מאירי על ביצה כ״ד

1 צידה האמורה לענין חיוב שבת שהצידה קרויה בו אב מלאכה אינה אלא כשהוא מוציא אותו דבר הניצוד ממקום המחוסר צידה למקום שאין מחוסר צידה כגון שרדף אחר צבי עד שהכניסו מכח רדיפתו לבית ואח"כ נעל עליו וכן ששלה דג מן הים ונתנו לתוך ספל של מים וכן שהפריח את העוף עד שהכניסו למגדל של עץ שהוא ניצוד ועומד בתוכו אבל אם הבריח צפור לבית ונעל עליו או שהעתיק דג מן הים שלא כאחיזת ידו לבריכה או לנהר או שהכניס צבי לטרקלין רחב פטור שאין זו צידה גמורה שהרי אם בא ליטלו עדין הוא צריך לרדוף אחריו או לומר הבא מצודה ונצודנו או שצריך להשתדלות ולחוזק רדיפה ומ"מ כל שהוא אוחזו בידו אע"פ שהתירו כבר צדהו בשעה שאוחזו ולא נאמרו הדברים אלא בשמכניסו מכח רדיפתו ממקום למקום:

2 מה שאין דרך מינו לצודו כגון אווזין ותרנגולים ויונים הגדלים בבתים והם הקרויים יוני הרדסיאות אפילו צדן במצודה פטור ושלא במצודה מותר ליטלן ביום טוב לכתחלה אפילו בבית גדול ויש מתירין כן אף בשבת אבל יוני שובך ויוני עליה והם יונים מדבריים הבאים לעליית השובך וצפרים שקננו בטפיחים והם דלועין יבשים שמנקבין אותן ומגדלים לתוכן עופות קטנים ומעמידין אותן על החומות ובבירות כל אלו הצד אותן חייב אע"פ שבאין לכלובן לערב שמכל מקום נשמטין הם מידו וכמו שאמרו עליהם בעו רבויי אבל אווזין ותרנגולין מאחר שהם בכלובן אינם נשמטין:

3 המשנה השניה מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יו"ט לא יטול מהם ביום טוב אא"כ ידוע שנצודו מבעוד יום מעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל ממנו אמר הר"ם פי' רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי גוי שהביא ביום טוב דגים או פירות אע"פ שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא גוי פירות ונתאמת אצלנו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב וכן דגים שנתאמת אצלנו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהם מותרין לאכלן ביום טוב ואפי' לאותו שבאו בשבילו והדבר הניצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר בשני אלא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת:

4 אמר המאירי המשנה השניה והכונה להשלים בה מה שהתחיל לבאר בשלפניה ואמר שמצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יו"ט ר"ל שפרסן מערב יו"ט כדי לצוד בתוכן ומצא בהם ביו"ט לא יטול אא"כ יודע שנצודו מערב יו"ט קודם בין השמשות כגון שראה שנצוד מבערב או שבא מבערב ומצא המכמורת מקולקל ונפרק מצד אחד אע"פ שלא נסתכל בצדו האחר אם יש בו חיה או עוף אם לאו שודאי לא נתפרק אלא מחמת נענוע העוף שבתוכו ומשנתפרק שוב אין עוף מלבר בתוכו עד שיקיימוהו א"כ בודאי מבערב היה שם ולמדת שכל שנודע לו שנלקט מאמש אפילו הוא דומה שנלקט היום מותר ואין גוזרין משום מראיתם ופי' בגמ' על משנה זו לדברי תנא קמא שאם היה ספק לא יטול ורבן גמליאל מתיר מספק ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ביום טוב ולא ידעו אם נצודו מאתמל אם מהיום ואמר מותרין אלא שאיני רוצה לקבל הימנו ר"ל אם מפני שהיה שונאו או מפני שרצה להחמיר על עצמו ובגמרא נחלקו אם דעתו לומר מותרין לקבל ר"ל בטלטול ולא שיתירם באכילה או שמא אף באכילה אלא שלענין פסק אין לנו אבל לענין ביאור נראה מן הסוגיא דדוקא לקבל התירו ולא באכילה אלא שהלכה בכל ספק מוכן שאסור ולא סוף דבר שאכילתו אסורה אלא אף טלטולו אסור אע"פ שהוא ספק סופרים הואיל ויש באכילתו ספק תורה שמא מתוך טלטולו יבא לאכול ואף לדעת האומ' מוקצה דרבנן אף באכילתו פעמים שהולכין בכיוצא באלו להחמיר לפי מה שהדבר קרוב לבא לידי איסור ולמדת שאין הלכה כרבן גמליאל אלא כתנא קמא וכן בכל ספק מוכן והוא שאמרו בגמרא שוחטין מן הנגרין ופירושו שוחטין חיות מן הביברין ומן הקרפיפות שלהם שניצודים ועומדים הם ובביבר קטן על הדרך שביארנו והוא קורא אותם נגרין מצד בריכות של מים הקרויות נגרין וחריצין לשתות בהן החיות אבל אין שוחטין מן הרשתות ומן המכמורות ר"ל שהיו פרוסות מערב יו"ט ומצא בהן חיות ועופות ביום טוב ואין ידוע אם נצודו היום אם מאתמל וא"כ מה שאמרו בגמרא דגים המפולמים ר"ל הלחים וי"מ הנקובים מצד שהם נאחזים בחכה ופירות בני יומן ופירשוה בכבישי בירקא ר"ל שטמונים בירק להעמיד לחותם אע"פ שהן ספק אם ניצודו או נלקטו היום מותרין אין הלכה כן אלא אסורים אא"כ צורתם מוכחת שמאתמל נלקטו או ניצודו:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

6 גוי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע הרי הוא ספק מוכן שמא נתלשו היום ואסורין בין באכילה בין בטלטול משום ספק מוקצה ואפילו לר' שמעון שהרי מוקצה במחובר הוא וכל שהוא מוקצה מחמת איסור תורה כגון התלישה אף ר' שמעון מודה בה וכן הדין בחיה עופות ודגים שאפשר לומר בהם שהיום ניצודו ואע"פ שאפשר גם כן שמאמש ניצודו ומה שהתיר ר' שמעון בחתוך דלועין שנתלשו בשבת לפני הבהמה בזו מפני שיכול היה להעביר בהמתו עליהם במחובר אבל בפירות מוקצה הם ומאחר שודאו אסור מן התורה ספקו אסור אף בטלטול:

7 ולערב ר"ל ערב מוצאי יו"ט ראשון שמחרתו יו"ט שני צריך להמתין בכדי שיעשו שלא יהנה ממעשי יום טוב ואחר שיעור זה מותר אפילו בודאי נלקטו או ניצודו היום ודבר זה דוקא בשני ימים טובים של גליות וממה נפשך שהרי על כל פנים אחד מהם חול ואע"פ שיש אומרים שענין בכדי שיעשו לא נאמר אלא בשעה הראויה לעשייה ושיש לסייע את דבריהם שאלמלא כן הרי הוא נהנה במעשה יו"ט מ"מ טעם זה של מה נפשך עדיף ועוד ראיה ברורה ממה שאמרו בעירובין ל"ט ב' בההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא דאיתצד בראשון ואישתחיט בשני רב נחמן ורב חסדא אכול רב ששת לא אכיל פי' שהיה סבור שאף שני ימים טובים של גליות קדושה אחת הן והלכה כרב נחמן ורב חסדא שהרי שתי קדושות הם ומעתה אין לחוש לדברי האחרים בזה כלל הא שני ימים של ראש השנה או שבת ויו"ט כבר ביארנו שכל האסור בזה אסור בזה ואסור עד מוצאי יו"ט שני או למוצאי שבת הסמוכה להם ובכדי שיעשו ואע"פ שבמוקצה לא הוצרכנו המתנה בכדי שיעשו בזו אמרו מגזרה שמא יאמר לו לך והבא לי שהרי מ"מ יהנה בהבאת יום טוב לאכול לאלתר ואם בא יום טוב של ראש השנה בחמשי אסור מחמשי עד מוצאי שבת ויש חולקים בזו להיתר מפני ששבת ויו"ט שתי קדושות הן ולא נאסר מזה לזה אלא מטעם הכנה ודיינו שנאסור הכנה מיום אחד למחרתו ומ"מ סוגיית הגמרא מוכחת כדעת ראשון:

8 זה שהוצרכנו במינו במחובר להמתין עד כדי שיעשו אם בשל גליות במוצאי יו"ט ראשון ואם בראש השנה או שבת ויו"ט במוצאי יום אחרון גדולי הרבנים פירשו שלא סוף דבר לאותו הבא בשבילו אלא לאחר שהרי בשמועה זו אסורים סתם אמרו לא שנא הוא ולא שנא אחר וכן הדין אצלם בכל שנעשה בו מלאכה גמורה על ידי גוי בשביל ישראל ולא חלקו בין זה הבא בשבילו לאחר אלא באין במינו למחובר שאין בו אלא איסור תחומין דרבנן ועוד שאין אסורם שוה לכל שהרי היו מותרין לאותם שהיו עמו בתוך התחום והואיל ומותר לאלו במקומן מותר לאחרים שלא היו בתחומן כל שלא באו בשבילם למוצאי היום בלא שום המתנה וקצת גאונים חלקו בזו לומר שאף אלו מותרין לאחר לאלתר ממה שאמרו במסכת שבת בתוספתא גוי שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו את הקבר לא יקבר בו אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר ומאחר שלא אמרו לא יספוד בהן אותו ישראל עולמית או לא יקבר בו עולמית אלמא אף לאותו ישראל מותר בכדי שיעשו ואם כן כשהתירו לאחר לאלתר התירו ומ"מ ביומן אסורות לכל שהרי מוקצה עומד להם בין שיניהם וכן מה שאמרו גוי שהדליק את הנר ישתמש בו ישראל ואם בשביל ישראל אסור פירושו לאותם שהודלק בשבילם וכן במלא מים לבהמת ישראל או עשה כבש לירד בו ישראל ואין בזה הפרש לדעת זה בין שבת ליום טוב ומכל מקום לדעת ראשון אתה צריך לפרש זו של חלילין וקבר שלאותו ישראל אסורין לעולם ודוקא בשהביא חליליו בפרהסיא ובקבר העומד באיסרטיא כמו שיתבאר במקומו ומפני שיאמרו קבר זה נעשה בשבת וכן בחלילים מתוך פרסומן כשיראו הקבר יהיו זוכרים החלילים:

9 כשם שאם באו ביו"ט ראשון של גליות אסורין עד שיעשו כך אם באו ביו"ט שני שאחריו יראה לגדולי צרפת שאסורין לערב עד שיעשו שלא מצינו הפרש בדבר זה בין יו"ט ראשון לשני וכן ראיה ברורה אצלם ממה שאמרו במסכת עירובין מ' א' הנהו בני גאנאנא ר"ל חופת חתנים דגזו להו גוים אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר אתא שיילוה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו אלא שיש חולקין בזו ואין גורסין כאן ביום טוב שני אלא ביומא ופירושו אצלם ביום ראשון וא"ת ואם ביו"ט ראשון היאך היה רבינא מתיר כל כך וכי חולק הוא עם זו שבכאן בגוי שהביא דורון במינו במחובר הם מפרשים שהיה רבינא סובר שלא נאמר כדי שיעשו אלא למשתמש בעקר מה שנקצץ בשבילו כגון פירות לאכילה ואותה אסא לבנות הגנאנא אבל להריח לא עד שבא רבא ולימד שאף להריח לפי דרכך למדת שאם באו ביו"ט שני דינו כיום טוב ראשון לדברי הכל לאסרן ביומן ואע"פ שמא נלקטו מאמש ואם נלקטו היום שמא חול הוא וספק ספיקא מותר אף בדברי תורה יש הרבה מקומות שהלכו בו להחמיר לפי מה שהדבר קרוב לבא לידי איסור וכן כתבוה גדולי הדור שהרי לגבי יום טוב התירו כמה שבות והעמידוהו בהזאה ואיזמל אף במקום כרת:

10 מאחר שנתגלגלה שמועה זו בידינו יש שואלין בה להריח יהא מותר אף ביום טוב עצמו שהרי אמרו הדס במחובר מותר להריח בו דכיון דלריחא קאי לא אתי למקצייה ונמצא שאף במחובר היו יכולין להריח ומפרשים שבני גנאנא מיהא אי אפשר להם להניח הגנאנא ולילך למקום שהיא מחוברת לשם לרבא והילכך אינו יכול להריח בו בכאן אלא בקציצה והבאה בכאן ואין זה נראה שאם כן הואיל ולהריח מיהא אין בה מוקצה שהרי מותר להריח במחובר יהא מותר ביו"ט עצמו להריח לישראל אחר שמאחר שלא הוקצה לריחו הרי הוא לענין ריח כפירות שאין מוקצין שבאו מחוץ לתחום שמותר לישראל אחר אף ביומן אלא שנראה לי שמכל מקום הואיל ונעשית בהו מלאכה אסרוה לגמרי וי"מ שאף זו לא נאסרה להריח אלא לבני גנאנא וגדולי המפרשים פירשו שטעם איסורה בכאן שמאחר שהיא בתלוש אם יבאו להריח יבאו לטלטל ולבנות הגנאנא והרי הוא כאתרוג המחובר שאסרו להריח בו דהואיל ולאכילה קאי אי שרית ליה אתי למיקצייה וכבר ידעת שגאוני הראשונים גורסים במסכת סוכה בזו של הדס ואתרוג בהפך הדברים הדס במחובר אסור להריח כיון דלריחא קאי אתי למקצייה כלומר שיש שאין לו בו היכר ולגירסא זו אין מקום לשאלה זו אלא שגירסת האחרונים נראית יותר:

11 כל שהצרכנו בו המתנה בכדי שיעשו צריך שתדע שאין אנו צריכין להמתנה בשיעור תלישה והבאה ממקום שבאו שאם כן נתת דבריך לשיעורין אלא אפילו באו מחוץ לשלש פרסאות ימתין עד כדי שיתלשו ויבאו מתחום אלפים אמה וכן הסכימו רוב המפרשים וראיה לדבריהם ממה שאמרו בשני של מכשירין מצא בה ירק נמכר אם רוב גוים לוקח מיד ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיבאו ממקום קרוב ר"ל חוץ לתחום וגדולי הדור נסכמים לדעת ראשון מצד שאם כן יש לחוש עדין ללך והבא לי ופירשו שלא נאמר שם מקום קרוב אלא בשאין ידוע מהיכן באו אבל בידוע לא ואין נראה לי כן שטעם שיעורין עדיף וכמו שביארנו בשעה הראוייה לעשייה ויש מקילין לומר שלא הוצרכנו אלא להמתין שיעור תלישה אבל לא להבאה כלל וזהו לשון שיעשו ר"ל עשייה לבד והיא התלישה ולא יראה לי כן שהרי לך והבא לי אמרו לך תלוש לי לא אמרו:

12 תלשן גוי לעצמו או לחבריו מותרין לערב לאלתר ואפילו בראשון שהרי אין כאן גזרת לך והבא לי כלל ומ"מ ביומו אסור מחמת המוקצה אבל לא מחמת המלאכה הואיל ולא נעשית בשביל ישראל ואפילו הכינם הגוי מבערב שאין איסור הכנה במחובר וכן שאין הכן לגוי ר"ל שאין הכנתו מועלת במה שהוא מוקצה גמור כשם שאין הגוי צריך הכן לישראל במה שאין בו מוקצה אלא מחמת היסח הדעת כמו שיתבאר כך אין לו הכן במה שיש בגופו מוקצה מחמת איסור ואעפ"כ שבהדליק את הנר לעצמו משתמש בו ישראל בזו אין בו מגע והרי הוא כקול ומראה וריח אבל מה שהוא בר אכילה או טלטול לא שהרי אף ישראל בשלו אין הכנה בהם ולא הוצרכתי לכתוב דברים אלו אלא מתוך שבושים שמצאתי בקצת לקוטים ישנים שלא לטעות בהם: