מאירי על ביצה ל״ג

1 וכן קדרה כששופת אותה לא יניח אבנים תחלה ויתן עליהם את הקדרה שנמצא מאהיל אלא אוחז את הקדרה בידו ומניח אבנים תחתיה וכן בשעה שצולה את הביצים אוחז ביצים בידו אחת באויר המדורה ומניח ביצים בידו אחרת על קרקע המדורה ואחר כך נותן את שבידו האחרת כך פירשוה גדולי הפוסקים ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שאם צולה אותן באלפס נותנן באלפס תחלה על גבי קרקע ואח"כ נותן את האלפס על האור וכן מטה של קרשים אינו נותן הכרעים תחלה ושיניח אח"כ הקרשים עליהם אלא מגביה את הקרשים באויר וחברו נותן כרעים תחתיהם וכן חבית שרוצה להטותה על גבי אבנים מטה אותה באויר ומניח אח"כ האבנים תחתיה שלא התירו שום בנין עראי אלא בבית הכסא ומכאן אנו למדין שאין מסדרין כרעים שתחת השולחן תחלה וליתן אח"כ השולחן עליהם בשבת ויו"ט אלא שיעמידו שנים את השולחן באויר ויבא השלישי ויכריע את הכרעים תחתיה ובתוספות התירו ופירשו שלא נאמר כן אלא במי שצריך לאויר שתחתיו ומטעם זה התירו לסדר ספרים אפילו אחד מכאן ואחד מכאן ושלישי על גביהן ושפיתת קדרה על גבי כירה מיהא מותר שלא אסרו אלא כשהוא עושה את הצדדין בידיו ונותן על גביהן שזהו כבונה אבל נתינת הקדרה על גבי כירה או על גבי ברזל של שלוש רגלים אינו כבונה וכן כתבו בתוספות וקצת חכמי הצרפתים מתירין בכל אלו מפני שהם פוסקים כר' שמעון אף ביו"ט ומאחר שהלכה כר' שמעון במוקצה וכר' יהודה במכשירין כל אלו מותרין וכבר ביארנו סתירת דבריהם בפרק ראשון:

2 עץ שראשו חד וראוי לעשות בו שפוד אם הוא יבש שהוא ראוי להסיקו בפני עצמו מותר להשתמש בו לצורך שפוד מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו ואם הוא לח שאינו ראוי להיסק אסור לטלטלו אף לשפוד ואע"פ שמ"מ אתה מותר לטלטלו להיסק כגון להיסק גדול אין זו הכנה להתיר טלטולו שלא לצורך היסק ואע"פ שבשמועת סופלי לחיואתא היכי שדינן פירשנו בפרק שני מפני שראויות להיסק גדול פירשו בתוספות מפני שיש כאן צורך גדול למאכל בהמתו וכן אפשר לומר שהסופלי והם גרעיני התמרה אדם עשוי להשליכן להיסק גדול שהן מתיבשות שם לשעתן ואין מרבות בעשן כל כך מה שאין כן בעצים וקצת חכמי הצרפתים מתירין כמו שביארנו בסמוך:

3 אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד והוא מקל ארוך לתקנו לגרוף בו את התנור שזהו תקון כלי ואוד שנתקן מערב יו"ט ונשבר ביו"ט אסור להסיקו שאין מסיקין בשברי כלים כמו שביארנו.

4 כבר כתבנו למעלה מה שהתבאר במסכת שבת שמסיקין בתמרים אבל לא בגרעיניהם מכיון שהיום נתגלו הרי הן נולד ואגוזים ושקדים שאכלן מערב יו"ט מסיקין בקליפיהם ביו"ט ואם אכלן ביו"ט אין מסיקין בקליפיהן ויש גורסין בה בהפך שאם מבערב אין מסיקין בהם שהרי הוקצו מן הדעת ואם אכלן ביום טוב מסיקין בהם שהרי מוכנין הם אגב האוכל:

5 השוחט את העוף ביום טוב מותר להשליך את המעים שבתוכו לכלבו או לחתול כל שדעתו עליה לאכילת עצמו נותן את דעתו להשליך את שאינו ראוי לכלבים או לשאר הבהמות ואין צריך לומר אם נשחט מערב יו"ט ושמא תאמר נשחטו ביום טוב וכן הדין אבל נשחטו מערב יו"ט היאך הוא מטלטל המעיים ביו"ט טעם הדבר מפני שמאתמל נתן דעתו עליהם להאכילם להם וא"ת א"כ אף גרעיני תמרה דעתו מבערב לאכלם היום ונתן דעתו על הגרעינים להסיקן ולמה אמרו שאין מסיקין בגרעיניהם פירשו בתוספות מפני שהגרעינים צריכין לתמרים עד שאם יטלם מבערב יתקלקלו התמרים אין הכנה מועלת בהם והרי הם נולד אבל זו בשנשחטה מערב יום טוב אין בני מעיין צריכין לגוף הבהמה והכנתם מועלת ושמא תאמר נשחטה ביום טוב יאסר כדין גרעינין אין זה כלום שמאכל בהמה סרך אכל נפש יש בו כמו שביארנו בסמוך על שמועת סופלי לחיותא:

6 המשנה השמינית ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם לחצות בו את שניו ומגבב מן החצר ומדליק שם כל מה שבחצר מוכן וחכ"א מגבב מלפניו ומדליק אמר הר"ם החכמים אינם מתירין שיטול אדם קיסם לחצות בו שניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא"כ היה רטוב שיהיה ראוי להאכילו לבהמה כי כל מה שהוא ראוי לאכילת בהמה מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים אף מגבב מלפניו ענינו כשמבשל בשדה שיקושש מסביבותיו ומדליק:

7 אמר המאירי המשנה השמינית והכונה לבאר בה מה שכיון לבאר בשלפניה והוסיף עוד לבאר בה שלא מכונת סדור הפרק שיש היתר בתשמיש עצים אף שלא להסקה והוא לחצות בו שניו ואמר על זה נוטל אדם קיסם והוא חתיכת עץ דקה משלפניו לחצות בו שניו ומ"מ דוקא משלפניו בבית אבל מה שבחצר אין דעתו עליו לחצות בו שניו אבל להדליק אף שבחצר מותר והוא שסמך לזה ומגבב מן החצר ומדליק ואפילו קסמין דקין שיש טורח לקששן שכל מה שבחצר מוכן הוא וגדולי הרבנים מפרשים דלתנא קמא לאו דוקא משלפניו אלא אף ממה שבחצר ולא נקט משלפניו אלא משום רבנן דלא שרו לחצות בו שניו כלל אף משלפניו וחכמים אומרים וכו' פירוש חכמים נחלקו עליו בשנים אחת שכל לחצות בו שניו אסור אא"כ הוכנו בפרט לכך מערב יו"ט שלא נתנו אלא להסקה ואף להסקה קיסמין הצריך לגבבן לא הותרו אלא משלפניו בבית אבל מה שבחצר לא הותרו אא"כ כנסן מבערב מפרשים פירשוה בחצרות גדולות כעין קרפף אבל בחצרות שתשמישן כעין בית אף לדעת חכמים מותר:

8 זהו ביאור המשנה ולא נתברר בו כל הצורך לענין פסק ובגמרא נתוספו בה דברים ונתברר הענין מתוכם ופסק הדברים הנזכרים במשנתנו עם פסק הדברים הנוספים שם כך הוא:

9 כל דבר תלוש מאתמול שהוא ראוי עכשו למאכל בהמה כגון תבן ועלי קנים היבשים ועשבים הלחים והוצין וכיוצא בהן אין בהם משום תקון כלי והילכך קוטמו לכתחלה אף בשבת אפילו לחצות בו שניו וכל שכן להריח בו שאין בו תקון כלי כמי שקוטמו לחצות בו שניו וכל שאין ראוי למאכל בהמה כגון קיסם של עץ אינו קוטמו לא לחצות בו שניו ולא לפתוח בו את הדלת ואם עשה כן חייב ויש אומ' פטור אבל אסור ואם היה עץ זה מעצי בשמים קוטמו להריח בו אף לכתחלה כדי להיות מקום הקטימה נודף או מפשח מהן בידו בין חתיכה גדולה בין חתיכה קטנה אף בשבת וכל שכן שבלא קטימה מוללן בידו כדי להיות ריחם נודף יותר אבל לא לחצות שניו ודברים אלו כלם דוקא שלא נתלשו היום:

10 ולענין גבוב הלכה כחכמים על הצד שפירשנו במשנה אלא שאף ממה שבבית או שבחצרות שלנו לא יעשה צבורין צבורין שלא יראה כמאסף לצורך מחר אלא מגבב ומדליק מגבב ומדליק ושבירת חבית ליטול ממנה גרוגרות אפילו היתה חבית שלימה מתחלתה ולא שברים שנתחברו על ידי שרף הנקרא מוסתקי מותרת וכבר ביארנוה למעלה:

11 אע"פ שזהו היוצא משמועה זו דרך פסק צריך להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שאמרו אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי כלומר ומותר לקטמו ולתקנו לחצות בו שניו אף בשבת ואקשי ליה מדתנן מטלטלין עצי בשמים וכו' ומוללן כדי להעדיף בריחם אבל לא יקטמנו להריח בו כלומר שיהא מקום הקטימה לח ויהא ריחו נודף ואם קטמו פטור שאין עליו תורת כלי אבל קטמה לחצות בו שניו חייב דהוה ליה כלי והרי עצי בשמים יש בהם מאכל בהמה ואמ' ליה השתא וכו' כלומר אפילו לא אמ' בבריתא אלא פטור אבל אסור הוה קשיא לי דאנא קוטם לכתחלה קא אמינא חייב חטאת מיבעיא כלומר קושיא חזקה היא אלא דמשנינא לך דההיא בקשין שאינן ראויים למאכל בהמה והקשה והלא קשים לאו בני מלילה נינהו שהרי יתפרכו במלילתן ותירץ דהכי קתני מוללו להריח וכן קוטמו להריח והוא הדין לחצות בו שניו הואיל ורכין הם וראויים למאכל בהמה במה דברים אמורים ברכים וכדפרישנא והאי דלא אדכר בה לחצות חדא נקט או שמא מתוך שאינן עשויים כל כך לחצות הא בקשין שאין בני מלילה לא יקטום להריח ואם קטם פטור דהא לאו כלי שוויה להשתמש בגופו אלא בריחו ולחצות בו שניו אם קטם חייב דכלי שווייה תניא אידך לא יקטמנו להריח לכתחלה ואוקמה בקשין שאינן אוכל בהמה ומקשי דאמאי לא הואיל ולא משוי ליה כלי והרי שובר אדם חבית סתומה ליטול גרוגרות אע"ג דממילא אשתייר ליה כלי בפתיחתה אע"ג דאיהו לא משוי ליה כלי הואיל ולא לגוף החבית הוא מתכוין בשבירתה ואף זו להריח מיהא אמאי לא ועוד בה דהא רב יהודה הוה מפשח אלותא ר"ל שהיה מסעף ענפים קטנים מעץ גדול הנתלש כדי להריח בהם אע"פ שהיו ראויים אח"כ לעשות מהם קתתא לנגרי וחציני ונעשו כלים מאליהם הואיל ולא היה הוא מתכוין לכך ואוקמה כתנאי וכפלוגתא דר' אליעזר ורבנן דלר' אליעזר קטימה להריח אסורה לכתחלה ביבש ולרבנן שרי והוא הדין דפליגי בקטימה לחצות דלר' אליעזר חייב חטאת ולרבנן שבות ופטור אבל אסור התניא נוטל אדם קסם משלפניו לחצות בו שיניו דכל שלפניו מוכן הוא וחכמים אוסרין אא"כ מאבוס של בהמה דהואיל וראוי לבהמה מוכן הוא אף לחצות ושוין שלא יקטמנו ואקיסם קאי דאלו אאוכלי בהמה מותר אבל אקיסם קאמ' דאפילו מאן דשרי ליטול לא שרי בקטימה לחצות הואיל ולכלי גמור הוא קוטם וכן לפתוח בו את הדלת כגון שקוטמו לתחבו בין שתי דלתות לפתוח בו את הדלת ואם קטמו בשוגג בשבת חייב חטאת ובמזיד ביום טוב לוקה וחכמים אומרים אחד שבת ואחד יום טוב אין בה אלא שבות דקטימה תקון כלאחר יד הוא ונמצא דקטימה לכלי לר' אליעזר חייב חטאת לרבנן פטור אבל אסור וא"כ קטימה להריח דנחתא חד דרגא לר' אליעזר אסור לכתחלה ולרבנן שרי והוא דשובר אדם את החבית שלכתחלה הוא מוקים לה כר' אליעזר במוסתקי ר"ל חבית שאינה שלימה מעיקרא אלא שברי חבית שנדבקו על ידי שרף הנקרא מוסתקי ואין שבירתה נקראת שבירה גמורה:

12 ולענין פסק גדולי המחברים פסקו בהלכות שבת פרק י"א כר' אליעזר דחייב חטאת אבל גדולי הפוסקים פוסקים כרבנן וא"כ כל שראוי למאכל בהמה קוטמו בידו לכתחלה אף לחצות וכל שאין ראוי לבהמה לחצות אסור ובדיעבד פטור ולהריח מותר לכתחלה וכל שבלא קטימה כגון טלטול ומלילה אם הוא רך מותר ודוקא בעץ של בשמים שהוא ראוי להריח אבל קיסמין לא יטול כל עקר דמוקצה הוא ויש פוסקים דכל שלפניו מותר:

13 המשנה התשיעית אין מוציאין את האור מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם אמר הר"ם רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפות ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם:

14 אמר המאירי המשנה התשיעית והכונה בה ככונת המשניות שלפניה ואמר שאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר הקשה והוא שעל ידי בקוע העצים הקשים יוצאים לפעמים שביבים של אש וכן על ידי חפירת קרקע הקשה וכן על ידי הכאת אבנים או רעפים זו בזו ולא מן המים והוא שהיו נותנין מים בכלי של זכוכית לבנה ונותנו בחמה בשעה שהשמש חם מאד וכשנתחמם ביותר מביאין נעורת ומגיעין אותה בזכוכית ומשתלהבת וטעם איסור כל אלו שכל המצאת דבר ממה שאינו אסור אף לצורך אוכל נפש וגדולי המחברים כתבו הטעם מפני שאפשר לו מבערב והוא תימה שהרי בגמ' פי' להדיא משום דקא מוליד:

15 ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן ורעפים הם אותם העשויים לכסות את הגג ופרשוה בגמרא ברעפים חדשים ונאמרו בגמרא על איסור זה שתי סבות אחת מפני שצריך לבדקן קודם לבונן אם יוכלו לקבל את הליבון או אם יש לחוש בהם שמא יפקעו ואם הכיר בהם שיפקעו נמצאת בדיקתו טורח שלא לצורך והשנית מפני שצריך לחסמן כלומר שאף אם נודע לו מבערב שאין הליבון מפקיעם מכל מקום הרי היסק זה הוא גמר מלאכתם שעל ידי ליבון זה הוא מתקשה ומקבל חזוק והרי הוא עושה כלי ומ"מ רעפים ישנים שאין צריכין לא לבדיקה ולא לחזוק מלבנין אותן לצלות עליהן מה שירצה כדי שלא יטנף הצלי באפר שעל גבי הגחלים ויש מי שחולק שלא לפסוק טעם שהוא צריך לבדקם שכל שהוא ספק אם יועיל אם לאו אין נמנעין מעשייתו ביו"ט ולא נאסר לדבריו אלא מטעם שצריך לחסמן וכן כתבו טעם זה גדולי המחברים ויראה סעד לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אנן משום שצריך לחסמן מתנינן ליה וכן אמרו בקדרה חדשה עסיקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה כלומר בקדרה חדשה שצריך לחסמה ומכוין לכך שאם משום טורח שלא לצורך הרי אין הפרש בין מטלטל בדוקות לשאינן בדוקות ואם מפני שבודק באור אין כאן חיוב חטאת ואדרבה כל שלא קבלה לבונה פטור ושקבלתהו חייב שהרי עשאה כלי ומ"מ בתלמוד המערב נגעו בה מטעם בדיקה והוא שאמרו אית תנאי תני מלבנין ואית תנאי תני אין מלבנין כאן בבדוקין כאן בשאינן בדוקין ושמא כך פירושו בשאין בדוקין שמא עדין צריך לחסמן ופירוש שאינן בדוקין שלא נתחסמו עדין ומלאו של חסימה מתכונים בה ומכאן יש אוסרין שלא לאפות בקדרה חדשה עד שתתחסם בתנור ומ"מ קדרות שלנו כבר הם מתחסמות עד שלא באו לידינו:

16 זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן: