טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ע״ח

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר ע״ח
1 חיוב פדיונה. ובו ח סעיפים: פדיונה כיצד נשבית חייב לפדותה ואינו יכול לומר לה הרי גיטך וכתובתיך ופדי את עצמך ואפי' אם יאמר איני פודך ולא אטול פירות אין שומעין לו אלא חייב לפדותה:
2 אין מחייבים את הבעל לפדות את אשתו יותר על דמיה אלא כמו שהיא שוה כשאר השבויות וי"א דאשתו כגופו דמי ויכול לפדותה בכל אשר לו טור והרא"ש בשם הרמ"ה הובא בב"י:
3 היו דמיה יותר על כדי כתובתה ואמר הריני מגרשה וזו כתובתה ותלך ותפדה את עצמה אין שומעין לו אלא כופין אותו ופודה אותה אפי' היו דמיה עד י' בכתובתה ואפי' אין לו אלא כדי פדיונה בד"א בפעם ראשונה אבל אם פדאה ונשבית פעם שנייה ורצה לגרשה מגרשה ונותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה אבל בלא"ה אינו חייב לפדותה בפעם שניה ב"י:
4 מי שנשבית אשתו והוא במדינת הים ב"ד יורדים לנכסיו ומוכרין בהכרזה ופודין אותה כדרך שהבעל פודה אם הוא ואשתו בשביה עיין בי"ד סי' רנ"ב:
5 המדיר את אשתו נדר שהוא חייב בגללו לגרשה וליתן כתובתה ונשבית אחר שהדירה אינו חייב לפדותה שמשעה שהדירה נתחייב לגרשה וליתן לה כתובתה:
6 כהן שנשבית אשתו אע"פ שנאסרה עליו הואיל ומקודם היתה מותרת לו פודה ומחזירה לבית אביה אפי' היה בעיר אחרת מיטפל לה עד שמחזירה למדינתה ומגרשה ונותן לה כל כתובתה ואם היה בעלה ישראל שהשבויה מותרת לו מחזירה לו לאשה כמו שהיתה ואם רצה אח"כ מגרשה ונותן לה כתובתה שבויה שנאסרה אף לבעלה ישראל שחוששין שמא נבעלה ברצון כדרך שנתבאר סימן ז' אין בעלה חייב לפדותה הר"ן פ' נערה ור"י נכ"ג :
7 האשה שהיתה אסורה על בעלה מחייבי לאוין ונשבית אינו חייב לפדותה אלא נותן לה כתובתה והיא תפדה את עצמה ומשלם לה הפירות שאכל מנכסיה הר"ן פרק אלמנה ניזונית:
8 אין חיוב פדיונה עליו אלא בחייו אבל אלמנתו אינה נפדית מנכסיו אפילו נשבית בחייו ולא הספיק לפדותה עד שמת אין היורשים חייבין לפדותה ואפי' היא זקוקה ליבם אלא נפדית משל עצמה או תטול כתובתה ותפדה את עצמה:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ע״ח
1 וי"א דאשתו כו' פלוגתא זו איתא באשר"י פרק נערה בב"י מביאה וז"ל ומשמע כל שבוין יש איסור יותר מדמיהן ואפי' אשתו נמי פסק הרמ"ה כת"ק דהלכה כרבים ומתניתי' דגיטין איירי בשאר שבוין אבל אשתו כגופו דמי וכמו שאדם יוכל לפדות עצמו בכל ממונו וקשה על רמ"א שכתב ויוכל לפדותה כו' ומשמע דעכ"פ ליכא חיובא וי"ל דה"ק כיון שיש לו רשות ממילא נכנס בכלל חיוב איירי בשאר שבוין אבל אשתו כגופו דמי וכמו שאדם יוכל לפדות עצמו בכל ממונו וקשה על רמ"א שכתב ויוכל לפדותה כו' ומשמע דעכ"פ ליכא חיובא וי"ל דה"ק כיון שיש לו רשות ממילא נכנס בכלל חיוב דתנאי כתובה דחייב לפדותה וע"כ צ"ל כן דאלת"ה מאי וי"א הא אין כאן פלוגתא הא דיעה ראשונה לא אמרה אלא שאין מחייבין ומודה לי"א דיש רשות אלא כדפרישי':
2 שחוששין שמא נבעלה כו' בתשובה סי' י"ב כתבתי בהוכחות וראיות שאם השבאי נשאה לאשה נאסרה על בעלה ואע"פ שתחילה בשעת הנשואין היה לה אונס ע"כ אין עליו חיוב לפדותה:
3 ומשלם ליה הפירות שאכל לכאורה היה נראה שמשלם דמי הפירו' בזול ככל שאוכל דבר שהיה סבור שלא יצטרך לשלם כההוא דהגוזל קמא שהניח להם אביהם פרה שאולה והבנים טבחו ואכלוה דמשלמים דמי הבשר בזול אבל באמת אין זה שייך כאן דהא ידע שהוא חייב להוציא כיון שהיא אסורה עליו באיסור לאוין בעמוד והוציא קאי: