ערוך לנר על ראש השנה י׳

1 בגמרא לימא דלא כר"מ: ק"ל לפי מה דאמרינן נדה דף מ"ה איכא תנא דאמר ל' יום בשנה חשוב שנה ע"ש. וזה ע"כ ג"כ אליבא דר"מ שהרי על ר"מ מפרש ר' יוחנן כן וכמו שכתבתי בספרי שם וא"כ מה פריך לימא דלא כר"מ לימא דברייתא אתי כה"ג תנא אליבא דר"מ דס"ל ל' יום בשנה חשובים שנה וי"ל דרק אליבא דר' יוחנן הוצרך הגמ' שם לפרש כן אבל אליבא דר' ינאי שמפרש שם ערב ר"ה איכא בינייהו לא שמענו שיש תנא דס"ל אליבא דר"מ כן. ולפ"ז י"ל דסוגיא דהכא אזיל אליבא דר' ינאי אבל הא ק"ל לפי מה שכתבו התוס' בנדה דף מ"ד ד"ה שלשים מה דלא קאמר יום אחד בשנה חשוב שנה איכא בינייהו דבשביל יום אחד לא הוי קרי ליה שלש שנים ע"ש וזה כתבו בין לר' יוחנן בין לר' ינאי א"כ מה פריך הכא לימא דלא כר"מ הרי בערלה כתיב שלש שנים והאיך יקרא כן בשביל יום אחד ודוחק לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים דמנ"ל לר"י ולר' ינאי לחלק כן:

2 ולאו ק"ו הוא: ק"ל הרי זה ודאי אע"ג דאמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה מכ"מ בזה עוד לא נשלם השנה דלא אמרינן אם ביום הזה חשוב שנה למחר מתחיל שנה אחרת זה ודאי לא אמרינן אלא דהשנה שהתחיל כבר להמנות שנה ביום אחד נשאר שנה עד נשלמו כל ימי השנה וכן לענין יום אע"ג דאמרינן מקצת היום ככולו מ"מ גם סוף היום עדיין נמנה ליום זה ולא ליום אחר. ולכן קשה מה פריך מנדה על שנה דפר הא אין חילוק ביניהם דבנדה אמרינן משהתחיל יום השביעי הוא יום שביעי אבל עדיין הוא יום שביעי עד סוף היום ולכן כשאמר הכתוב שבעת ימים תהיה בנדתה היא נדה עד שיכלה יום השביעי בערב. ואע"ג דלענין ספירת ז' נקיים דכתיב וספרה לה שבעת ימים אמרינן דבספרה מקצת יום ז' טהורה התם נפקא מדכתיב ואחר תטהר דדרשינן אחר מעשה תטהר כדאמרינן נדה דף ס"ז אבל לענין נדה דליכא קרא נשארה בטומאת נדתה כל יום ז' וכן בפר שמיום ראשון נקרא בן שלש אבל גם בסוף שנה עוד נקרא בן שלש ולכן כשר לפר מיום ראשון ואילך וא"כ איך אמר דבנדה אם תחלת היום עולה בסופו ובשנה יום אחד עולה בסופו מה חילוק ביניהם וי"ל קצת ע"פ דברי הריטב"א ע"ש:

3 בתוס' ד"ה הא אמרינן. דשלשים לקליטה: ודאי דוחק לומר כן כיון דמתניתין הוא כמ"ש גם הפ"י. ולענ"ד י"ל דבאמת ידע זה רק שהיה מפרש לשון הנוטע כמו לשון הפסוק דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל שלש שנים וגו'. וכיון דשלש שנים לא נמנו רק משעת קליטה אחר ל' יום הרי מה שכתוב ונטעתם היינו משעת קליטה וכן היה מפרש גם הנוטע דברייתא וא"כ ע"כ השלשים יום דבעי היינו להחשב שנה ולכן פריך דזה דלא כר"מ אבל לפי המסקנא צ"ל דהנוטע דהכא משעת נטיעה מונה:

4 ד"ה בן. וכל אותו יום ל' אין דינו: לא הבנתי למה כתבו התוס' דוקא כן אליבא דר"א על יום ל' ולא ג"כ אליבא דר"מ על יום א' וגם אליבא דר"א לא ידעתי למה דוקא ביום ל' אין דינו לא כבן בקר ולא כפר ולא בכל השלשים יום ולולא דמסתפינא הייתי מגיה בדברי התוס' שיש חסרון בדבריהם וכן צ"ל וכל אותו יום ול' יום אין דינו כו' פי' אותו יום לר"מ ול' יום לר"א:

5 בא"ד. דמעת לעת בעינן: זה סותר לכאורה מה שכתבו התוס' בנדה דף מ"ד ד"ה שלשים וז"ל וי"ל דקים ליה דרבנן לא בעו מעת לעת ע"ש. אבל י"ל דהתוס' קאי הכא אליבא תירוצם השני שם או י"ל דהתם איירי מעת לעת דשעות אבל הכא כתבו דרבנן בעו מעת לעת דהיינו ג' שנים שלימות דלא סגי ביום אחד או בל' יום בשנה שלישית דגם זה מקרי מעת לעת כמש"כ רש"י בנדה דף מ"ז ע"ב ד"ה בכולא פרקא מעת לעת חשבינן לה שנה ולא בתר מנין העולם שיהי' יום א' של שנת עשרים חשוב שנה עכ"ל:

6 ד"ה עגל. וצ"ל דאף דקאמר ר"מ: עיין בר"ש שם דיש לא גורסים אף ועיין מש"כ המ"ל בפי דברי התוס' באריכו':

7 ד"ה שנים. וי"ל דדחיק אזבה דיממא: במהרש"א הקשה ק"ק דהשתא נמי דקאמר ברואה בשתי בין השמשות כו' ע"ש. ודבריו צ"ב דהא זה באמת כבר הקשו התוס' על פי' זה דאיך קאמר בשני בהשמ"ש דהל"ל בשלש בהשמ"ש אכן זה א"ש דקושיית המהרש"א היא אפילו אי גרסינן שלש בהשמ"ש מכ"מ אכתי יקשה דאי חשבינן הראיה של סוף היום למה לא יעלה אז תחלת היום הבא לספירה ואם נחשוב הראיה של תחלת הלילה א"כ אכתי לא משכחת בזה זבה דיממא זהו כוונת המהרש"א. אבל לענ"ד י"ל דלכן נקט בין השמשות כיון דאליבא ר' יוסי קאי ולדידיה בין השמשות הוי כהרף עין א"כ כשראתה בין השמשות ע"כ היה הראיה בסוף היום ותחלת הלילה יחד ושפיר הוי זבה דיממא על ידי ראיות דסוף הימים וספירה דיום המחרת ליכא כיון דראתה גם מיד בתחלת הלילה ולכן שפיר כתבו התוס' אי הוי נקיט בג' בין השמשות אתי שפיר:

8 בא"ד. ונראה לפרש דלכך לא קאמר: מה שכתבו הכא סתמא כתבו בנזיר בשם ר"ת ובנדה בשם ר"י וביותר יש לתמוה מה שכתבו לקמן ואע"ג דר"ת מפרש כו' ובנזיר כתבו בשם ר"ת איפכא דמה דקאמר אידך פלגא קאי איום הראיה ולא על יום שאחריו:

9 בגמרא מדאכתי יום אחד הוא דעייל בשנה: הט"א כתב דמזה מוכח דשני הדורות אין מונין מיום לידתם אלא לשנות העולם דאל"כ מה מוכיח ממבול הא שם נמנו השנים לחיי נח והוקשה לו בזה מכמה סוגיות. והנה ראיתו ודאי לא שייך לפי גירסת רש"י דלא גרס דכ"ע ס"ל בניסן נברא העולם שדייק כן מבראשון אלא שמפרש ראשון על תחלת השנה דלמנין השנה קרי ליה ראשון א"כ אפילו נמנו השנים לחיי לידת נח מכ"מ דייק שפיר דיום א' חשוב שנה דהרי ע"כ אז גם השנת שש מאות ואחת נמנה לחיי לידת נח ואכתי לא נכנס בו אלא יום א' וחשיב ליה שנה אמנם גם לפי גירסת התוס' דמפרש בראשון על חודש ראשון שהוא ניסן י"ל דקא דייק דכיון שבא הכתוב לפרש ולא לסתום שמפרש השנים והחדשים והימים שהיו כל מאורעי המבול איך נאמר דתלו ביום לידת נח שלא ידענו אותו אלא ע"כ שאירע כן שלידת נח היה ביום ראש השנה של בריאת עולם ולכן יליף שפיר דיום א' בשנה חשוב שנה אבל אין ראיה מזה דבכל מקום נמנו שנות הדורות לשנות העולם:

10 וחדש למנויו: הט"א הקשה אכתי מנ"ל דל' יום בשנה חשוב שנה דילמא כ"ט דהא השנה נמנה ג"כ לחדשים חסרים של כ"ט יום דהא בכל מקום אמרינן תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת והניח בקושיא. ולא הבנתי שהרי בכל מקום שאמרינן כן תפסת מרובה לא תפסת לא נקרא מרובה המנין מרובה אלא מה שהוא חידוש ביותר כמו שפירש רש"י בסוכה דף ה' כשתפסת המרובה שמא המועט יש לך לתפוס והרי אתה שקרן בדבריך ע"ש. ואע"פ שברוב המקומות שנמצא כן המרובה הוא החידוש יותר מכ"מ הכא הוי איפכא דבלא דרשה לא נחשב שנה רק שנה שלימה של שס"ה ימים ואנו ילפינן דגם חדש נקרא שנה א"כ הוי המרובה שתפסת אם תאמר שכ"ט יום ג"כ נחשב שנה דדלמא תתפוס החידוש המועט דדוקא ל' יום נחשב שנה שהרי אם נאמר איפכא שנקרא מרובה מה שמרובה במנין האיך שייך בזה מה שפירש רש"י בסוכה שכתב ואם תפסת המרובה לא תפסת שאתה נראה כשקרן בדבריך ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס חסרו לך ממה שבידך והיינו לא תפסת עכ"ל, והאיך שייך הכי לומר כן הרי כאן המנין המרובה בכלל המועט דאם כ"ט יום חשוב שנה כש"כ דל' יום חשוב שנה והאיך שייך דכיון דהרבית לתפוס חסרו לך ממה שבידך:

11 ברש"י ד"ה מכלל. תניא בהדיא דלר"א: הפ"י מסופק אם כוונת רש"י לר' אלעזר בן שמוע בר פלוגתא דר"מ דלעיל או ר' אליעזר בר פלוגתא דר' יהושע ע"ש. והנה יש להביא ראיה דר' אליעזר גרסינן שהרי התוספות שיישבו הגירסא דכ"ע בניסן נברא העולם לא תירצו רק קושיא ראשונה של רש"י אבל לא הקושיא דר' אלעזר בהדיא ס"ל דהאי בראשון תשרי הוא אבל אי גרסינן ר' אליעזר אין זה קושיא בפני עצמו אלא מסקנא דקושיא ראשונה הוא ולכן לא צריך התוס' לתרץ קושיא זו וגם מריטב"א נראה דהגירסא ברש"י ר' אליעזר. אבל עיינתי בסדר עולם ולא מצאתי שם לא ר' אלעזר ולא ר' אליעזר והכי איתא שם מאחד באב ועד אחד בתשרי נבלעו המים ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון כו' מקצת החודש ככולו למדנו שכיון שנכנס א' יום בחדש מונין אותו חודש שלם וחדש אחד נכנס בשנה מונין אותה שנה שלימה שמקצת החודש ככולו ומקצת השנה ככולה עכ"ל הרי הסדר עולם ס"ל כר' אלעזר דל' יום בשנה חשוב שנה ואעפ"כ ס"ל דבראשון תשרי הוא ולענ"ד זה קושיית רש"י ולכן לא מתורצת הגרסא דכ"ע ס"ל בניסן נברא העולם כתירוץ התוספת:

12 בתוספת ד"ה שלשים. וקשיא לר"ת: עי' בפ"י שטרח לתרץ שיטת רש"י ולבסוף הניח בצ"ע וגם הטורי אבן שרצה לתרץ שיטת רש"י דבין מתניתן בין ברייתא דלעיל אזיל אליבא דר' ישמעאל דס"ל תוספת שביעית הלכה למשה מסיני דוקא בזמן שבהמ"ק קיים ואיירי מתניתן וברייתא בזמן הזה דליכא תוספת שביעית ע"ש. במחכ"ה אשתמיטתיה דרש"י לעיל על הברייתא כתב בפירוש אסור לקיימו משום תוספת שביעית וגם על מתניתן כתב ביבמות דף פ"ג דתוספת שביעית דאתיא מבחריש וקציר תשבות הרי הוא כשביעית ולכן צריך שלשים ושלשים ע"ש הרי בפירוש דרש"י ס"ל דאיירי בתוספת שביעית דמדאורייתא מבחריש וקציר אסור. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י דודאי פי' ר"ת דחוק הוא דמה דקאמר צריך שלשים ושלשים איירי לענין ערלה כיון דלא הזכיר מערלה כלל. ולכן פירש רש"י כפשוטו דאיירי בשביעית ובאמת ס"ל ג"כ כמש"כ התוס' דבין במתניתן בין בברייתא מה דקתני שביעית היינו שביעית ממש רק דבמתניתן ע"כ איירי מקליטה שהרי ר' יהודה דפליג את"ק קאמר כל הרכבה שאינה קולטת כו' הרי דאיירי מימי הקליטה ומר' יהודה נשמע לת"ק דאיירי ג"כ מימי קליטה ומ"מ מה דקתני במתניתן שביעית אינו יוצא מידי פשוטו שביעית ממש אלא מדקאמר ת"ק אין נוטעין פחות מל' יום דרך שלילות ולא קאמר כלשון הברייתא דלעיל הנוטע ל' יום לפני ר"ה מותר לקיימו ואם פחות אסור לקיימו לכן מפרש ר"נ דהכי קאמר דפחות משלשים ודאי יעקור כיון דבזה קלט בשביעית אבל מה שצריך יותר מל' יום משום תוספת שביעית מזה לא איירי ת"ק כיון דתלי זה בפלוגתא דלר' אלעזר דל' יום בשנה חשוב שנה צריך תוספת ל' יום ולר"מ סגי בתוספת ביום אחד יותר מל' דקליטה ובפלוגתא לא קמיירי ולכן נקט בלשון שלילות דפחות מל' יום ודאי אין נוטעין וצריך לעקור וע"כ מפרש רב נחמן דלדידן לכל אחד מהתנאים צריך עוד ל' יום בתוספת שביעית שלא יהיה נקלט בהם חוץ מימי הקליטה משום דתוספת שביעית הוא כשביעית ממש דאתי מבחריש ובקציר וגם התוס' במ"ק דף ג' כתבו כן דלכך קאמר שם יכול החורש בתוספת שביעית לוקה דבקרא דבחריש ובקציר גלי דשביעית מתחיל כבר מימי התוספת וכיון דרב נחמן ס"ל דהלכה כר"א דל' יום בשנה חשוב שנה לכן קאמר דלת"ק צריך שלשים ושלשים אכן כל זה לא שייך רק על מתניתן דקתני אין נוטעין פחות מל' יום אבל בברייתא דלעיל דקתני בלשון חיוב הנוטע ל' יום לפני ר"ה מותר לקיימו ולא הזכיר מקליטה א"כ משמע דמקליטה לא קמיירי אלא משביעית ממש וכיון דתוספת שביעית הוי כשביעית ע"כ ה"ק הנוטע ל' יום לפני תוספת שביעית דהיינו שקלט ל' יום לפני שביעית ממש מותר ונקט הנוטע לענין מה שקלט דהיינו סוף נטיעה וע"כ צ"ל כן דקרא שם הנוטע על סוף הנטיעה דהיינו הקליטה דהא קתני שם עלתה לו שנה לענין ערלה ג"כ והרי ערלה ע"כ צריך עוד אחר שקלט ל' יום להחשב שנה אע"כ דלא איירי בברייתא מימי הקליטה כלל רק ממה שצריך בימי סוף הנטיעה דהיינו מאחר שקלט והוי דומיא ללשון הכתוב ונטעתם כל עץ מאכל שלש שנים יהיו לכם ערלים דע"כ ג"כ הפירוש כן דחשיב ונטעתם מימים שקלט וכמו שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה הא אמרינן ולכן פריך דלא אתיא כר"מ דלר"מ ביום א' סגי אכן התרצן השיב דאכתי יקשה למה נקט תנא דברייתא הנוטע סתם ולא הזכיר מימי הקליטה דלת"ק צריך שלשים ושלשים ואפילו לר' יהודה עכ"פ ל"ג אלא אדרבא אתי כר"מ וברייתא אע"פ שלא הזכירה מקליטה מ"מ לא איירי רק מימי הקליטה ותוספת שביעית נכלל ביום ל' דעולה לכאן ולכאן. ומה שהקשו התוס' עוד לפי' רש"י מהא דאורז ודוחן דתלי בהשרישו לפני ר"ה ולא חיישינן במה שהשרישו בתוספת שביעית ג"כ יש לתרץ ע"פ מה שהקשו התוס' לקמן דף י"ג לפי' רש"י שכתב הטעם דלכך אזלינן בתר השרשה ולא בתר לקיטה לענין מעשר משום מעשר ירק דרבנן דהתינח לענין מעשר אבל לענין שביעית דאורייתא למה לא אזלינן בתר לקיטה ותירצו דאיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן וא"כ לתירוץ זה פשיטא דל"ק לרש"י די"ל דכיון דרבנן הוא לא החמירו לאסור מה שנשתרש בתוספת שביעית אמנם גם לתירוצם השני דילפינן בת"כ מקרא דבתר השרשה ולא בתר לקיטה אזלינן א"ש שהרי מה שבמקום אחר הוי חומרא לאסור בשביעית גם מה שנקלט בתוספת שביעית ולחשבו גידולי שביעית הוי לענין אורז ודוחן עוד חידוש דאם לא נשרש לפני שביעית הוי גידולי שביעית דאזלינן בתר לקיטה וכיון דחידוש הוא שחדשה תורה להתיר בנשרש לפני שביעית אף שירק הוא דאזלינן בו בתר לקיטה אין לך בו אלא חידושו דדוקא בנשרש בשביעית ממש אזלינן בתר לקיטה אבל לא בנשרש בל' יום לפני שביעית אף שהוי תוספת שביעית דבזה לא גלתה התורה. אמנם לפי מה דמסיק דלר"מ יום שלשים עולה לכאן ולכאן בלא"ה לק"מ מהך מתניתן דאורז ודוחן די"ל דר"מ היא ולכן כל שהשריש קודם ר"ה אפילו שעה אחת מיקרי השריש קודם תוספת שביעית דבתוספת שביעית סגי אפילו במקצת היום כדמוכח ממה דמסיק כאן דלר"מ יום ל' עולה לכאן ולכאן וכיון דאפשר דלא נקלט אלא בערב ר"ה סמוך לר"ה ואפילו הכי לענין ערלה עולה לשנה א"כ ע"כ גם מקצת היום בסופו נחשב שנה וא"כ פשיטא שנחשב גם כן תוספת שביעית ולכן שפיר קאמר כל שנשרש לפני ר"ה מותר לקיימו בשביעית דבזה נחשב השריש לפני תוספת שביעית:

13 ד"ה מדאכתי. ובירושלמי דייק מדכתיב: עיין מה שכתבו התוספות בזה לעיל דף ג' ומה שכתבתי שם:

14 בד"ה מכלל. ועמד המבול שנה ומחצה: הפ"י תמה איך אפשר לומר כן שהרי אחר ק"ל יום החל מ' יום ושלח העורב ואח"כ שליחות היונה לסוף כ"א יום הרי ששים יום ולא יספה היונה שוב אליו עוד ע"ש שנדחק בישוב קושיא זו. ולא ידעתי מהיכן מוכח דשליחות היונה היה מיד אחר שליחות העורב דילמא בין שליחות לשליחות עברו כמה חדשים דבלא"ה פשיטא דקרא משמע ששלח העורב פעמים הרבה כדכתיב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים אמנם ע"פ דרשת המדרש לא הלך העורב בשליחות כלל גם מה שכתב הפ"י בפשטות הכתובים משמע דלא עמד המבול רק שנה ולא שנה ומחצה לענ"ד הסברא איפכא שהרי יש לתמוה כשהתחילו המים הלוך וחסור בחודש השביעי שהיה ר"ח סיון עד שנראו ראשי ההרים בר"ח אב לא חסרו בשני חדשים רק הט"ו אמות שגברו המים על ראשי ההרים ומאב עד תשרי שהיה ג"כ רק ב' חדשים נחסרו כמה אלפים אמות שגבוהים ההרים היותר גבוהים על הארץ שהרי באחד בתשרי חרבה הארץ ואם לא ידענו על דרך הקבלה שכן גזר חסד הקב"ה בדרך נס יותר היה סברא לומר עפ"י פשוטי הכתוב שחסרו המים מר"ח אב עד ר"ח ניסן אלו האלפים אמות שעכ"פ אין זה נס כ"כ. ומה שתמה הפ"י על התוס' דאכתי מנ"ל דתרווייהו ס"ל בניסן נברא העולם דמר"א לא מוכח מידי דאפילו אם בתשרי נברא העולם סוף סוף יליף שפיר דל' יום בשנה חשוב שנה מדיום אחד חשוב חודש והניח בצ"ע. לענ"ד התוס' כבר פירשו דעתם בזה בתחלת דבריהם שכתבו דהא תרווייהו מודו שזה היה תחלת השנה דהינו שהרי כל הראיה היה מדברי ר' יוחנן שאמר ושניהם מקרא אחד דרשו ומפרש טעם דר"מ ועל זה קאמר ואידך דהיינו ר"א סובר דמזה אין ראי' דמאי אחת אתחלתא דאחת ומדלא קאמר דלכך לר"א אין ראיה דס"ל דבתשרי נברא העולם ועמד המבול שנה ומחצה משמע דפשיטא ליה דר"א ג"כ ס"ל דבניסן נבה"ע אמנם מה שלא ניחא לרש"י לגרוס כן כיון דכל הראי' היא מדכתיב בראשון וראשון הוא ניסן ואין זה ראיה דמדכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים משמע דרק מאז ואילך גזר הקב"ה כן שהחודש ניסן יהיה ראש חדשים אבל קודם הזמן הזה מסתמא נמנו החדשים למנין השנה ויהי' ראש השנה החדש הראשון: