מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת בבא מציעא ב׳ א

1 מַאי מְצָאתִיהָ רְאִיתִיהָ אע"ג דְּלָא אֲתַאי לִידֵיהּ בִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא קָנֵי תְּנָא כּוּלָּהּ שֶׁלִּי דְּבִרְאִיָּה לָא קָנֵי. כִּי בַּסַּלְקָא דַּעְתָּךְ נוּכַל לוֹמַר שֶׁבִּרְאִיָּה בְּעָלְמָא קָנֵי וְכֵן הָיָה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁשָּׁם הִשִּׂיגוּ יִשְׂרָאֵל בִּרְאִיָּה כְּמוֹ שֶׁאִיתָא מכילתא פר' ג' רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם. וְחָשְׁבוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּרְאִיָּה זוֹ קָנוּ אֶת הָאוֹר בְּקִנְיָן גָּמוּר, וְכֵן אַחַר כֵּן הָלְכוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מָצְאוּ מַיִם, הַיְינוּ שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם שׁוּם תְּשׁוּקָה וְחֵשֶׁק וְכִדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ תנחומא בשלח ט' בְּלֹא מַיִם בְּלֹא תּוֹרָה וְאָז הִכִּירוּ שֶׁאֵין לָהֶם עֲדַיִן קִנְיָן גָּמוּר רַק בְּמַתַּן תּוֹרָה אָז זָכוּ לְקִנְיָן בִּשְׁלֵימוּת, כִּי כָל מַה שֶּׁמַּשִּׂיג הָאָדָם בִּרְאִיָּה יָכוֹל לִקְנוֹת אַחַר כֵּן בְּקִנְיָן גָּמוּר עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת, רַק צָרִיךְ לָזֶה זְמַן, וְאַחַר כֵּן מַה שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל וְקוֹנֶה עַל יְדֵי פְּעֻלּוֹתָיו זֶה נִשְׁאָר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא גַּם כֵּן, כִּי זֶה הוּא חֶלְקוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, אֲבָל מַה שֶּׁרוֹאֶה וְאֵין לוֹ בָּזֶה קִנְיָן גָּמוּר, זֶה הוּא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת אוֹר לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא שָׁם יִשָּׁאֵר בְּיָדוֹ רַק מַה שֶּׁקָּנָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ לוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ.