מי השלוח, חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת קידושין ב׳ א

1 הָאִשָּׁה נִקְנֵית מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי הָאִשָּׁה נִקְנֵית וּמ"ש הָתָם דְּתָנֵי הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ וְכוּ' מֵעִיקָּרָא תָּנֵי לִישָּׁנָא דְּאוֹרָיְיתָא וּלְבַסּוֹף תָּנֵי לִישָּׁנָא דְּרַבָּנַן וּמַאי לִישָּׁנָא דְּרַבָּנַן דְּאָסַר לַהּ אַכּוּלֵּי עָלְמָא כְּהֶקְדֵּשׁ. וּלְהָבִין לָמָּה נִקְרָא זֹאת לִישָׁנָא דְאוֹרָיְיתָא וּמְקַדֵּשׁ לִישָׁנָא דְּרַבָּנָן, הֲלֹא לִישָׁנָא דְּרַבָּנָן גַּם כֵּן הוּא לִישָׁנָא דְאוֹרָיְיתָא. וּבֶאֱמֶת הָא לִישָׁנָא דְּרַבָּנָן לֹא שַׁיָּךְ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הוֹסָפָה עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אֲבָל הָכָא אֵין זֶה הוֹסָפָה דְּהָא גַּם מִדְּאוֹרָיְיתָא אָסַר לָהּ אַכּוּלֵי עָלְמָא כְּהֶקְדֵּשׁ, אָכֵן הָעִנְיָן בָּזֶה כְּעִנְיָן שֶׁאִיתָא בַּגְּמָרָא חולין ק"ט: כָּל מִילְּתָא דְאָסַר לָן רַחֲמָנָא שָׁרֵי לָן כְּוָותֵיהּ, וְכֵן שֶׁאִשָּׁה אֲסוּרָה לוֹ וְעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין מֻתֶּרֶת, וְלָכֵן לְשׁוֹן חֲכָמִים הוּא שֶׁהָאִישׁ מְקַדֵּשׁ לִרְמֹז שֶׁאַף בְּמַה שֶּׁמֻּתָּר לוֹ גַּם כֵּן יְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְשֻׁקָּע בְּשׁוּם דָּבָר, וּכְמוֹ שֶׁמִּדְּאוֹרָיְיתָא מֻתֶּרֶת אִשָּׁה עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין וְאִסּוּר פְּנוּיָה אֵינוֹ מְפֹרָשׁ מִדְּאוֹרָיְיתָא, אַךְ בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים שֶׁהָאִישׁ יְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין וּבְרָכָה אֲסוּרָה עָלָיו וּמִמֵּילָא נִרְמָז בָּזֶה שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ גַּם בַּמֻּתָּר לוֹ מִדְּרַבָּנָן.