מאירי על ביצה ל׳

1 מה שהצריכו במשנה זו שנוי להבאת כדי יין לא נאמרו הדברים אלא בשאפשר לו אבל אם אי אפשר לו כגון שזימן אורחים הרבה ואין הבאת כתפו או ידיו מספקת מותר להביא בסל ובקופה ומ"מ ישנה אדם בכל מה שאפשר לו ושנוי זה שאנו מצריכין צריך שתדע שכל מה שאפשר לו לשנות בהקל המשא צריך לעשות כן ובלבד שלא יתגלגל לו טורח אחר על ידי הקל המשא המשל בזה שמי שצריך לשני כדים אין אומרין יביא אחד ויחזור ויביא אחר ולא יביא שניהם ביחד כדי שיקל משאו שאם תאמר כן הרי מה שהרויח בהקל המשאוי הוא מפסיד ברבוי הדרך אלא אם יכול לשנות בהקל המשא שלא בהארכת הדרך עושה ואם לאו משנה בצדדין אחרים אע"פ שאינו מיקל באותו שנוי ובלבד שלא יכביד משאו הא כל שאפשר לו בהקל המשא עושה כיצד היה דרך אותו דבר לינשא על כתפו בטורח ובדוחק ישאהו במקל ועל זה אמרו דדרו בדוחקא לידרו בדיגלא ודיגלא הוא מקל ארוך וראשו מתפשט לשני צדדין כעין אותו שזורין בו התבואה בגורן ומכניס ראשו באגני הקופה וראש המקל בידו והמשאוי מאחוריו היה רגיל לנשאו במקל ישאהו בשני מקלות אגודים בראשיהם כדרך שהכתפים עושין וזהו שאמרו דדרו בדיגלא לידרו באגדא והוא שאוגד שני מקלות ארוכים בראשיהם ומניח המשאוי על אותם ראשים הנאגדים וראשי המטות השניים אוחזם אחד בידו אחת ואחד בידו האחרת היה רגיל לישא בכך ישאוהו במוט בשנים על כפיהם ועל זו אמרו לידרו באכפא היה רגיל בכך ואין כאן שנוי עוד להקל יפרוס עליהן בגד לצניעות בעלמא ואם אין לו בגד ואי אפשר לו לשנות בשום ענין נושא כדרכו ואם אי אפשר לו לשנות אף שלא בהקל הואיל ואינו מכביד בכך משנה היה אפשר לו לשנות אלא שיש באותו שנוי הכבדה אינו משנה וזהו שלא החליפו בשמועה זו לומר דדרו באכפא לידרו בדיגלא וכו' שכל אלו אחרון אחרון קל במשאוי ובהפך הוא מכביד במשאו הא כל שאינו מכביד אע"פ שאינו מיקל ישנה אחר שאין לו צד בהקל ומ"מ כל שיש בשנויו חשש שמא יבא לידי עברה נוח לו שלא ישנה ולא יכניס עצמו לידי ספק הילכך נשים היוצאות לשאוב אינן משנות שאם תאמר לשנות מכד גדול לקטן אם מספקת בכך ודאי כך הוא אבל אם אינה מספקת הרי מרבה את הדרך ואם מקטן לגדול הרי מרבות במשאוי וא"ת לכסותו במגופה פעמים שהמגופה נופלת ומביאה לה בידה ואע"פ שהותרה הוצאה הרי מכל מקום מרבה במשאוי וא"ת שתקשרהו בבית יד של חבית ואין בו הרבאת משאוי אחר שהוא על הכד שמא תפסק קשירתה ותבא לקשרה קשר של קיימא וא"ת שתפרוס עליו הבגד שמא יטובל במים ויבא לידי סחיטה:

2 מעתה עליך לשאול למעלה בכדי יין שהצרכנו בהם לפרוס עליהם בגד בשאי אפשר לו לשנות בצד אחר נחוש שמא יטמש ביין ויבא לידי סחיטה יש מתרצים שלמעלה לא נאמרה אלא בפירות ואם על כל פנים אתה מפרשה ביין מכח דבר הלמד מענינו אתה מפרשה בחביות סתומות וי"מ אותה בסודר שאינו קפיד עליו או בחבית שאינה מליאה או שהם שנים והאחד מוחה בחברו ודברים אלו כלם אע"פ שצופים אמרום אינם כלום ועקר הדברים בזה הוא שתדע שאין חשש סחיטה של בגד השרוי במים דומה לסחיטה של בגד השרוי ביין או בשאר משקין שבגד הבלוע במים יש בו איסור סחיטה גמורה האסורה מתורת מכבס ומלבן שהוא אב מלאכה וכל שעסקו בבגד עם מים חוששין לסחיטה זו כענין האמור כאן וכענין מה שאמרו בפרק שני לדעת אחת שאין מטבילין כלים בשבת משום סחיטה ואע"פ שאף בבגד עם מים התירו לפעמים כל אחד ואחד תשובתו בצדו והוא שאם התירו במסכת שבת פרק שרצים ק"ט א' ליתן יין צלול או מים צלולים לתוך המשמרת ואין חוששין לסחיטה אין הדברים אמורים אלא במשמרת שדרכה בכך ואינו קפיד עליה ומה שהתירו בהולך להקביל פני רבו לעבור במים עד צוארו ולא גזרו לסחיטת בגדיו הטעם מפני שבמצוה הוא עוסק וכן הנדה טובלת בבגדיה אם אין לה בגדים להחליף מטעם זה או שמא כמו שנזכר בה הטעם בפרק שני מתוך שלא הותרה אלא על ידי מלבוש זכורה היא ואם תשיבנו הא מ"מ אע"פ שאין סחיטה יאסרו מטעם שרייתו זהו כבוסו תדע שלא נאמר שרייתו זהו כבוסו אלא במי שמטיל בגדים למים או מים על הבגד להדיא לכונת נקיות הבגד וזהו שאנו מתירין לקנח את הידים במפה וכן ספוג אלונתית שמקנח כל גופו בסדין לאחר רחיצה בשבת אבל סחיטה האמורה ביין ושמן ושכר ובסחיטת פירות אינה מתורת כבוס ולבון אלא מתולדת דש שכמו שהדש מפרק האוכל מן התבן כך זה מביא מוציא היין והשמן והשכר מן הבגד או המשקה מן הפירות ונהנה מאותו משקה היוצא מכח סחיטתו כשהוא נופל במקום שאין הולך בו לאיבוד וזהו מה שאסרו במגופה של בגד הנתונה על פי חבית הנקראת בלשון תלמוד מסוביתא דנזיאתא שאסור להדקה ואע"פ שאין מתכוין להוציא השכר מן המגופה הואיל ופסיק רישיה הוא והוא הטעם שהתירו הגאונים בהדוק זה כל זמן שיהא הולך לאיבוד שאינו כעין דישה אחר שהולך לאיבוד ועל דרך זה אסרו במסכת שבת להדק בגד רך על פי החבית והוא שאמרו בפרק תולין קמ"א ב' לא ליהדק אודדא אפומא דשיישא וסחיטה זו אין דרך לעשותה לכונת סחיטה גופה אלא כשהוא צריך להדק מצד אחר וסחיטה מאליה היא באה אבל אין חוששין שיקח הבגד ויסחטנו לכונת הוצאת יין כמו שאנו חוששין בעסק בגד עם מים שיקח הבגד עצמו ויסחטנו לכונת כבוס ומתוך כך הותר למעלה לפרוס בגד על חבית של יין והוא ענין מה שהתירו במסכת שבת פרק תולין שמסננין את היין בסודרין וי"מ במסוביתא דנזייאתא שלא משום סחיטה הוא אלא שהיה נקב בחביותיהם והיא היתה סותמת אותו הנקב וכשמהדקה הוא עצמו דופן לכלי ויש בשאלה זו תירוצים אחרים ועקר הדברים כמו שכתבנו:

3 דבר שלא נכתב איסורו בתורה בהדיא אלא שחכמים הביאו איסורו מן התורה כגון תוספת יום הכפורים שהוציאוהו מדכתיב בתשעה לחדש בערב והוא מדברים שאין איסורם מפורסם להמון והיו הנשים נוהגות בו היתר אין מוחין בידם הנח להן לבנות ישראל מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות וכל שכן בדבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים מכל וכל כגון טפוח יד על יד או ספוק כף על ירך או רקוד ברגל ושאר משמיעי קול וכן מה שאסרו לישב על שפת המבוי שהלחי קבוע לשם שמא יתגלגל לו חפץ שבידו חוץ למבוי ויטלנו ויכניסנו תוך המבוי וכן כל כיוצא בזה ומ"מ נראה לי שאין כל האיסורין שוין בענין זה והוא שרמזתי באמרי מדברים שאין איסורם מפורסם להמון ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ותוספת יום הכפורים עצמו חוכך אני לומר שאינו אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ואע"פ שאמרו כאן תוספת יום הכפורים דאוריתא פירושו שיש לעקר שלו סרך מן התורה וכן אמרו במסכת מועד קטן במלאכת המועד חולו של מועד דאוריתא וכן הרבה ובפירוש מצאתיה באחרון של ראש שנה במה שאמרו ולא עולין באילן וכו' ושאלו השתא דרבנן אמרת לא מן התורה מיבעיא ותירץ זו ואין צריך לומר זו קתני ודאי עלייה באילן אינו אלא מדברי סופרים שמא יעלה ויתלוש אלא שפירושו בדבר שיש בו חשש לבא לידי איסור תורה מיבעיא למדת שכל שאסרוהו מחשש איסור תורה הן קורין אותו לפעמים מן התורה וכן כל שיש לעקר האיסור סרך לאיסור מן התורה כמלאכת המועד שעקר איסורו והוא היו"ט מן התורה הא כל שכתוב בתורה בהדיא או שאיסורו מפורסם לכל ודאי מוחין בידם:

4 המשנה השניה אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפי' מן המפוזר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' כל שנכנסין לה בפותחת אפי' בתוך תחום שבת אמר הר"ם סוכת החג בחג אסור ליהנות בעציה כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות ליי' שבעת ימים ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על חגיגה כך חל שם שמים על סוכה והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם בשבת ואמרם מן הקרפף ואפי' מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס ור' יהודה אומ' כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ור' יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפי' רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כר' יוסי:

5 אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני והוא שיש דברים שאסור להשתמש בהן אף לצורך אוכל נפש מחמת איזה איסור ואמר על זה שאין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך ומשנה זו נתבלבלו בפירושה רוב מפרשים ולא העלוה כהגן וצריך שתדע תחלה שלא נגעו במשנה זו כלל מתורת מוקצה שלא בסוכת מצוה אנו עסוקים אלא בסוכה דעלמא העשויה לעמוד בתוכה בתוך פרדיסו שבבית וביום טוב של פסח ושל עצרת היא שנויה ואמר שאין נוטלין עצים מן הסכך שאע"פ שאין כאן מוקצה למצותו שהרי אין הדברים אמורים בסוכת החג מ"מ אסור משום סתירת אהל אבל נוטלין מן הסמוך לה ופי' בגמ' כגון שהיו חבלי עצים קטנים אגודות על הסכך ומאחר שלא הותר אגדן אינן בטלות אגב סכך וכגון שהניחן ליבש או להצניע אבל אם נתכוין לעבות בהן את הסכך אע"פ שלא התיר את אגדן בטלות הן לגבי סכך ואם התיר את אגדן אף מן הסתם בטלות הן לגבי סכך שהרי נעשה תוספת כעקר וכן הלכה ומן הסמוך לדפנות כגון שאחר שנשלם הדופן זקף בסמוך לה קנים שלא באריגה אין צריך לומר שמותר ולמדת לפי דרכנו שלא נגעו במשנה זו מתורת מוקצה לא מתורת מוקצה למצותו שהרי משנה זו לא בסוכת חג היא שנויה ולא במוקצה מחמה הסח הדעת שהרי אינה מעצים שבאוצר ושבמוקצה והרי הם לפניו בחצר ואין כאן איסור אלא מחמת סתירת אהל ביום טוב ומעתה אתה מבין שלא נחלק ר' שמעון במשנה זו כלל וכבר ראיתי מי שטעה בזה בפירוש משנתנו ובלבל דבריו בכך ומכל הבלבולין אתה נשמר בכך ר"ל שתדע שמאחר שיש בה איסור מחמת עצמו אין ראוי לבא באיסורה מחמת מוקצה כמו שאינך צריך לאסור בשר החזיר מתורת מוקצה שהרי איסורו בגופו ומ"מ אם נפלה סוכה זה ביו"ט ונמצא שאין כאן עכשו סתירת אהל אנו עכשו צריכין לאסור את עציה מתורת מוקצה שהרי בין השמשות נאסרה מחמת סתירת אהל והקצן מדעתו מחמת איסור ואם היתה סוכה זו בין השמשות חזקה כתקנה אף ר' שמעון מודה באיסורה שאין אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו אבל כשהיא רעועה ונפלה מותרת לדעת ר' שמעון ואסורה לדעת ר' יהודה שהלכה כמותו ביום טוב וכן בחולו של מועד אתה אוסרה בחג מחמת מוקצה למצוה:

6 זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 כבר ידעת ששטת התלמוד מלמדת תמיד שר' שמעון אין לו איסור מוקצה ושאנו פוסקין כמותו בשבת מעתה צריך שתדע שלא בכל מוקצה אנו פוסקים כר' שמעון אף בשבת ושלא בכלם גם כן סובר ר' שמעון שאין מוקצה אסור אלא כל מוקצה מחמת איסור שאדם יושב מצפה מערב שבת מתי יסתלק איסורו הוא מתיר כגון מותר השמן שבנר ושבקערה של חרס שהדליקו בה ערב שבת הואיל ומתחלת שבת היה דעתו ליכבות באיזו שעה שבה ולהשתמש במותרן אבל מודה הוא בכוס ועששית שכבו שהם גדולים ולא היה דעתו שיכבו וכן מודה בסוכה שאינה רעועה שנפלה בשבת או ביו"ט ואף לדעת האומר חלוק היה ר' שמעון אף בבהמה בריאה שמתה ואמר עליה שמחתכין אותה לפני הכלבים טעם הדבר מפני שאין בה מוקצה מחמת איסור לגמרי שהרי אם יום טוב הוא רשאי לשחטה ואם בשבת הוא רשאי הוא לשחטה לחולה ואין כאן אלא מוקצה מחמת היסח הדעת ובזה אפילו במה שאין אדם יושב ומצפה מתיר ר' שמעון אבל מוקצה מחמת איסור לגמרי כל שאין דעתו שיסתלק איסורו בשבת מודה הוא באיסורו ושמא תאמר והרי משנת אין מבקעין עצים מן הקורה שנשברה ביום טוב אמרו עליה דלא כר' שמעון ואם כדבריך הרי אין אדם יושב ומצפה אימתי תשבר קורתו תדע שלא נאמרה בקורה של בנין ואין בה מוקצה מחמת איסור סתירת אהל ואם היא בבנין אתה מפרשה ברעועה וכן מה שאמרו שאין מסיקין בשברי כלים שהיא שנויה שלא לדעת ר' שמעון והרי אין אדם יושב ומצפה מתי ישברו כליו פירושו בכלי ששבירתו קרובה וכן כל שיראה לך משמועות שבתלמוד כחולקות עם זה שכללנו אתה מפרשן באי זה צד עד שתהא תירוצן עולה למה שכתבנו וזה כלל נכון כמו שהכרענו בפירושנו אבל בסוכה רעועה חולק ר' שמעון להיתר והלכה כר' יהודה ביו"ט כמו שביארנו במשנה ואף בשבת אין הלכה כר' שמעון במוקצה זה אלא כל מוקצה מחמת איסור אע"פ שאדם יושב ומצפה אימתי יסתלק איסורו אסור אף לאחר שנסתלק ולא אמרו הלכה כר' שמעון בשבת אלא במוקצה מחמת הסח הדעת ומחמת מיאוס כמו שיתבאר במסכת שבת:

8 מתוך מה שפסקנו יש לך לידע שאין חלוק בין סוכה רעועה לשאינה רעועה אלא בין שהיתה רעועה בין השמשות בין שלא היתה רעועה אם נפלה ביום טוב אסורה מחמת מוקצה מעתה צריך שתתחדש לך ידיעה בענין זה שיש צד שתצטרך להבדיל בין רעועה לבריאה והוא אם התנה מאתמל שאם תפול שיהנה מעציה ביום טוב שאם רעועה היא תנאו מועיל ואם בריאה היא אין תנאו מועיל ולא תדמה ממנו לשאר מוקצים שמחמת איסור אלא כל מוקצה מחמת איסור אע"פ שמתחלת שבת אדם יושב ומצפה מתי יסתלק איסורו אין תנאי מועיל בו כגון מותר השמן שבנר ומטה שהיו עליה מעות וניטלו הימנה ואפילו היה איסור מוקצה שבו מדברי סופרים וכן לר' שמעון שמודה בקערה ועששית אין תנאי מועיל בו ואע"פ שלדעתו אין כבויה איסור תורה אלא איסור סופרים הואיל ואינו צריך לגוף הכבוי אא"כ מכבה לפחמין או להבהב את הפתילה אין תנאי מועיל בהם כלום ולא אמרו שיהא התנאי מועיל אלא בסוכה ויראה לי הטעם בזו שמאחר שהיתה רעועה בין השמשות וסוכה זו אינה צריכה לו למצוה אינו רוצה בקיומה וכל עצמו נותן הוא דעתו עליה לסתרה בידים אלא שיו"ט מעכבו ואין צריך לומר שדעתו עליה אם תפול שכל עצמה אינה עומדת אלא להיסק ומתוך כך תנאו מועיל בה:

9 וי"מ בזו טעם אחר והוא שסתירת אהל בסוכה רעועה אין בה איסור לדעתם אלא מדברי סופרים וכל שהתנה בה כשנסתלק האיסור נסתלק המוקצה שבו אלא שמקשים עליהם שאם כן מהו צריך תנאי והרי כל דבר שאין בו איסור אלא מדברי סופרים והיה אותו דבר מוקצה מחמת אותו איסור נסתלק האיסור מותר אף למי שסובר איסור מוקצה ואין צריך תנאי וכמו שאמרו למטה בית שהוא מלא פירות ר"ל שאדם מקצה אותם מדעתו אחר שאינו יכול ליכנס לשם אם נפחת נוטל ממקום הפחת ופירשוה בבית בנוי בשורות של לבנים שאין בעקר סתירתו אלא איסור סופרים וכשנפחת ופקע איסורו פקע מוקצה שבו בלא תנאי וכן מה שאמרו טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ורשאי לאכלו הואיל ואיסור הפרשתו לא היתה אלא מדברי סופרים ומ"מ הם מתרצים שלא נאמר כן אלא באוכלין אבל באיסור אחר אע"פ שאין האיסור אלא מדברי סופרים איסור מוקצה נשאר בו כגון מטה שהיו עליה מעות מערב שבת שאע"פ שניטלו ממנה בשבת אסור לטלטלה אא"כ בתנאי כך הסכימו גדולי הראשונים שבקאטאלונייאה וגדולי הדורות שלפנינו מסכימים עמהם ואין נראה לי לומר שסתירת סוכה רעועה מדברי סופרים לבד שהרי מ"מ סתירה גמורה היא ולא אמרו בבית שנפחת שסתירת אודרא דליבני מדברי סופרים אלא בשורות של לבנים שאין מחברות בטיט כלל וכל שאין בנין אין סתירה ועוד שאף מטה שיש בה מעות יראה שאין תנאי מועיל בה וגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר להועיל תנאי לגוף הסוכה כלל אלא לסמוך לה וא"ת והרי סמוך לה מותר לגמרי כמו שביארנו באמת כך הוא אלא שלא אמרו מותר אלא בשלא נתכון לעבותה הא כל שנתכון לעבותה אסור ובנתכון לעבותה אנו אומרים שתנאי מועיל בה אבל לא לגוף הסוכה אלא בעבוי הבא אחר הסכוך וקצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה הדה דתימא בשלא נתכון לעבותה אבל נתכון לעבותה אסור בשלא התנה אבל התנה מותר ויש מתנה לסתור אהלים בטפול לה כלומר שהרי נסתככה בכדי צרכה ואח"כ הוא מעבה אותה והרבה מתמיהין מה בין עבוי לסכך ומפרשין את הירושלמי אף בגוף הסכך ונראה לי לדעת גדולי המפרשים שבשעת העבוי הוא מתנה ואומר אם לא תצטרך לי תהא לעבוי ואם תצטרך לו יהו כעצים המוכנים להיסק ובדרך זה תנאי מועיל בו אלא שעקר הדברים לדעתי כמו שכתבתי תחלה:

10 וסוכת החג מיהא אין תנאי מועיל בה ולא לעבויה ליהנות בה אף לכשתפול ואפילו היתה רעועה מערב יום טוב שעצי סוכה קדושתן כל שבעה ואין לו עליהן דין ודברים להתנות בהן ואפילו אמר איני בודל מהן כל שבעה אין זה כלום שהרי הוא מתנה בחנם שהרי על כרחו בודל הוא מהם שלסוכה הוא צריך ואע"פ שסוכה דעלמא בודל הוא ממנה על כרחו גם כן מחמת סתירת אהל מ"מ בזו צריך להיות בודל הוא ממנה מחמת קדושה וכבר היא נדמית לחגיגה ומה חגיגה אין תנאי להפקיע קדושה אף סוכה כן וגדולי הדור מקשים בה ממה שאמרו בנדרים כ"ט א' שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים שלמים כל שלשים עולה לאחר שלשים שלמים כמו שהתבאר בנדרים ותירצוה שמ"מ זו נדמית לחגיגה ולדעתי אינה קושיא שבשור הכל נדבה וראוי לומר שתהא נדבתו כרצונו אבל זה על כרחו היא קדושה וצריך הוא לה על כל פנים ועדין הם מקשים מסוכת גנב"ך ורקב"ש שלא נעשו מתחלתם לשם קדושת סוכה מפני מה עציהם אסורים ויראה להם שזו כסוכה דעלמא ליהנות בה תנאי ויש אומ' אף בלא תנאי ומ"מ ראיתי להם שחוככים לומר שאף סוכת מצוה תנאי מועיל בה ליטול מעציה בחולו של מועד שאין שם דין סתירת אהל ממה שאמרו בתירוץ הקושיא בסוגיא זו באומר איני בודל כלומר ובסוכה לא אמר כן הא אם אמר כן אף בסוכה כן שאם לא כן היה לו לומר בנויין ובאומר איני בודל וכן אמרוה בתוספתא בפירוש אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו ביום טוב אחרון של חג ואם אמר לכשארצה אטול הרי זה מותר ואף הם למדו מתוספתא זו שלא סוף דבר בלשון זה ר"ל איני בודל וכו' אלא אף בלכשארצה אטול ולא אמרו לשון איני בודל אלא להוציא אם אמר לכשתפול אטול ממנה:

11 ואף לחכמי הדורות ראיתי שאינם גורסים בסוגיא זו סופא אתאן לסוכה דעלמא אלא שמקשים ומי מהני בה תנאה כלומר אפילו נפלה והא תני וכו' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על עצי סוכה ואף הוא חוזר ומקשה ולא מהני בה תנאה וכו' והא תני סככה כהלכתה וכו' ותירץ באומר איני בודל וכו' בין בסוכה בין בעטורה דהא סככה קאמר ואכלהו קאי ואם התנה וכו' ובחולו של מועד שרו ומה שאמרו אח"כ אבל עצי סוכה דחיילא עליהו קדשה איתקצו לשבעה אין קורין אותה בניחותא לשיטתם אלא דרך קושיא כלומר אבל עצי סוכה דחילא וכו' כלומר שלא אמר איני בודל וכו' אע"ג דאתני עלה ליום שני איתקצאי לשבעה יומי וכן בנויין ומאי שנא מאתרוג ותירצה משום דלא מיפסקי בה לילות מימים ואף הם פירשו בנויין דלאתרוג מדמינן להו ותנאי לשני או לשלישי מועיל בהם ואינו צריך לומר איני בודל מהן בין השמשות אלא לסוכה עצמה ומ"מ אנו מפרשין ומי מהני בה תנאה כלל והתניא כשם שחל וכו' ואוקמה בסוכה דעלמא ולא של חג והקשה ואף של חג לא מהני בה וכו' והתניא סככה כהלכתה ואם התנו עליה וכו' וודאי אנויין קאמר וכדקאמר אסורין להסתפק וסלקא דעתיה דמקשה דאף בסוכה כן ותירצו באומר איני בודל מהן וכו' אבל סכת מצוה על כרחו בודל כמו שפירשנו ומכל מקום התוספתא מוכחת כדבריהם אלא שאין לסמוך עליה ופוק חזי מה עמא דבר שכלם נוהגין בזה איסור גמור:

12 ואף עצי הדפנות נכללות באיסור זה שהרי במסכת סוכה י' ב' בשמועת פירש עליה סדין שנו בה דילמא מן הצד ופירשוה גדולי הרבנים בדפנות למדנו שאף הדפנות בכלל עצי סוכה אלא שיש מפרשין מן הצד בסכך וכמו שאמרו מן הצד בארבעה הא דפנות מותר ומ"מ גדולי המחברים כתבו אף בדפנות לאיסור ויש שואלין לדעת האוסרין דופן רביעית ואינה צורך סוכה אם תנאי מועיל בה והכריעו בה שאם עשה ארבעתן יחד ולא בירר איזו מהן מצוה ואיזו רשות כלן אסורות אבל אם כשעשה את השלשה חזר ובנה את הרביעית תנאי מועיל בה ואם בירר שאינו עושה אותה אלא לנוי אינו צריך בה תנאי:

13 ממה שכתבנו למדת שאע"פ שעצי סוכה אין תנאי מועיל בהם נויי סוכה שהתנה מבערב ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות מותר להסתפק מהן שהרי לא חלה עליהם קדושה ואיסור סתירת אהל אין בהם שלא לעבות את הסכך הונחו שם אלא לנוי ואם לא התנה אסורין עד מוצאי יום טוב אחרון של חג:

14 זה שאסרנו בעצי סוכה כל שבעה לא סוף דבר בעשה סוכה אחת לבד אלא אפילו עשה שבע סוכות לשבעת הימים כל אחת ליומה הוקצו כלן למצוה ואין תנאי מועיל בעצים שבהם ואין הדבר דומה להפריש שבעה אתרוגין לשבעת הימים שכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר שלא הוקצה אלא ליומו אחר שהפריש אחד לכל יום מפני שאתרוג אין מצותו בלילה ופקעה הקצאתו אבל סוכה שחיובה נמשך כל שבעה בלא הפסק אין הקצאתו נפקעת כלל וכל הימים אצלה כיום אחד ומה שיש להקשות בסוגיא זו ממה שאמרו שם סוכה בשמיני אסורה ופירש הטעם דזימנין דחזיא ליה בין השמשות דשביעי ובמאי עסיקינן אי בנפלה בחול המועד היכי חזיא בין השמשות ואי דנפלה בין השמשות מאי איריא משום דחזיא ליה תיפוק לי דהא איתקצאי מחמת סתירת אהל כבר תירצנוה שם לדעת קצת דבסוכה רעועה עסיקינן ועל הדעת שכתבנו למעלה שאין סתירתה תורה אלא סופרים ובאיסור סופרים כל שנסתלק נסתלק ועוד תירצנו בפנים אחרים כמו שכתבנו שם בפרק לולב וערבה: