עטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים תער״ז

1 פתוח לעצמו ואפי' הסומא הפנוי שאין מדליקין עליו בביתו והוא בחדר בפני עצמו חייב בנרות חנוכה כאשר כתבתי לעיל בסימן תרע"א סעיף ח' ע"ש:

2 שאוכל עיין בדברי הו"ח סק"ז ומסיק כיון שידוע לכל שמדליקין בבית החורף במקום שאינו אוכלין וידוע דכל א' יש לו בקרוב תכף אצל מקום אכילה מקום לינה מיקרי שפיר הדלקה במקום לינה אבל מי שאוכל במקרה פעם אחת או אפי' אוכל בקביעות ומקום לינה היא רחוק ממקום אכילה אז מדליק במקום לינה עיי' עוד בש"י סימן ע"ג. וע"פ חילוק הנ"ל שכתבתי יש לקיים דברי שניהם דהיינו דברי רמ"א בהגה' וגם דברי חמי זקיני מהרר"י הנ"ל כנ"ל:

3 שמדליקין עליו וכו'. וי"א אדם שמדליקין עליו בביתו א"צ לראות נרות חנוכה תשובת רמ"א סי' צ"ט לדעת הטור:

4 ומברך עליהם ויש חולקין מהר"ש ונ"ל ספק ברכות להקל רק אם רוצה להחמיר ע"ע ידליק בלא ברכה כנ"ל:

5 עושה לו מדורה. ונ"ל כל מה שנותר מן השמן אף יותר משיעור הדלקה רק כל מה שבנר שיחד להדלקה צריך לעשות מדורה כמ"ש הב"י בסי' ס"ו ע"ש. וכ"כ בהדיא הר"ן פ' ב"מ ותו' בפ' כירה וכ"כ אבודרהם בשם הר"ג בר שלמה וכ' עוד א"נ שוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של קודש. ומה שהקשה הב"י והרי כ' רבינו בסי' תרע"ב ואם נתן בה יותר יכול לכבות לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש לאחר זה הזמן כו' נ"ל דלק"מ כי בודאי יכול לכבות כדי להדליק בשאר נרות וכן משתמש לאורה אמנם עכ"פ צריך לשרוף באופן שצריך גניזה כמ"ש אבודרהם ודוק לפי"ז א"צ לכל הדוחקים שדחק הב"י ע"ש וזה נ"ל פשוט בהיות שמצאתי שרוב פוסקים מסכימים לזה ע"כ תי' של הב"י בטל ברוב ודוק. וי"א נ"ח שהותיר ביום א' מדליק תיכף בליל ב' ובסוף אין לו תקנה כלל וגם להשהות אסור משום תקלה ומ"מ לא נק' דשיל"מ ובטיל בס' אבל פחות מס' אין לו ביטול אפי' ע"י הדלקה והא דפסקי' לעיל אחר שהדליק שיעורו שמותר לכבותה ולעשות בה מה שירצה היינו דאגלי למפרש שנתן בה יותר מכשיעור אבל היכא שלא נתן אלא כשיעור וכבה או שהפתילה היתה רע ומסכסכת כה"ג אסור רש"ל סי' פ"ה אמנם מש"ל אף שנתן בה יותר צריך גניזה כנלע"ד להלכה: