מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת פסחים ב׳ א

1 אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ כוּ' וּבַמֶּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת כוּ' מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. הִנֵּה עִנְיַן בְּדִיקַת חָמֵץ מוֹרֶה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְבָרֵר וּלְנַקּוֹת עַצְמוֹ מִכָּל סִיג וּפְסוֹלֶת וְצָרִיךְ לְהָסִיר מִמֶּנּוּ כָּל נְגִיעוֹתָיו מִצַּד עַצְמוֹ, וְלָכֵן נֶאֱמַר בַּמִּשְׁנָה מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה, אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ אֵין צָרִיךְ, הַיְינוּ בְּאִם הָאָדָם יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא נָקִי בָּזֶה אֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק בְּזֶה הַדָּבָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ לֵידַע אִינִישׁ בְּנַפְשֵׁיהּ, וְעַל זֶה מַקְשֵׁי הַמִּשְׁנָה וּבַמֶּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף, כִּי מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן מוֹרֶה עַל תַּלְמִיד חָכָם לָמָּה הוּא צָרִיךְ בְּדִיקָה וּמְשַׁנֵּי מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין כוּ', הַיְינוּ שֶׁיֵּשׁ מַעֲמַקֵּי הַלֵּב וּמַחְשָׁבוֹת שָׁם צָרִיךְ לִבְדּוֹק אֶת עַצְמוֹ אַף שֶׁעַל הַמַּעֲשֶׂה הוּא נָקִי. וּבְאֵיזֶה הָעִנְיָנִים צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבְּדִיקָה, מְפָרֵשׁ הַמִּשְׁנָה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָּל הַמַּרְתֵּף וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת רוֹמְזִין עַל שְׁנֵי לוּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁל חָמֵשׁ חָמֵשׁ, וּבָזֶה אָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָּל הַמַּרְתֵּף הַיְינוּ שֶׁצָּרִיךְ לִבְדּוֹק בְּכָל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת אִם הוּא נָקִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן עֶלְיוֹנוֹת, וּמַר דָּיֵיק עֶלְיוֹנָה וְלִפְנִים הֵימֶנָּה הַיְינוּ "אָנֹכִי" וּכְנֶגְדּוֹ "לֹא תִּרְצַח", וּמַר דָּיֵיק עֶלְיוֹנָה וּלְמַטָּה הֵימֶנָּה הַיְינוּ "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ". מַר דָּיֵיק "אָנֹכִי" וְ"לֹא תִּרְצַח" "אָנֹכִי" הַיְינוּ שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה קְשׁוּרִים בְּלִבְּךָ, וְ"לֹא תִּרְצַח" הַיְינוּ שֶׁלֹּא תַּחְשׁוֹב רָעַת חֲבֵרְךָ בִּלְבָבְךָ. וּבְאִם הָאָדָם מְבֹרָר בָּזֶה, הוּא סִימָן שֶׁהוּא נָקִי בְּכָל הַתּוֹרָה, כִּי תְּלַת נִקּוּדִין יֵשׁ זוהר שמות ר'. וְהֵם לֶאֱהוֹב הַש"י וּכְלַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת עַצְמוֹ, וְזֹאת הוּא דַּעַת שְׁמוּאֵל. וְרַב אָמַר "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ", "אָנֹכִי" כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" הַיְינוּ שֶׁלֹּא יֵלֵךְ הָאָדָם אַחַר הֲנָאוֹת גּוּפוֹ, וּבָזֶה צָרִיךְ עִיקַּר הַבְּדִיקָה, וְאִם הָאָדָם נָקִי בָּזֶה הוּא רְאָיָה שֶׁהוּא נָקִי בְּכָל הַתּוֹרָה, וַהֲלָכָה כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל.