טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ע״ה

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר ע״ה
1 חילוק הארצות לענין נישואין ודיני ארץ ישראל. ובו ה סעיפים: ג' ארצות בא"י חלוקות זו מזו לענין נשואין יהודה ועבר הירדן והגליל וכל הישוב הוא ארצות כגון ארץ כנען וארץ מצרים וארץ תימן שחלוקים בלשונם מוהר"ם סי' קי"ז שמי שהוא מארץ מהארצות ונשא אשה בארץ אחרת כופין אותה ויוצאה עמו לארצו או תצא בלא כתובה ובלא תוספת שעל מנת כן נשאה אע"פ שלא פירש אבל אינו יכול להוציאה מעיר לכרך או להיפך בגליל א' אע"פ שהתנה עמה להוציאה מגליל ליהודה הר"ן פ"ב דייני גזירות וכן כל כיוצא בזה אבל הנושא אשה באחת מהארצות והוא מאנשי אותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותם הארצות ואינו יכול להוציאה ממדינה לכפר ומכפר למדינה: הגה וי"א דאם היו שניהם מארץ אחת ונשאה בארץ אחרת היא יכולה לכוף אותו לילך עמה לארצה אפילו מכפר למדינה או להיפך טור בשם ר"ת אבל אם שניהם מארץ אחת ונשאה באותה הארץ אין א' מהם כופה לשני להוציאו ממדינה לכפר או להיפך אבל ממדינה למדינה או מכפר לכפר האשה יכולה להכריחו שילך עמה למקומה הואיל והם שוים ג"ז שם היה דר עמה בעירו ולא מתדר שם ונסע עמה לעירה דרך מקרה ולא איתדר ליה יכול לחזור ולהוציאה ריב"ש סי' מ"ח י"א אם לא יוכל להחיות ולפרנס עצמו כופין אשתו שתלך עמו למקום שירצה ת"ה סימן רט"ו וי"ח ב"י וכן משמע בריב"ש סימן פ"א מי שהוא ממדינה אחת ויש לו שם אשה ונשא אחרת במדינה אחרת צריכה לילך עמו לעירו דודאי נשאה לשוב לביתו ב"י בשם הרשב"ץ ועיין לקמן סימן קנ"ד סעיף ט' עוד מדינים אלו:
2 כשמוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ אינו יכול להוציאה מנוה יפה לנוה הרע ולא מרע ליפה וכן לא יוציאנה ממקום שרובן ישראל למקום שרובו עכו"ם ובכל מקום מוציאין ממקום שרוב כותים למקום שרובו ישראל: הגה ואינו יכול להוציאה ממקום שהמושל טוב למקום שהמושל רע הגהות מיימוני פי"ג דאישות כל מקום שיכול להוציאה ממקומה היינו לאחר שכנסה ונשאה אבל קודם נישואין לא יכול להוציאה וצריך לכנסה במקומה אם לא התנה בפי' עם האשה אבל אם התנה עם אמה לאו כלום הוא ריב"ש סי' קע"ז מיהו אם יש אמתלאות וטעמים לדבריו האשה צריכה לילך אחריו תשובת מיימוני לנשים סימן כ"ח:
3 בד"א מח"ל לח"ל או מא"י לא"י אבל מח"ל לא"י כופין אותה לעלות אפילו מנוה יפה לנוה הרע ואפי' ממקום שרובו ישראל למקום שרובו כותים ואין מוציאין מא"י לח"ל ואפי' מנוה הרע לנוה הטוב ואפי' ממקום שרובו כותים למקום שרובו ישראל:
4 אמר האיש לעלות לא"י והיא אינה רוצה תצא בלא כתובה: הגה אבל נכסי מלוג שלה ונצ"ב הקיימי' נוטלת ואם אינם קיימים אם הוא הפסידן נצ"ב א"צ לשלם ונ"מ צריך לשלם ואם נגנבו או נאבדו נ"מ לית לה ונצ"ב צריך לשלם במרדכי סוף כתובות בשם מוהר"ם והא דכתובה אין לה דוקא שנשאר בא"י אבל אם הוא חוזר לסוף כמה שנים להתיישב בח"ל צריך לשלם לה או ליורשיה אף הכתובה ג"ז שם: אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה וה"ה לכל מקום מא"י לירושלים שהכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין משם הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין משם:
5 יש מי שאומר דהא דכופין לעלות לא"י היינו בדאפשר בלא סכנה הילכך מסוף המערב עד נוא אמון אין כופין לעלות ומנוא אמון ולמעלה כופין לעלות דרך יבשה וגם דרך ים בימות החמה אם אין שם לסטים:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר ע״ה
1 שלש ארצות כו' כתב הרא"ש תוספת' נ"א לנשואין כו' בד"א שבזמן שהי' מיהודה ואירס אשה ביהודה או בן גליל שאירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אות' לצאת שעמ"כ נשאה: ירושלמי מתני' כשהוא מיהודה ונשא אשה מגליל אבל אם הי' מיהודה ונשא אשה מיהודה מגליל ונשא אשה מגליל כופין אותה לצא' מגליל אין כופין אותה לצא' לכאורה התוס' והירושלמי סותרין זא"ז ור"ת תירץ דבתוס' גרסינן כופין אותו דמיירי מכפיית האיש דהיינו אם נשאה באחת מאלו הארצות והוא מקום מולדתו ודירתו אין כופין אותו לצא' משם וכ"ש אם נשאה באחד מארצות אלה במקום מולדתה ודירתה שיפ' כח האשה יותר וא"י להוציא' משם וה"ק התוספ' אם האיש מיהודה והאשה מגליל ונשאת ביהודה שהוא מקומו אין מוצא האיש ממקומו לילך אחריה לגליל כיון דשתי מדינות הן ואין יכול לחקור אחר מולדתו אין כופין אותו להניח מקומו כיון דשם נשאה אבל נשאה בגליל כופין אותו לצא' ואם האיש והאשה ממקום א' ביהודה אעפ"י שנשאה בגליל כופין אותו לצא' אפי' מעיר לכרך וכו' ור"מ הקשה עליו מן הירושלמי דמשמע התם דיפה כח הבעל מכח האשה וכו' ופי' דאיירי בכפיית האשה וח"ק בד"א שהוא מיהודה ואירס אשה ביהודה אינו יכול להוציאה למדינה אחרת אעפ"י שהאש' מגליל אינו יכול להוציאה מיהודה ולא מצי למימר והלא אין זה מקום מולדתך מאי איכפת לך אם אדור כאן או במדינה אחרת דכיון דאירס' ביהודה מצי למימר אדעת' דהכי נתקדשתי לך לדור ביהודה כי הורגלתי שם אבל אם היה מיהודה ואירס אשה בגליל כו' אפילו הלך לגליל וקדשה בסתם כופין אותה לצא' ליהוד' והא דאמר שע"מ כן נשאה ולא אמר שע"מ כן אירסה כיון דבקידושין איירי י"ל דקמ"ל רבותא אפי' אם אח"כ נשאת בשאר ארצות כגון בעבר הירדן כופין אות' לצאת מיהודה מתי שירצה שעמ"כ נשאת ע"ד קידושין ראשונים וכיון דבשע' קידושין הי' בר יהודה הוה כאלו התנה שתלך אחריו ליהודה והירושלמי ה"פ אם הי' מיהודה ונשא בגליל פיר' שהולך לשם ונשא כיון דהנשואין היה שם בגליל אין כופין אותה לילך אחריו ליהודה אבל אם הי' מיהודה ונשא אשה ביהודה שהיה מגליל ושוב מרדה ושבה לאביה לגליל כופין אותה לצא' משם ביהודה כיון שניסת לו ביהודה עכ"ל ומ"ה כתב הטור בשם רבינו מאיר אם הי' מיהודה וקדשה בגליל אפילו אם לא נשאה בגליל אלא שנשא' בעבר הירדן צריכה לילך אחריו ליהודה שהיה מקומו בשעה שקידשה וצריך ביאור דהא אכתי דברים סותרים זא"ז דתחילה אמר דקמ"ל לרבות דאפי' אם נשאה אח"כ באחת מארצות כולי משמע כ"ש נשאה בגליל דיכול לכופה וזה אינו דבהדיא אמר אח"כ בירושלמי דאם הלך ונשאה בגליל דאינו מוציאה משם וכן קשה בלשון הטור בשם ר"מ אפילו לא נשא' בגליל כולי משמע כ"ש נשאה בגליל וזה אינו כמו שכתבנו. ונראה דמשום הקידושין לחוד אין לה כח להשאר שם דאין מעלה בקידושין אלא לומר אחר הנשואין אדעת' דהכי לא נתקדשתי כדי לדור אח"כ ביהודה אבל כאן שהיה מיהודה והלך לגליל ואירס אשה ולא עשה נשואין עד ארץ אחרת והיא פרצה לומר לא אלך מכאן כיון שנעשו נשואין שלי בארץ אחרת קמ"ל כיון שבשעת קידושין ה' דר ביהודה הוה כאלו היה תנאי לדור ביהודה ממילא מקום הנשואין לא מבטל זה וה"ק הטור כיון שבמקום הקידושין לא מהני לעקר מקום דירתו דהיינו יהודה אם נשאה אח"כ בארץ אחרת לא מהני הנשואין דודאי אם היה הנשואין במקום הקדושין אזלינן בתר הנשואין אלא דאם הי' הנשואין בארץ אחרת לא נעקר התני שהיה בשעת הקדושין כיון שהיה הקדושין במקום אחר והאי אפי' דקאמר קאי על הנשואין שאעפ"י שניסת צריכה לצאת משם כיון שהם במקום אחר מן הקידושין והקדושין עצמן לא היה להם בה נשואין כיון שהדירה היתה ביהודה והיתה חייבת אז לצאת ליהודה. אך מ"ש הטור תחילה אבל אם הוא מאחד מאלו הארצות והלך לארץ אחרת ונשאה שם צריך שתלך אחריו לארצו זה סותר דברי הירושלמי דאמר דהנשואין של ארץ אחרת עיקר מקום שהיה דר שם ואזלי' בתרא ומדברי הרמב"ם דכאן משמע ג"כ בטור שכתב כופין אותה ויוצאה עמו לארצו אם נשאה בארץ אחרת ועליו אין תמוה שאפשר שסובר שהירושלמי חולק על התוספ' ופסק כתוספת' אבל על הטור קשה שמביא דעת הר"מ שמתרץ התוספתא והירושלמי קשה ואין בידי ליישב אלא שחסר בטור תיבת אינה וכצ"ל אבל אם הוא מאחת כו' אינה צריכה לילך כו' וה"ק תחילה ונשא שם אשה אינו יכול לכופ' פירוש לילך לארץ אחרת אלא תשאר ביהודה דוקא אבל אם היא מאחת כו' אינה צריכה לילך אחריו ליהודה דוקא אלא תשב במקום שהיה:
2 כופין אותה לעלות כתבנו בשם ר"ח הכהן והגהות מרדכי דכתובות דדין זה הוא דוקא בימיהם שהיה שלום בדרכים אבל עכשיו שהדרכים משובשים א"י לכופה דה"ל כמו שמוליכה למקום. ובתוספת כתבו דהרבה מצות תלויות בארץ וכמה עונשים דאין אנו יכולים ליזהר בהם: