו ואם הכיר בהם שיפקעו נמצאת בדיקתו טורח שלא לצורך והשנית מפני שצריך לחסמן כלומר שאף אם נודע לו מבערב שאין הליבון מפקיעם מכל מקום הרי היסק זה הוא גמר מלאכתם שעל ידי ליבון זה הוא מתקשה ומקבל חזוק והרי הוא עושה כלי ומ"מ רעפים ישנים שאין צריכין לא לבדיקה ולא לחזוק מלבנין אותן לצלות עליהן מה שירצה כדי שלא יטנף הצלי באפר שעל גבי הגחלים ויש מי שחולק שלא לפסוק טעם שהוא צריך לבדקם שכל שהוא ספק אם יועיל אם לאו אין נמנעין מעשייתו ביו"ט ולא נאסר לדבריו אלא מטעם שצריך לחסמן וכן כתבו טעם זה גדולי המחברים ויראה סעד לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אנן משום שצריך לחסמן מתנינן ליה וכן אמרו בקדרה חדשה עסיקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה כלומר בקדרה חדשה שצריך לחסמה ומכוין לכך שאם משום טורח שלא לצורך הרי אין הפרש בין מטלטל בדוקות לשאינן בדוקות ואם מפני שבודק באור אין כאן חיוב חטאת ואדרבה כל שלא קבלה לבונה פטור ושקבלתהו חייב שהרי עשאה כלי ומ"מ בתלמוד המערב נגעו בה מטעם בדיקה והוא שאמרו אית תנאי תני מלבנין ואית תנאי תני אין מלבנין כאן בבדוקין כאן בשאינן בדוקין ושמא כך פירושו בשאין בדוקין שמא עדין צריך לחסמן ופירוש שאינן בדוקין שלא נתחסמו עדין ומלאו של חסימה מתכונים בה ומכאן יש אוסרין שלא לאפות בקדרה חדשה עד שתתחסם בתנור ומ"מ קדרות שלנו כבר הם מתחסמות עד שלא באו לידינו:

8 זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן:

« מאירי על ביצה ל״ג ע״א מאירי על ביצה ל״ד ע״א »