1מי שהכניס שבלים לביתו על דעת שיגמור את תקונם כדי לעשות מהם עיסה אוכל מהם עראי בלא תרומה ומעשר שהרי לא נגמרה מלאכתן עד שידוש וימרח אבל אם הכניס שבלים על דעת שיאכל מהן מלילות הרי הכנסתן בשובליהן הוא גמר מלאכתם והוקבעו למעשר וכן אם הכניסן לכונת עיסה ונמלך עליהם למללן הוקבעו למעשר לפי דרכנו למדנו שהתבואה שנמללה חייבת במעשר ואם כן מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ביו"ט שמאחר שאתה מתיר את המלילה ביו"ט ובשבליהן אין דרך לתרום הרי שבאו לכלל חיוב ביו"ט בשעת מלילתן וא"כ זה שאמרו במשנתנו בתרומה שאין זכאי בהרמתה על רוב תרומה נאמרה ומיני קטנית אע"פ שהכניסן למלילות לא הוקבעו למעשר עד שימללו או יפרכו והוא שאמרו מחלוקת בשבלים אבל בקטניות דברי הכל איסורייתא לא טבלה ר"ל שאין הכנסתן בחבילה מחייבתן עד שימללו או יפרכו:2תלתן הוא מין קטנית ומטעימין בו את התבשיל וטעם עצו וזרעו ועלה שבו שוה ואם היו לו חבילי תלתן של טבל וכתש זרעו ועלה שבו ביחד אומד בלבו כמה יש בו מן הזרע ומפריש עליו תרומה ומעשר שאין חובת המעשר על הקליפה ועל העלה אלא על הזרעים:
