חדושי הלכות על חולין קי״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« חדושי הלכות על חולין קי״ז ×¢×´×‘ חדושי הלכות על חולין קי״ט ×¢×´× »

1 חולין פתח ↗

הֵי תֵּיתֵי? לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרָעִים, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ! מָה לְהָנָךְ – שֶׁכֵּן מִטַּמְּאִין שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁר, תֹּאמַר בִּזְרָעִים – שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁר!

2 תוספות על פסחים פתח ↗

לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר ליה שיעוריה - מכאן מקשה ר"ת לפ"ה דפירש דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה דהא מכי נפיק מינה פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כל הנשאר דמשקין מיבלע בליעי וה"ר יוסף תירץ דאע"פ שאוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה אין מקבל הכשר בפחות מכביצה ואומר ר"י דהיינו טעמא דמאשר יאכל נפקא ליה לטמא אחרים בכביצה אוכל הנאכל בבת אחת ועלה קאי אשר יבא עליו מים אלמא לא מקבל הכשר בפחות מכביצה ועוד מקשה ר"ת דאמרינן בפ' אלו עוברין לקמן פסחים מד. השום והשמן של תרומה ומקפה של חולין ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו וכתב בכל הספרים והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול והא לא הוי כביצה אלמא לא מקבל טומאה בכל שהוא ורש"י מוחק שם מן הספרים ומפרש בדוחק ועוד ה"ר אליהו מביא ראיה. מת"כ דדרשינן גבי כלי חרס דכתיב ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי מקבלין טומאה בכל שהוא פשיטא דלא מהני להו שבירה וההיא דת"כ שהביא רש"י שאוכל מטמא בכל שהוא אסמכתא היא ומילי טובא מפיק מקרא בת"כ וליתנהו אלא אסמכתא ורש"י בעצמו חזר בו בפ' אותו ואת בנו חולין דף פב. בשמעתא דפרה מטמא טומאת אוכלים דהקשה למה לה קבלת טומאה היא גופה מטמא אדם ובגדים ותירץ רש"י דכי האי גוונא מפרש בכריתות בפ' דם שחיטה כריתות דף כא. כגון שחיפוה בפחות מכביצה בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף ליה בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית בה שיעור וכי נגעי ביה אוכלין אחריני טהורין הן שאין נוגעין בנבילה אלא בבצק לשון רש"י: וע"ע תוס' שבת צא. ד"ה אי לענין ותו'זבחים לא. ד"ה אמר:

3 חולין פתח ↗

שׁוֹמֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד – טָמֵא וּמְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף; לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר – לֹא טָמֵא וְלֹא מְטַמֵּא.

5 רש"י פתח ↗

אלא יד דנבלה - מייתר דתיתי מהנך דכי פרכת מה לזרעים שכן טומאתן מרובה תנור יוכיח מה לתנור שכן מטמא אחרים מאוירו זרעים יוכיחו וחזר הדין הצד השוה שבהן שהן טמאין וידן מוציאה טומאה לאחרים אף אני אביא נבלה אלמא מייתר יד דנבלה להוציא:

6 רש"י פתח ↗

תנהו ענין ליד דנבלה - שאף ע"פ שאינו שומר תוציא:

7 חולין פתח ↗

אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן מִטַּמְּאִין שֶׁלֹּא בִּנְגִיעָה, תֹּאמַר בִּזְרָעִים, שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין אֶלָּא בִּנְגִיעָה!

8 רש"י פתח ↗

ואי להכניס ולהוציא בא - כיון דכתיבא יד בנבלה אתי שומר בק"ו מינה:

9 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

תְּנָן הָתָם, כָּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר, טָמֵא, וּמְטַמֵּא, וְאֵין מִצְטָרֵף. שׁוֹמֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד, טָמֵא, וּמְטַמֵּא, וּמְצָרֵף. לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר לֹא טָמֵא וְלֹא מְטַמֵּא. יָדוֹת הֵיכָא כְּתִיבָא, פסוק לח "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם" לָכֶם לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת. וּכְתִיב "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם", לָכֶם לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת. יָד לְהַכְנִיס יָד לְהוֹצִיא. שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא לֹא צָרִיךְ קְרָא קַל וָחֹמֶר מִיָּד אָתֵי, וּמַה יָּד שֶׁאֵינָהּ מְגִנָּה מַכְנֶסֶת וּמוֹצִיאָה שׁוֹמֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן, שׁוֹמֵר דִּכְתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִי, שְׁמַע מִינַהּ לְצַרֵף. וְאֵימָא יָד לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא אֲבָל יָד לְהוֹצִיא וְשׁוֹמֵר לְצָרֵף לֹא, יָד לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא לֹא מָצִית אָמַרְתָּ הַשְׁתָּא עִיּוּלֵי מְעַיְילָא אַפּוּקֵי מִבַּעְיָא וְאֵימָא יָד לְהוֹצִיא וְלֹא לְהַכְנִיס שׁוֹמֵר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס, אֲבָל יָד לְהַכְנִיס וְשׁוֹמֵר לְצַרֵף לֹא, יָד יְתֵירָא כְּתִיבָא תַּנוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם, לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת וְאֵימָא יָד לְהוֹצִיא וְלֹא לְהַכְנִיס, שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא לֹא מָצִית אָמַרְתָּ הַשְׁתָּא עִיּוּלֵי מְעַיְילָא אַפּוּקֵי מִבַּעְיָא הֵי מִנַּיְהוּ מְיַיתֵּר לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרָעִים וְלֵיתֵי הַנָּךְ מִנַּיְהוּ, מַה לְּזֶרַע שֶׁכֵּן טֻמְאָתוֹ מְרֻבָּה. לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּתַנּוּר וְלֵיתֵי הַנָּךְ מִנַּיְהוּ, מַה לְּתַנּוּר שֶׁכֵּן מְטַמֵּא מַאֲוִירוֹ. לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה וְלֵיתוּ הַנָּךְ מִנַּיְהוּ, מַה לִּנְבֵלָה שֶׁכֵּן מְטַמְּאָה אָדָם, וּמְטַמְאָה בְּמַשָּׂא, וְטֻמְאָה יוֹצְאָה עָלֶיהָ. מִגּוּפָהּ. חָדָא מֵחָדָא לֹא אָתְיָא תֵּיתֵי חָדָא מִתַּרְתֵּי, הֵי תֵיתִי לֹא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרָעִים וְתֵיתֵי מֵהַנָּךְ, מַה לְּהַנָּךְ שֶׁכֵּן מִטַמְּאִין שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁר, תֹּאמַר בִּזְרָעִים שֶׁאֵין מִטַמְּאִין אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁר, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ פֵּרוֹת שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ כְּתַנּוּר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ דָּמֵי, אֶלָּא פְּרִיךְ הָכִי מַה לְּהַנָּךְ שֶׁכֵּן מִיטַמְאִין שֶׁלֹּא בִּנְגִיעָה תֹּאמַר בִּזְרָעִים שֶׁאֵין מִיטַמְאִין אֶלָּא בִּנְגִיעָה, לֹא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּתַנוּר וְתֵּיתֵי מֵהַנָךְ מַה לְהַנָךְ שֶׁכֵּן אֹכֶל, אֶלָּא לֹא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה וְתֵיתֵי מֵהַנָּךְ אֵין הָכִי נַמִּי וְאֶלָּא יָד דִּנְבֵלָה לָמָּה לִי אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיָד דִּנְבֵלָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְיָד דְעָלְמָא יָד לְהַכְנִיס יָד לְהוֹצִיא שׁוֹמֵר לְצָרֵף, וְאַכַּתֵי יָד דִּנְבֵלָה אִיצְטְרִיךְ דְּאִי לֹא כְּתַב בֵּיהּ רַחֲמָנָא הַוָה אַמִינָא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּיִן לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן מַה הַנָּךְ לֹא מְטַמֵּא אָדָם אַף בְּהֵמָה נְבֵלָה נַמִּי לֹא מְטַמְּאָה אָדָם, אֶלָּא וַדַּאי יָד דִּנְבֵלָה מִצְרַךְ צְרִיךְ וְשׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה הוּא דְּלֹא צְרִיךְ, לְמַאי הִילְכְתָא כְּתָבֵיהּ רַחֲמָנָא אִי לְאִיצְטְרוּפֵי הָא אָמַרְתָּ לֹא מִצְטָרֵף, אִי לְהוֹצִיא קַל וָחֹמֶר מִיָּד אָתֵי, אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְטֻמְאָה לְשוֹמֵר דִּנְבֵלָה תְּנֵהוּ לְיָד דִּנְבֵלָה, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיָד דִּנְבֵלָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְיָד דְּעָלְמָא, יָד לְהוֹצִיא יָד לְהַכְנִיס שׁוֹמֵר לְצָרֵף. וְאֵימָא אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשׁוֹמֵר דְּעָלְמָא, שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וְשׁוֹמֵר לְצָרֵף, אֲבָל יָד לְהַכְנִיס לֹא, אֶלָּא מֵעִקָּרָא כִּי כְּתָבֵיהּ יָד לְהַכְנָסָה כְּתָבֵיהּ. וְאֶלָּא שׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה לָמָּה לִי לְגוּפֵיהּ, וּלְמַאי אִי לְאִיצְטְרוּפֵי הָא אָמַרְתָּ לֹא מִצְטָרֵף, וְאִי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא קַל וָחֹמֶר מִיָּד אָתֵי, מִלְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחֹמֶר טְרַח וּכְתַב לָהּ קְרָא. אִי הָכִי שׁוֹמֵר בְּעָלְמָא נַמִּי אֵימָא לָךְ לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא וּמִלְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחֹמֶר טְרַח וּכְתַב לָהּ קְרָא, הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמִידְרַשׁ דָּרְשִׁינָן. רַב חֲבִיבָא אֲמַר, שָׁאנִי שׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה כֵּיוָן דְּמַעֲשֶׂה יָד קָא עָבִיד עַל יָד שַׁדִּינָן לֵיהּ. וְהָא דִּתְנַן הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן מִצְטַרֶפֶת וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ אֵין מִצְטָרֵף, וְאַמַּאי קְרִי כַּאן "עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ" וְלֵיכָּא, וְתוּ הָא תְּנָן הָעוֹר וְהַרוֹטֵב וְהַקֵּפֶה וְהָאָלָל וְהָעֲצָמוֹת וְכוּ' מִצָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין מִנַּיִן, אֶלָּא תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבֵי. "עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ" חָד לְשׁוֹמֵר זְרָעִים, וְחָד לְשׁוֹמֵר אִילָנוֹת, וְאִידָךְ לְשׁוֹמֵר בָּשָׂר וּבֵצִים וְדָגִים. אָמַר רַב חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב, יֵשׁ יָד לְטֻמְאָה וְאֵין יָד לְהַכְשִׁיר, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר, יֵשׁ יָד לְטֻמְאָה, וְיֵשׁ יָד לְהַכְשִׁיר. בְּמַאי קָמִיפְלָגֵי, אִיבָּעִית אֵימָא קְרָא, מַר סְבַר מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו, וּמַר סְבָר לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו. אִיבָּעִית אֵימָא סְבָרָא, מַר סָבַר, הֶכְשֵׁר תְּחִלַּת טֻמְאָה הוּא. וּמַר סָבַר הֶכְשֵׁר לָאו תְּחִלַּת טֻמְאָה הוּא. ויקרא יא לו אִלּוּ אָמַר "מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר" יָכוֹל אֲפִלּוּ מִלֵּא בִּכְתֵפוֹ וְעָשָׂה מִקְוֶה יְהֵא טָהוֹר, תַּלְמוּד לוֹמַר "מַעְיָן", מַה מַעְיָן בִּידֵי שָׁמַיִם אַף מִקְוֶה בִּידֵי שָׁמַיִם. אִי מַה מַעְיָן שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם אַף מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ תְּפִיסַת יְדֵי אָדָם יָצָא הַמֵּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר "בּוֹר", אִי בּוֹר יָכוֹל אַף בּוֹר שֶׁבִּסְפִינָה יְהֵא טָהוֹר, תַּלְמוּד לוֹמַר "מַעְיָן" מַה מַּעְיָן שֶׁעִקְּרוֹ בַּקַרְקַע אַף מִקְוֶה שֶׁעִקְּרָהּ בַּקַרְקַע. אִי מַה מַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִין אַף מִקְוֶה מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִין, תַּלְמוּד אַך מַעְיָן, הַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִין וְהַמִּקְוֶה בְּאַשְׁבֹּרֶן. מִנַּיִן אִם הָיָה טָמֵא יְטַהֲרֶנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר "מַעְיָן וּמִקְוֵה יִהְיֶה טָהוֹר", אֵין לִי אֶלָּא מַעְיָן אֶת הַמִּקְוֶה, מִנַּיִן מִקְוֶה אֶת הַמִּקְוֶה וּמִקְוֶה אֶת הַבּוֹר וּבוֹר אֶת הַבּוֹר וְבּוֹר אֶת הַמִּקְוֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר "מַעְיָן יִהְיֶה טָהוֹר וּבוֹר יִהְיֶה טָהוֹר וּמִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר". אִי מַה מַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא, אַף מִקְוֶה יְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר "אַךְ מַעְיָן", הַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא, וְהַמִּקְוֶה בְּאַרְבָּעִים סֵאָה. מִקְוֵה מַיִם, וְלֹא מִקְוֵה כָּל הַמַּשְׁקִין כֻּלָּן, פְּרָט לְשֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי כְּבָשִׁין וּמֵי צְבָעִין וְשִׁנּוּ הַמַּרְאֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַפּוֹסְלוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין פּוֹסְלוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, מֵי כְּבָשִׁין וּמֵי צְבָעִין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וּפוֹסֵל אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַפּוֹסֵל בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין אֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, מֵי כְּבָשִׁין וּמֵי צְבָעִין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וּפּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, כָּל הַפּוֹסְלוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין אֵין פּוֹסְלוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה, מֵי כְּבָשִׁים וּמֵי צְבָעִין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשֶׁת לוֹגִין וְאֵין פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. תַּנְיָא סָפֵק טֻמְאָה צָפָה בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקַע טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּכֵלִים טְמֵאָה, בְּקַרְקַע טְהוֹרָה. מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, כְּתִיב פסוק מא "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ" עַל הָאָרֶץ כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹרֵץ, וּכְתִיב שם "עַל הָאָרֶץ" הָא כֵּיצַד וַדַּאי נָגַע טָמֵא סָפֵק נָגַע טָהוֹר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמָא, אָמַר עוּלָא, כְּתִיב מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר, וּכְתִיב "יִטְמָא", הָא כֵּיצַד בִּכְלִי טָמֵא בַּקַרְקַע טָהוֹר. תְּנָן הָתָם, נָתַן יָדָיו אוֹ רַגְלָיו אוֹ עֲלֵי יְרָקוֹת כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לְחָבִית פְּסוּלִים. עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי אֱגוֹזִין כְּשֵׁרִין. זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה פְּסוּלִין, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּשֵׁרִין, מְנַא הַנֵּי מִלֵּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי בַּר אָבִין, אָמַר קְרָא אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר הֲוָיָתָן עַל יְדֵי טָהֳרָה תְּהֵא. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, זֹאת אוֹמֶרֶת אֲוִיר כְּלִי כִּכְלִי דָּמֵי, אָמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי חִיָא, דִּילְמָא בְּשׁוֹתֵת, אָמַר לֵיהּ תַּרְדָא, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ מַיִם לְחָבִית תְּנָן.

10 תוספות על חולין פתח ↗

וכשם שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו - וא"ת אדרבה יותר ראוי לתלות טומאה בהכשר דמה שאין מטמא זה תלוי בהכשר דמעיקרא לא הוכשרו וכ"ת דאפשר באילן מלא פירות שנתלש והוכשר וחזר ונטעו אי אפשר לומר כן דהא כשחזר ונטעו בטל ליה הכשר כשהשריש שאפילו טומאה בטלה כדאמרינן תרומות פ"ט מ"ז גבי גידולי תרומה וי"ל דפשיטא ליה שאין מקבלין טומאה אלא לכשיתלשו כדפי' בקונטרס שאם אומר מחוברין טמאין טימאת את הכל וקאמר דה"נ אין מקבלין הכשר אלא לכשיתלשו אפילו לקבל טומאה אחר התלישה וא"ת מההוא טעמא דפשוט לו בטומאה תפשוט לו בהכשר שאם אתה אומר כן הכשרת הכל במחובר וי"ל דאין זה תימה כל כך אם נאמר דהוכשר הכל במחובר ע"י גשמים שנופלין על הזרעים:

1 גמ' אלא לא לכתוב רחמנא כו' כצ"ל מילקוט:

2 תוס' בד"ה שומר דכתב כו' לפי' ר"ת ור"ש דבעו כביצה לקבל טומאה כו' עכ"ל וכן פרש"י בפ' אותו ואת בנו בשמעתין דפרה מטמא כו' ועיין בתוס' בפ' כל שעה בד"ה לאימת מתכשרו כו' ודו"ק:

3 בפרש"י בד"ה וכל שהוא שומר כו' כגון עור שכנגדו כזית בשר עכ"ל לגבי טומאת נבילות מפרש הכי אבל לגבי טומאת אוכל לא בעי בשר כביצה אלא עם העור כדקתני בסיפא ומצטרף וק"ל:

4 בד"ה לא יד ולא שומר כגון שער עכ"ל צ"ע לקמן בשמעתין דבין לר"י ובין לר"ל שער או יד או שומר הוא וליכא מ"ד דלא הוי לא יד ולא שומר ויש לקיים פירושו למאן דאמר התם משום יד ודוקא בנימא שבין הנימין אבל נימא אחת לא הוי יד דפסקה א"נ כמ"ד התם משום שומר ודוקא נגד בשר והכא מיירי שלא כנגד בשר ודו"ק:

5 בד"ה יד יתירה כו' וכיון דאיתא הכנסה כו' עכ"ל כצ"ל:

6 בד"ה תנור מטמא כו' כל הנך דקאמר תיתי מיניה בבנין אב קאמר כו' עכ"ל לא ידענא מי הכריחו לכך דהא שפיר מצינן למיעבד ק"ו מהנך פירכות דקאמר תלמודא ודו"ק:

7 בד"ה מה להנך שכן כו' שלא בנגיעה כו' דמה הצד פרכינן כל דהו עכ"ל צריך עיון אמאי משמע ליה מטמאין שלא בנגיעה פירכא כל דהו דהא ודאי חומר הוא ויש ליישב ודו"ק:

8 גמ' אלא שומר דנבילה כו' אי להכניס ולהוציא כו' לצדדין קאמר תנהו ענין לשומר דעלמא להכניס או להוציא לגופיה דנבילה לאו בת הכנסה היא וק"ל:

9 שם אי הכי שומר דעלמא אימא לך להכניס ומלתא כו' ובגירסת הילקוט אימא לך להכניס ולהוציא ומלתא כו' וכן נראה מפרש"י ויש לקיים הגירסא שלפנינו דאית לן למימר דמעיקרא כי כתיב שומר באוכלין אהכנסה כתיבא כדאמרינן לעיל גבי יד ומש"ה לא קאמר דקרא אתא אלא להכניס וכ"ש להוציא וק"ל:

10 תוס' בד"ה וכשם שאין מקבלין כו' דהוכשר הכל במחובר ע"י גשמים שנופלים כו' עכ"ל כל מחובר ודאי הוה דנפל עליו פעם א' גשמים מ"מ הו"א דאצטריך כי יותן מים על זרע דבעו שיהיו נופלים הגשמים כשנעשה כבר זרע במחובר וק"ל:

1 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

והולכתי עוכים בדרך לא ידעו, זהו שאמר הכתוב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון דברים שהם מכוסים מכם בעוה"ז עתידים הם להיות צפוים לכם כהדין בולוס, הה"ד והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים לר"ע וחבריו דאמר רבי אחא דברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לר"ע וחבריו. וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, שנו רבותינו כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ומנא לן דקשקשת קלפי נינהו שנאמר ושריון קשקשים הוא לבוש, ולכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר, אמר ר' אבהו וכן תנא דבי רבי ישמעאל כדי להגדיל תורה ויאדיר:

2 תוספות על חולין פתח ↗

שומר דכתב רחמנא למה לי ש"מ לצרף - וא"ת לפי' ר"ת ורבינו שמואל דבעו כביצה לקבל טומאה מנלן צירוף בשומר להכניס דאימא קרא אתא להוציא וי"ל כיון דיד מכניס ומוציא ושומר מכניס ומוציא לענין צירוף שומר נמי לא שנא:

« חדושי הלכות על חולין קי״ז ×¢×´×‘ חדושי הלכות על חולין קי״ט ×¢×´× »