חדושי הלכות על חולין ק״ו

1 בפרש"י בד"ה האכילו בשר חזיר כו' וכשהעובד כוכבים בא בחנותו מאכילו נבלות כו' וכסבור שזה עובד כוכבים והאכילו חזיר עכ"ל פתח בנבילות וסיים בחזיר אפשר שדקדק לפרש כן משום דאסור לישראל לעשות סחורה בנבלות וטרפות ובכל דבר טמא אם לא שנזדמן לו בחובו או בצידו ובודאי מה שהורגלו גם העובדי כוכבים לבא בחנותו לא על הבשר חזיר באו שבודאי לא היה מצוי לו אלא על בשר נבלות וטרפות שאפשר שהיה מצוי לו מבהמותיו שהכשרות נתן לישראל והנבלות וטרפות שלו לעובד כוכבים אלא שאז נזדמן לו בשר חזיר ונתן לו למאן דאמר דהאכילו בשר נבילה אין להקשות דהא אסור למכור לעובד כוכבים נבילה בחזקת שחוטה די"ל היינו דוקא שאומר לו בפירוש כשרה אבל בסתם כדהכא איהו דקמטעי נפשיה ודו"ק:

2 תוס' בד"ה וש"מ שנים כו' ועוד קשה דהתם לא פליגי כו' אבל פירות דאין מזמנין עליהן כלל כו' פשיטא דמצוה כו' עכ"ל פירוש לדבריהם לפי סברת קושייתם הא דקאמר ש"מ דאין מזמנין על הפירות היינו דלא שייך בהו זימון כלל ואם כן ע"כ הא דקאמר שוב וש"מ מצוה ליחלק דהיינו דלא כרב מיירי בלא נברך דבזימון אימעיט כבר מהא דאין מזמנין על הפירות כלל ואהא הקשו מנליה להוכיח מהך עובדא דמצוה ליחלק דלמא רשות כו' וע"ק היכי מייתי כלל ראיה מפירות דהכא אפת דמצוה ליחלק דהכא בפירות אפשר דרב נמי מודה דפשיטא דמצוה ליחלק כיון דלא שייך בהו זימון לא יברכו ביחד משא"כ בפת דאית ביה זימון פליג רב לומר דאין מצוה ליחלק ואהא תירצו דהא דקאמר ש"מ דאין מזמנין על הפירות לא אמעיט דלא שייך בהו זימון אלא דאין חובה לזמן בפירות והשתא אין חילוק בשנים דפת וב' או אפי' שלשה דפירות ודקאמר ש"מ דמצוה ליחלק היינו דאסור לזמן אף בפת דאל"כ אע"ג דהכא רשות תרי גברי רברבי כהני ודאי היו מדקדקים לזמן כדי להוסיף שבח למקום והשתא הא דקאמר ש"מ דמצוה ליחלק לא אימעט אלא בזימון אבל הא דמצוה ליחלק בלא נברך קושטא הוא דלא מוכח לה תלמודא מהך עובדא דלמא רשות הוא אלא דסמך ליה אברייתא דמייתי ודו"ק:

3 בא"ד והוי קביעות דבכל מקום שהאחד מברך כו' כצ"ל:

4 בד"ה אמר רב ע"כ כו' ולא רצה לפרש בקונטרס דפרק דחולין הוא פרק ראשון כו' עכ"ל ומצינן נמי למימר דלכך לא רצה לפרש בקונט' כן משום דלא תקשה ברייתא לרב ששת כמו שהקשו התוס' לקמן לפי' ר"ת דלא ניחא ליה למימר שתים כמו ר"ת דלחומרא דקאמר שמואל היינו פרק דמקום קידוש דלא משמע כן מדקאמר ולא תימא ר' אמי משום דכהן הוא דמשום דכהן הוא אין להחמיר אלא עד פרק דמקום קידוש דבהכי יתיישב לפירושו ספר הזהיר דקאמר לשמואל לחולין כל היד ודו"ק:

5 בא"ד אלא דמשום דכהן הוא ורגיל בתרומה כו' עכ"ל לרווחא דמלתא כ"כ קושטא הוא דכהן היה דבלאו הכי נמי יכולין להחמיר אברייתא כדקאמר תלמודא דהא ר' מיישא כו' וכן צ"ל לרב ששת לפי תירוצם לפי' הקונ' שהחמיר אברייתא ודו"ק: