מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת עירובין ס״ה א

1 אָמַר רַבִּי חָנִין בַּר פָּפָּא כָּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כַּמַּיִם אֵינוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה. לְהָבִין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה, אָכֵן רַב חָנִין בַּר פָּפָּא רָאָה פַּעַם אַחַת לְאָדָם שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן בְּלִי צִמְצוּם עַד שֶׁנִּדְמָה לוֹ שֶׁהוּא מִסּוֹבְאֵי יַיִן וְהֵרַע זֹאת בְּעֵינָיו, אָכֵן אַחַר כֵּן עָלָה בְּלִבּוֹ אוּלַי אֵין הַחֶסְרוֹן מֵחֲבֵרוֹ רַק מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ צָרַת עַיִן שֶׁאֵינוֹ נָקִי בָּזֶה, לָכֵן דָּן בָּזֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְמִתְפַּשֵּׁט בְּלִי צִמְצוּם, וְהָיָה לוֹ מִזֶּה צַעַר גָּדוֹל, וְהוֹשִׁיעַ לוֹ הַשי"ת לִלְמֹד זֶה הַמַּאֲמָר. וְכַוָּנַת זֶה הַמַּאֲמָר, הוּא כִּי מִי שֶׁכּוֹעֵס עַל חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת צָרַת עַיִן מַמָּשׁ, זֶה אֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל, כִּי הַשי"ת מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו, וְאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלוּם שֶׁיּוּכַל לִשְׁאֹל עַל חֲבֵרוֹ, אָכֵן אָדָם שֶׁיְּדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא מְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם וְיִשְׁאַל עַל חֲבֵרוֹ שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּלִי שׁוּם צִמְצוּם וּמִשְׁקָל, וְאָז יִשְׁאַל עַל חֲבֵרוֹ שֶׁיִּדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא, וּבֶאֱמֶת הוּא רַק מִמַּה שֶּׁאֵין לוֹ טוֹבַת עַיִן בְּשָׁרְשׁוֹ, לָזֶה אָמַר כָּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כַּמַּיִם אֵינוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה, וְהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת לְהָאָדָם טוֹבַת עַיִן כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִרְאֶה שֶׁנִּשְׁפָּךְ יַיִן כַּמַּיִם גַּם כֵּן לֹא יֵרַע בְּעֵינָיו, כִּי הָאָדָם נִקְרָא בַּיִת וְהַבַּיִת שֶׁנִּשְׁפָּךְ בּוֹ יַיִן כַּמַּיִם אֵין לוֹ שׁוּם צָרַת עַיִן וְיֵשׁ בּוֹ בְּרָכָה. וְלָכֵן אַחַר כֵּן יָכוֹל לִשְׁאֹל עַל חֲבֵרוֹ הַשּׁוֹתֶה בְּהִתְפַּשְּׁטוּת בְּלִי צִמְצוּם, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ זֶה הַוַּתְרָנוּת יֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁמַּה שֶּׁשּׁוֹאֵל עַל חֲבֵרוֹ הוּא רַק מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא בּוֹ צָרַת עַיִן, אֲבָל בֶּאֱמֶת חֲבֵרוֹ נֶהֱנֶה בְּמִשְׁקָל וּבְצִמְצוּם וְרַק לוֹ נִדְמֶה כֵן, זֶה הוּא כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַזֶּה.