טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר קנ״ה

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר קנ״ה
1 עד איזה זמן הקטנה ממאנת ויתר דיני מיאון. ובו כב סעיפים: קטנה שאין לה אב או שיש לה אב והשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה כשהיא קטנה שהיא כיתומה בחיי האב שהרי אין לו עוד רשות בה והשיאוה לדעתה כיון שאין קידושין אלא מדרבנן אם אינה חפצה בבעלה אינה צריכה ממנו גט אלא יוצאת ממנו במיאון אבל אם השיאוה שלא לדעתה או אפי' לדעתה ואינה יודעת לשמור קדושיה אפי' מיאון אינה צריכה: הגה ולכתחילה יש לב"ד ליזהר שלא להשיא יתומה קטנה במקום שנראה להם שיבא לידי מיאון ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות הגהות מיי' פרק י"א בשם ר"י:
2 איזו היא קטנה שצריכה למאן מבת שש שנים עד בת עשר בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קדושיה ושהם קדושין לא שתשמור אותה כדרך שמשמרת האגוז והתמרה וכיוצא בזה ה"ז צריכה מיאון ואם אינה יודעת לשמור קדושיה אינה צריכה למאן אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם ופחותה מבת שש אפילו היא נבונת לחש ביותר ויודעת לשמור אינה צריכה מיאון ויתירה על בת עשר אפילו סכלה ביותר צריכה מיאון: הגה וי"א דכל זה כשנשאת לדעת אחיה ואמיה אבל אם נשאת שלא לדעתן אינה צריכה למאן הגהות אלפסי פרק ב"ש וי"א דאם הגיעה לפעוטות צריכה למאן ב"י בשם הריטב"א:
3 המיאון הוא שתאמר אי אפשי בפלוני בעלי או אי איפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפילו לא אמרה דבר אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה אף על פי שהיתה נשואה קדושיה הם הם מיאוניה:
4 ממאנת בין מן האירוסין בין מן הנשואין אפי' שלא בפני הבעל ושלא בפני ב"ד רק שיהיה בפני שנים שיעידו על הדבר ויש מי שאומר דלכתחילה בעינן ג':
5 כשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם אם לא מיאנה בבעל.
6 מיאנה בבעל ונשאת לאחר ממאנת בו וכן בשלישי וברביעי אפי' כמה פעמים כל זמן שהיא קטנה:
7 השנים שמיאנה בפניהם כותבים לה גט מיאון וחותמין בו ונותנים לה ואינו כגט גירושין להיות נתינתו מגרש לפיכך אינו צריך כתיבה לשמה ולא מסירה ולא דבר ממשפטי גט הגירושין ואין כותבים בו טופס הגט לפי שאינו אלא כמעשה ב"ד:
8 אלו שממאנת בפניהם צריך שיכירו אותה ואת בעלה לפיכך כל מי שיראה שמיאנה בפני שנים יכול לכתוב לה גט מיאון אע"פ שאינה מכירה שודאי הכירוה אותם שמיאנה בפניהם ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אפי' שאינם מכירים הבעל רק האשה סגי כ"כ הב"י:
9 אותם שממאנת בפניהם צריך שיתברר להם שהיא קטנה:
10 קטנה הממאנת אין לה כתובה מנה ומאתים אבל יש לה תוס' וכל זמן שלא מיאנה בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה וחייב במזונותיה ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו אבל אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה או לצורך פדיונה ועמדה ומיאנה אינו חייב לשלם אע"פ שאכל פירותיה ואפי' הם בעין עדיין שליקטן ומונחין ברשותו אינו מחזירן ונכסים של צאן ברזל ושל מלוג אם הם בעין נוטלתן ומה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל חייב לשלם ומנכסי מלוג פטור והוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וכשרה לכהונה ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא ואם נשאת לאחר וגירשה או מת מותרת לחזור לראשון ולא עוד אלא אפילו גירשה הראשון והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר אחר שמיאנה בו וגירשה האחר מותרת לחזור לראשון שכל היוצאת במיאון אף על פי שקדמו גט הרי זו כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם ומותרת לחזור לו אבל המגרש את הקטנה בגט יש לה כתובה ואסור בקרובותיה ואסורה בקרוביו ואסורה לכהונה וצריכה להמתין שלשה חדשים ואם נשאת לאחר ומיאנה בו אסורה לחזור לראשון מפני שיצאה ממנו בגט אע"פ שיצאה מן האחרון במיאון וא"צ לומר אם גירשה האחרון או מת וכן אסורה לאבי הראשון ולבנו ולאחיו כשאר הגרושות אע"פ שיצאה מן האחרון במיאון ואם מיאנה בראשון והחזירה וגירשה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה או מיאנה בו אסורה לחזור לראשון ולקרוביו שכל שיצאת ממנו במיאון לבסוף דינה כממאנת וכל שיצאת ממנו בגט לבסוף דינה כמגורשת:
11 הממאנת ביבם אסורה באביו מפני שנראית ככלתו בעת שמת בנו ונפלה ליבום אבל לשאר קרובים מותרת ויש אוסרים גם בשאר קרובים ודוקא בקרובי המת אבל בקרובי היבם שמיאנה בו מותרת כ"כ הב"י ומ"מ אם מיאנה באחד מהיבמי' מותרת לשאר אחין:
12 עד מתי הקטנה ממאנת עד שתביא ב' שערות אחר י"ב שנה או עד שתלד ומשעת הריון הוי כגדולה א"ז וכל זמן שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה חשובה כקטנה אפילו נולדו לה סימני איילונית אבל אם היא בת עשרים ונולדו בה סימני איילונית חשובה כגדולה למפרע מזמן שהיתה בת י"ב אע"ג שהביאה אח"כ שתי שערות בח"ה סי' רלה ואינה יכולה למאן ובת י"ט שנה ושלשים יום דינה כבת ך' דל' יום בשנה חשובה שנה ויש מי שאומר שאינה חשובה בת ך' שנה עד שתהיה בת ך' שנה פחות ל' יום:
13 אם היא בת ך' ולא נולדו בה סימני איילונית ולא הביאה ב' שערות חשובה כקטנה עד שתביא ב' שערות או שתגיע לרוב שנותיה שהם ל"ה שנה ויום א' שאז הרי היא איילונית אע"פ שלא נראו בה סימני איילונית וחשובה כגדולה ואינה יכולה למאן וע"ל סי' קע"ב סימני איילונית מה הם:
14 אין שתי שערות סימן גדלות אלא א"כ באו מי"ב שנה ואילך אבל אם באו קודם לכן אפי' תוך שנת י"ב חשיבי כשומא ואינה נחשבת גדולה על ידם אא"כ הביאה אחרות אחר י"ב שנה וי"א שאם הביאה שערות ביום אחרון של שנת י"ב חשובה גדולה טור בשם ר"ת וכ"כ הרא"ש ומיהו כשמוצאים לה שערות אחר הזמן מחזיקין אותה כגדולה אפי' לחליצה ולא חיישינן שמא באו קודם הזמן וי"א שאם נראו בה ב' שערות קודם י"ב שנה ועודה עליה אחר י"ב שנה אע"פ שלא הביאה שערות אחר י"ב שנה חשובה כגדולה למיאון ואעפ"כ חשובה כקטנה לחליצה ספק אם הגיעה לי"ב שנים או לא אזלינן לחומרא בתשובת רשב"א אלף רי"ו:
15 כשבודקין אותה בודקין ע"י נשים כשרות ונאמנות ואפילו אשה אחת בודקה ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה ואפילו היא קרובה וע"ל סי' קס"ט אם נשים נאמנות על שנותיה:
16 ב' שערות צריך שיהיה בעיקרן גומות ואפי' שתיהן בגומא א' הרי אלו סימן נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער הרי אלו סימן חזקה אין גומא בלא שיער ושערות היו בהם ונשרו:
17 ב' שערות צריכות שיהיו במקום הערוה ובית הערוה כולו מקום סימנים בין למעלה בין למטה בין על איברי הזרע עצמן ויש מי שאומר שאפילו אחת בגבה ואחת בכריסה או אחת בקשרי אצבעותיה של יד ואחת בקשרי אצבעותיה של רגל חשובה גדולה למיאון אבל לא לחליצה:
18 שיעור אורך הב' שערות משיצמחו ויהיו ראוים להנטל בפי הזוג פי' מספריים או לקרוץ בצפורן חשובה גדולה למיאון אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן וע"ל בפי' סדר החליצה סי' כ"ז:
19 בד"א שיכולה למאן אחר י"ב שנה כשבדקו אותה ולא הביאה ב' שערות אבל סתמא משיש לה י"ב שנה אינה יכולה למאן חזקה שהביאה שתי שערות ומכל מקום לא תחלוץ עד שיבדקו אותה וימצאו שתי שערות:
20 בד"א שיכולה למאן כשבודקים אותה ולא הביאה כשלא בעיל אחר היות לה י"ב שנה ויום אחד אבל אם בא עליה אח"כ אינה יכולה למאן שאע"פ שאין מוצאים לה סימנין חוששין שמא נשרו שהוא ספק דאורייתא שאם היה ידוע שהיו לה שתי שערות קודם שבא עליה הוי קדושין גמורים שודאי בעיל לשם קדושין ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט וכיון שהוא ספק דאורייתא חיישינן שמא הביאה סימנין קודם שבעיל וצריכה גט מספק ואם מיאנה בו אחר שנבעלה ונבדקה ולא נמצאו לה שערות ונתקדשה לאחר צריכה ממנו גט מספק ואסורה לחזור לו ואם נשאת תצא מזה ומזה והולד ספק ממזר משניהם:
21 הביאה ב' שערות אחד י"ב שנה ולא בעיל אח"כ הוי ספק קדושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן ואם לא גירשה ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני אבל אם גירש שני לא יקיים ראשון שמא יאמרו החזיר גרושתו אחר שנתארסה ואם בא עליה שני קודם שגירש ראשון תצא מזה ומזה ואין הולד מן השני ממזר ואם בא עליה ראשון קודם גרושי שני הולד ממזר:
22 י"א דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנה אע"פ שנבדקה ולא נמצאו לה שתי שערות וגם לא בעיל אחר י"ב שנה: הגה ולכולי עלמא אם היא פחותה מבת יב"ש ממאנת אפי' בזמן הזה וכן עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת בזמן הזה כלל מהר"ם מרזבורק ור"י מינץ סי' י"ג:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר קנ״ה
1 והשיאוה לדעתה פי' באין לה אב והשיאוה אחיה או אמה וביש לה אב ונתגרשה והשיאוה אפי' אביה:
2 רק שיהיה בפני ב' ה"ה בחד סגי אלא שצריך שנים שיעידו עלי' כ"כ התוספות:
3 אבל התוספות יש לה פרש"י דמתנה בעלמא יהיה לה בחיבת ביאה פי' דידע מתחלה שיכולה למאן ואפ"ה כתב לה מתנה זו בשביל חיבת ביאה כל זמן שהיא עמו משא"כ במנה או מאתים שאין כותב לה מדעתו מתקנת חכמים:
4 מה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל חייב לשלם ומנ"מ פטור בטור כתב ואם אינם בעין צריך לשלם והקשה ב"י דהא תנן עברי מלוג אם מתו מתו לה. ותירץ דמיירי שאבדם הוא הא לאי הכי לא וא"כ תימא דודאי מיירי כאן באבד הוא דמש"ה חייב לשלם לפי שיטתו בב"י ולמה פטור בנ"מ לפי דעתו דהא חייב בנ"מ באבד הוא לפי שיטתו ותו קשה דהרמב"ם פכ"ד מאישות כ' וז"ל והממאנת אין לה בליות כלל שאין מוציאין מהבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסים בין מנ"מ בין מנצ"ב אלא נוטלת הנמצא ויוצאה עד כאן לשונו ע"כ העיקר בטור כספרים דגרסי אין צריך לשלם וכן כתב מו"ח ז"ל דספר מוטעה היה לפני ב"י דבריו כאן בש"ע אינם עיקר:
5 ואינה צריכ' להמתין ג' חדשים אף על גב דקטני גרושה צריכה להמתין היינו דגזרינן אטו גרושה גדולה משא"כ במיאון דאין מיאון בגדול' כ"כ רש"ל:
6 אבל לשאר קרובים מותרת זה דעת רמב"ם וטור שכתבו בזה הל' הממאנת ביבם אסורה לאבי' מפני שנראי' לו ככלתו בשעה שמת בנו אבל מותר' בשאר קרוביו לפיכך מיאנ' בא' מהיבמים מותרת לשאר האחין עכ"ל. וכתב ב"י האי לפיכך אינו מתוקן דאינם תלויין זה בזה ומו"ח ז"ל כתב דגם הרמב"ם וטור לא התירו לשאר קרובים אלא לאחים בלבד דהיתה ראויה להם בשעת מיתת הבעל מצד יבום ואין הלשון סובל כן דהא כתב סתם מותרת לשאר קרוביו משמע אפילו לבן אחד מהיבמים ולא אסורה עליו משום אשת אחי אביו וכן הבינו כל גדולים מדברי הרמב"ם רק שחלקו עליו דמאי שנא מן אביו וזהו דעת הי"א שמביא כאן ובאמת צ"ע על הרמב"ן וטור דמתירין גם בבן יבם ונלע"ד דס"ל לרמב"ם וטור כיון דמן התורה מותרת באביו אפי' בחיי בעלה דאין קידושין תופסין בקטנה אלא דרבנן תקנו לה נשואין ממילא אסור' לאביו מפני שהיא כלתו מרבריהן כ"ז שלא מיאנה ביבם ובזה נמשך האיסור של דבריהם אפי' אחר שמיאנה כיון שלא היה שום השתנות באוסר כלתו מדבריהם בין בחיי בעלה בין אחר מיתת בעלה תמיד היתה אסורה מדבריהם מצד איסור כלתו אבל בשאר קרובים כגון בן אחי בעלה שהאיסור עליו אשת אחי אביו א"כ האיסור בא מצד אביו שהוא אחיו של המת ובזה יש השתנות דהא בחיי הבעל היתה אסורה מדרבנן על אחי הבעל ואחר מותו הותר לו אפי' מדרבנן אלא שעל בנו היתה אסורה מצד אשת אחי אביו וכיון שכן לא חשו למראית עין והמיאון על היבם מועיל לזה הבן אחיו שלא ימשוך האיסור של דבריהם אחר המיאון ביבם כיון שהאיסור מדעת אביו שהוא אחיו של המת ובו הוה שנוי להיתר ע"כ לא גזרו אחד המיאון כלל כנ"ל טעם הרמב"ם וטור וע"כ כתבו שפיר לפיכך כו' דטעם היתר שאר קרובים ואחי המת הם תלוים זה בזה משא"כ באביו של מת דנשאר איסורו עולמי' כיון שלא היה שם שנוי אחרי מות הבעל והאיסור היא מצד הבעל המת וזה חילוק נכון: מותר לשאר אחיו פירוש וכ"ש כל שלא מיאנה עדיין ביבם דמותרת לכולם דהא שייך שם יבום:
7 למפרע מזמן שהיתה בת י"ב כו' וכתב בפירש נלע"ד דה"ה קטנה שנולדו בה סימני איילוני' אלא שצ"ע אם מיאנה וניס' לאחר ואח"כ נודע שהיתה גדולה למפרע נמצא שבניה ממזרים וי"ל שאף אם ניסת לאחד בגדולה אם לא בא בעלה הא' עליה מן י"ב ואילך אין קדושיה קדושין מדאוריית' אלא מדרבנן ואין כאן אלא חשש איסור מדרבנן לא חיישינן עכ"ל ואישתמיטתי' סוגיא שלימה דריש פ' האשה בתרא דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ חייש בקטן וקטנה שחולצין לר"מ ולא מייבמין דשמא תמצא איילנות ונמצא פוגע בערו' ורבנן ס"ל אזלינן בתר רובא דלא הוין סריס ואיילנות ה"נ כן הוא דלא חיישינן לשמא יולדו בה סימני איילנו' קי"ל כרבנן שם:
8 בפי הזוג כו' בטור כתב וקי"ל כדברי כולן להחמיר משיקרץ בצפורן לא תמאן ולא תחלוץ עד שיהיו כדי לכוף ראשן לעיקרן והרמב"ם כתב משיהיו נוטלת לפי הזוג חשובה גדולה ויראה מדבריו שהוא קודם קרצתן בצפורן עכ"ל ותמה רש"ל ע"ז דמאי נ"מ מפי' זה מאחר דקי"ל בכולן להחמיר דהיינו עד שיכוף ראשן לעיקרן כך יש לתמוה על הסמ"ע שהיא מביא פירש"י ורמב"ם ואין נפקותא בפרושם וצ"ע עכ"ל. ומו"ח ז"ל הביא קושיא זו וטרח לתרץ בדרך רחוק ואני לא חזינא תיובתא כלל ותמהני על גברי רברבי דודאי יש נ"מ גדולה לדינא דגם הרב המגיד כתב על הרמב"ם וז"ל ונראה שרבינו מפרש שניטלת בזוג הוא השיעור המלועט שבכולן אבל ברש"י פי' דלקרוץ בצפורן זה המועט עכ"ל וע"כ ודאי יש נפקותא דלדעת הטור דקריצת בצפורן הוא המועט ממילא כל שבדקינן בצפורן ואינו קורץ לא אמרינן לא תמאן דשמא תוכל להנטל בפי הזוג שהוא שיעור המועט שבכולן וע"כ א"צ לבדוק עוד בזה ממילא לרמב"ם אחר הזוג א"צ בדיקה בצפורן ותמאן משא"כ להטו' דצריך עדיין בצפורן ותמהני היאך לא הרגישו הגאונים בזה. וע"כ יפה פסק כאן בש"ע דיש ב' מיני בדיקות א' בצפורן וא' בזוג ממילא לא תמאן עד שיהיה בדיקה בשניהם כנ"ל נכון וברור:
9 אבל אינה חשובה גדולה עד שיהיה כדי לכוף כו' נהירנא בימי ילדותי דבאה שאלה מבני ישיבה דק"ק פראנקפורט לק"ק קראקא בשנת ש"ץ לפ"ק ועיין בתשובת אמ"ז בב"ח סי' קנ"ט תשובה דברי הש"ע אהדדי דכאן פסק דאם יש כדי לכוף ראשן לעיקרן סגי בכך ובסי' קס"ט בפי' סדר חליצה סעיף כ"ז כתב ולענין שיעור אורך השערות כו' שהוא ברוחב אצבע שקורין אמה עכ"ל ואי תימא דחד שיעורא הוא זהו ודאי אינו דא"כ היה לומר גם שם לשון שאומר כאן ימי"ח ז"ל פירש בזה בשני דרכים יעוין בספרו ואני הושבתי ע"ז מה שנלע"ד ותמהתי על החכמים דלשם דאין כאן קושיא כל עיקר והדברים ברורים דודאי מ"ש כאן ושם שניהם אמת דכאן כ' דאם יש כדי לכוף כו' דסגי היינו ע"פ התנאים הנזכרים כאן בסעיפים הקודמים דצריך שיהיה בירור שיש לה י"ב שנים והשערות יהיו בעיקר גומות אז דוקא מהני אותו שיעור ולקמן בסי' קס"ט מיירי שאין ידוע לה כמה שנים יש לה וגם אין רוצה לבדוק אחר הגומות של השערות זה אינו מועיל אלא אחר שיהיה לה רבוי שערות או שערות ארוכות כמו באיש גדול או אשה גדולה כמבואר שם בסי' קס"ט בפי' סדר חליצה סעיף י"א דאפילו בלא ידעה מן השנים סגי בזה וע"ז סומכין שא"צ לבדוק בגומות וע"ז אמר שם בסעיף כ"ז דכשיש בשערות כרוחב אצבע סגי בכך ומקרי גדולות כמו באשה גדולה ולא בעינן גדולים מאד לכשעור זה שפיר מקרי גדולה וא"צ לדרוש אחר השנים ולא אחר הגומות עכ"ל פשוט וברור. אלא שעדיין צריכין אנו למודעי במה שהקשה מו"ח ז"ל על פסק הש"ע כאן דהא צריך לבדיקות הגומות ואנן אין בקיאין בכך וראיה מדברי המרדכי בפ' מצות חליצה ולעד"ן דאדרבה דיש ראיה מדברי המרדכי שהרי כתב שם וז"ל ע"כ טוב לבדוק בדדין את האשה דאם הטו גדולה היא ומסתמא יש לה שערות ודבר זה יוכל האיש לבדוק בלי גנות וטוב הדבר כי טורח הוא לבדוק אם הביאה ב' שערות כדאמרינן לקמן דבעינן שיהא בעיקרן גומות אין אנו בקיאין להכיר בזה אבל אמנם אם יש רבוי שערות אי ארוכות מותרת לחלוץ דמסתמא הגיעה לגדלות עכ"ל מדכתב טוב הדבר כו' משמע דשפיר יש בדיקה אם יש גומות אלא דיותר טוב לבדוק בדדים דאל"כ היה לומר דעכשיו אסור לבדוק בגומות כמו הלשון שכתב הטור בשם ס' התרומה בסי' זה וז"ל ובסה"ת החמיר דבזמן הזה אינה ממאנת אחר י"ב שנה אע"פ שלא בעל משום דקי"ל גומות אעפ"י שאין שם שערות ואין אנו בקיאין לה להבחין בדבר זה שלא יהא בה גומות עכ"ל הרי דכיון דאין אנו בקיאין החמיר יאסר לגמרי למאן משא"כ כאן במרדכי לא אסר לגמרי משום חסרון בקיאות אלא דע"צ היותר טוב הורה לבדוק בדיקה אחרת דהיינו בדדים דבזה יותר הכל בקיאים אם הטו אם לאו משא"כ בההיא דסה"ת דשם יש חשש שמא יש גומות בלא שערות דבר זה צריך בקיאות הרבה לבדוק בכל הגוף אם יש שם איזה גומות כמו דמסיק אח"ז בשערות אפילו א' בגבה וא' בכריסה כו' בשביל חסרון בקיאות זה דהוא מן הנמנע אצלינו ע"כ אסור לגמרי משא"כ בחסרון בקיאות אם יש גומא במקום השער א"צ בקיאות גדול כ"כ עשה ע"כ יוכל לסמוך עליה באם הוא גדול וא"א בענין אחד שפיר נסמך על זה להחזיקה בגדולה אעפ"י שאין ס' בנדרים נמצא דברי הש"ע נכונים בשני המקומות להלכה ובחנם כ' מו"ח ז"ל בזה ב' דרכים ליישב כי הדברים ברורים במה שזכרנו בס"ד:
10 הוי ספק קידושין דהקדושין שנתקדשה בקטנותה אפילו אחר שנתגדלה אינה אלא מדרבנן והספק הוא אי נימא דלאחר שגתגדלה גדלי קדושין עמה:
11 וכן עשה מהר"י פולק כו' ז"ל ד"מ שחלקו עליו כל גדולי אשכנז מ"מ לא אשגח בהו ויצא הדבר בהיתר וניסת לאחר בלא גט עכ"ל ובתשובת ר"י מינץ מבואר טעם החולקים: