חדושי הלכות על חולין קמ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

1 חולין פתח ↗

וְהָאֲנַן תְּנַן: בִּזְמַן שֶׁכְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּקֵּן – חַיָּיב לְשַׁלֵּחַ! אָמַר רַב יְהוּדָה: כִּי קָתָנֵי מַתְנִיתִין – בְּנוֹגֵעַ מִן הַצַּד.

2 חולין פתח ↗

עַד כַּמָּה מְשַׁלְּחָהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. בַּמֶּה מְשַׁלְּחָהּ? רַב הוּנָא אָמַר: בְּרַגְלֶיהָ, רַב יְהוּדָה אָמַר: בַּאֲגַפֶּיהָ. רַב הוּנָא אָמַר בְּרַגְלֶיהָ, דִּכְתִיב: ״מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר״. רַב יְהוּדָה אָמַר בַּאֲגַפֶּיהָ, דְּהָא כְּנָפֶיהָ נִינְהוּ.

3 תוספות על בבא מציעא פתח ↗

לא צריכא בקטן - ול"ג דשלחה קטן דאי שלחה קנה בעל השובך מדאורייתא ואטו משום דלקחו קטן יהא שלו אלא הקטן לקח הביצים בלא שילוח שעדיין לא זכה בעל השובך בביצים ותימה דאפי' בגדול ה"מ לאוקמי וכגון שנתן ידו או בגדו תחת הביצים בשעה שאם רובצת עליהם ולא נתכוין לזכות בביצים עדיין דאסור הוא אלא עשה כן כדי שלא יזכה בעל השובך בבצים אח"כ ושילח את האם ונטלן עכשיו וזוכה בהן:

1 גמרא והאנן תנן בזמן שכנפיה כו' רבי יהודה כי קתני מתניתא כו' מדמייתי הך רומיא דמתני' אמתניתא גם באידך לישנא נראה דלאו מלתא באנפי נפשיה הוא וה"פ דבשלמא אי הוה מוקמינן הא דעל גביהן חייב ברובדי אילן דמיירי בה ולהכי פטור אבל מתני' דקתני חייב היינו בנוגעות בקן ממש אבל השתא דקאמרת מעופפת אצטריכא כו' דהיינו על כרחך דאפי' נוגעת בקן ממש פטור תקשי והאנן תנן כו' וק"ל:

2 שם רב יהודה אמר באגפיה רגל דהא כנפיה נינהו כו' כ"ה גירסת הילקוט וזה מסכים לפירוש מוהרא"ש בביאורי הסמ"ג דרב יהודה נמי מודה לדרשא דמשלחי רגל אלא רגלים שלה הן כנפים ומה שהקשה מהרש"ל לפירושו דמכ"ש דרגלים אחרונים קרויין רגלים לאו קושיא היא דמ"מ כיון דכנפיה הן במקום רגל הראשון של בהמה דקרי נמי רגל סתם יש לנו לילך לחומרא דבעי נמי כנפי' וק"ל:

3 שם אאמם והא דלא מקשינן הכא כדלקמן הא שלוחי בעי. עיין בתוספות סוף פרק השואל:

2 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

קוֹרֵא זָכָר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָתְיָא דְּגִירָה דְּגִירָה, כְּתִיב הָכָא ירמיה יז, יא "קֹרֵא דָּגָר" וּכְתִיב הָתָם ישעי' לד, טו "וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְּצִלָּהּ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַחֲלֹקֶת בְּקוֹרֵא זָכָר, אֲבָל בְּקוֹרֵא נְקֵבָה דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. חַיָּב. דברים כב ז שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח". נָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחֱזִירָן וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֲמַר לֵיהּ הַהוּא מְרַבָּנַן לְרָבָא וְאֵימָא שַׁלֵּחַ חָדָא זִימְנָא, תְּשַׁלַּח תְּרֵי זִימְנֵי, אָמַר לֵיהּ שַׁלֵּחַ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. תְּשַׁלַּח אֵין לִי אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת, לִדְבַר מִצְוָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "תְּשַׁלַּח" מִכָּל מָקוֹם, אֶלָּא טַעְמָא דְכָתַב רַחֲמָנָא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח הָא לָאו הָכִי הֲוָה אֲמִינָא לִדְבָר מִצְוָה לֹא. עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה הוּא. וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. אָמַר מַר בַּר רַב אַשִׁי כְּגוֹן שֶׁנְּטָלָהּ עַל מְנָת לְשַׁלְּחָהּ דְּלָאו לֵיכָּא, עֲשֵׂה הוּא דְּאִיכָּא. וְלֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עֲשֵׂה. מַאי אוּלְמָא דְּהַאי מֵהַאי. אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא הוֹאִיל וְאָמַר מַר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם וְהַאי מְצֹרָע נַמֵּי כֵּיוָן דְּכַמָּה דְּלָא מִיטְהַר אָסוּר בְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דִּכְתִיב "וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים". לֵיתֵי עֲשֵׂה וְלִידְחֵי עַשֵׂה קָמַשְּׁמַע לָן. הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, זֶה הַכְלָל כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ. בְּעַלְמָא קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה לָאו שֶׁנִּתָּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו, וְהָכָא הַיְנוּ טַעְמָא, מִשּׁוּם דְּקָסָבַר שַׁלֵּחַ מֵעִקָּרָא מַשְׁמָע. עַד כַּמָּה מְשַׁלְּחָהּ, עַד שֶׁתֵּצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. וּבַמֶּה מְשַׁלְּחָהּ, רַב הוּנָא אָמַר בְּרַגְלֶיהָ, רַב יְהוּדָה אָמַר בְּגַּפֶּיהָ. רַב הוּנָא אָמַר בְּרַגְלֶיהָ, דִּכְתִיב ישעיה לב, כ "מְשַׁלְחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמֹר". וְרַב יְהוּדָה אָמַר בְּגַפֶּיהָ, רֶגֶל דְּהָא גַּפֶּיהָ נִינְהוּ. וּמַה מִצְוָה קַלָּה שֶׁהִיא בְאִסָּר אָמְרָה תּוֹרָה לְמַען יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. קַל וְחֹמֶר לְמִצְווֹת חֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. תַּנְיָא רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהִיא כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּה שֶׁאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים תְּלוּיָה בָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן יִיטַב לָךָ" לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. אָמַר רַבִּי חִיָּא, וּמָה אִם הַצִּפּוֹר שֶׁאֵין לָהּ זְכוּת אָבוֹת וְלֹא שְׁבוּעוֹת וּבְרִיתוֹת, בָּנֶיהָ מְכַפְּרִין עָלֶיהָ, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת אָבוֹת וּבְרִיתוֹת וּשְׁבוּעוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאִם סָרַח אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יֵשׁ מַזִּיק שֶׁהוּא שָׁט כַּחֵץ וְטָס כָּעוֹף שֶׁנֶּאֱמַר "מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קִיַּמְתָּ מִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן אֲנִי מַצִּילְךָ מִמֶּנּוּ. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אִם קִיַּמְתָּ הַמִּצְוָה הַזֹּאת אָבִיא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעי' לב, כ "מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל" וְגוֹ'. וּמְמַהֵר אֶת אֵלִיָּהוּ ז"ל שֶׁיָּבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר מלאכי ג, כג-כד "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים".

« חדושי הלכות על חולין ק״מ ×¢×´×‘