טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר מ״ד

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר מ״ד
1 קדושי חרש שוטה וקטן עריות וחייבי לאוין. ובו יב סעיפים: חרש וחרשת אינם בני קדושין מן התורה בין נשאו כיוצא בהן בין חרש שנשא פקחת בין חרשת שנישאת לפקח אבל חכמים תיקנו להם נישואין לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורים ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש:
2 שוטה ושוטית אין להם קדושין לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים לא שנא עם כיוצא בהם לא שנא עם פקחים: הגה ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה אע"פ שהיא דלה וקלושה הרבה ר"י בשם הרמ"ה וכן עתים שוטה ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקידושין ג"ז שם:
3 שיכור שקידש קידושיו קידושין אפילו נשתכר הרבה ואם הגיע לשכרותו של לוט אין קדושיו קדושין ומתיישבין בדבר זה:
4 סריס שקידש בין סריס חמה בין סריס אדם וכן איילונית שנתקדשה הוי קדושין וי"א שאיילונית ודאית אינה מקודשת:
5 טומטום ואנדרוגינוס או שקידשו או שקידשם איש קידושיהם ספק וצריכין גט מספק וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר טור בשם התוס' והרא"ש:
6 המקדש אחת מכל העריות לא עשה כלום שאין קדושין תופסין בהם חוץ מהנדה שהמקדש נדה מקודשת קדושין גמורין ואין ראוי לעשות כן:
7 המקדש אחת מהשניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה הרי זו מקודשת קדושין גמורין חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שאינה מקודש' אלא מספק:
8 המקדש כותית או שפחה אינו כלום שאינן בני קדושין וכן כותי ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום:
9 ישראל מומר שקידש קדושיו קדושין גמורים וצריכה ממנו גט ואפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו זרע ישראלית קדושיו קדושין ודוקא שהולידו מישראלית אפילו מומרת אבל אם הולידו מן הכותית דינו ככותי אפילו היה המוליד ישראל שאינו מומר אבל ישראלית מומרת שיש לה זרע עם הכותי שקידש קדושיו קדושין מרדכי סוף החולץ:
10 כותי שקידש צריכה ממנו גט:
11 מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש ישראלית הרי זו ספק מקודשת:
12 המקדש מי שחציה שפחה וחציה בת חורין צריכה גט ואם עד שלא נתן לה גט נשתחררה ואח"כ קידשה אחר מקודשת לשניהם וצריכה גט משניהם או מגרש ראשון ונושא שני ואם מתו אחיו של אחד חולץ ואחיו של שני או חולץ או מייבם:
פירוש טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר מ״ד
1 אבל חכמים תקנו להם נישואין פי' אפי' חרש לחרשית כפירש"י:
2 ומותרת לבעלה החרש ולא חיישינן שיאמר גירש חרש ונשא זה ואח"כ מחזיר חרש גרושתו דכיון שאין לחרש קידושין וגרושין מן התורה אין לגזור שמא יטעו דכיון דאעפ"י שהאמת יהיה כן אין כאן איסור דאורייתא אין להוסיף גזירות כ"כ חמ"מ ונרא' דכ"ש אם החרש מגרשה דמותרת להפיקח שקדש' וכ' הטור ומ"מ החרשת אינה יכולה למאן שאם יכולה למאן לא היה שום אדם נושא אותה כיון שאין גבול לזמן המיאון משא"כ בקטנה שיש גבול לכשתגדיל יפייסנה עד שתגדיל:
3 שוטה ושוטית כו' דדוקא בחרש תקנו דדרך להיות שלום ביניהם משא"כ בשוטים שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת:
4 ומתיישבין בדבר זה פי' לענין קדושין שהוא חמור צריך להתיישב בין השכרות אם הוא כלוט:
5 בין סריס חמה שקלה ממעי אמו וסריס אדם אע"ג שאסור לבא בקהל כמ"ש בסי' ה' מ"מ קידושיו קידושין דקידושין תופסין בחייבי לאוין:
6 שאיילונית ודאי' פי' שיש לה סימני איילנית המוזכרים בטור:
7 ואין ראוי לעשות כן כיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה אין ראויה לקדשה ועוד שמא יגע בבשרה כ"כ המניד ומה שאנו אין נזהרים בזה לפי שכבר הוכן כל הצורך סעודה ואין להפסיד בשביל זה והא דתופסין קידושין בנדה משום שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדה היא מתקדשת עליו:
8 שחציה שפחה זה הוא דעת הרא"ש כמ"ש הטור וחולק על הרמב"ם כמבואר שם ולעד"נ שבחנם כתב רבינו הטור בזה מחלוקת דז"ל הרמב"ם המקדש חציה שפחה וחצי' בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה ה"ז ספק קידושין לשניהם עכ"ל ויש מקום עיון מאד בפי' דברי הרמב"ם אלו דלמה הוצרך לדמותה לקטנה ותו כיון דנגמרו הקידושין הראשונים למה תהיה ספק לשניהם והביא ב"י בשם הר"ן והמ"מ והמחוור שבכולן דברי הב"י אלא שנוסף קצת בביאורו דאיתא בגמרא אתמר חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדש לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא א"ר נחמן פקעו קדושי ראשון וקשה דלמה הוצרכו לחלק באם קדש אחר והיה להם לחלק באותו ראשון עצמו דלמ"ד פקעי צריך הוא לקדשה שנית ולמ"ד גמרו א"צ לקדש שנית ע"כ צריכי לומר הכל מודים דהוא א"צ לקדשה שנית דהקידושין הראשונים הם קידושין אלא שהית' אסורה לו מכחש היתה חציה שפחה וע"י השחרור נסתלק האיסור ממילא מותר' לו וע"כ א"צ קדושין אחרים אפי' למ"ד פקעי דילפינן זה מקדושי קטנה שאינה קדושין מן התור' וא"כ כשנתגדל' תהיה צריכה קידושין אחרים אלא ודאי כיון שלא אפסק' אחר נגמר' הקידושין הראשונים ה"נ כאן כי פליגי באיפסק' אחר דלמ"ד גמרו אין באותו אחר כלום דאדרב' נתחזק הראשונים ואין לזר אתו ולמ"ד פסקו ממילא דבתר' הוה קידושי ודאי ונסתפק הרמב"ם הלכה כדברי מי וכ"כ התוס' שם שרב חסדא נסתפק כן ע"כ פסק הרמב"ם לחומרא דאם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם מספק אי קיי"ל כמ"ד פסקו מראשון או דלמא קי"ל כמ"ד גמרו אבל אם לא קדשה אחר אלא הראשון יכניסנה א"צ לקדושין אחרים וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים היטב כפשוטן וא"צ תיקון כלל ומ"ש אין הקדושין קדושין גמורין לא נתכוין לומר דהוה ספק קידושין כמו שהבין רבינו הטור בדבריו אלא פשוט דאין כאן ספק דא"כ היה לו לומר ספק כמ"ש אח"כ ספק מקודשת לשניהם אלא ודאי דמקודשת ודאי וצריכ' גט כמו דס"ל להרא"ש אלא דקאמר דלא הווין גמורים דהא אסור' לו מחמת חלק שפתח ע"כ נגמרו הקידושין אחר השחרור ואז מותרת לו מכל צד וא"צ לקדושין אחרים וזה לכ"ע אלא דאם בא אחר וקדש' אחר השחרור יש פלוגתא ואזלינן לחומרא זה נ"ל נכון מאד אף שלפ"ז יהיה קשה על הטור למה כתב מחלוקת בין הרא"ש להרמב"ם מ"מ ניחא לן לפרש שיהיה דברי הרמב"ם מתוקנים שפיר ואין מחלוקת כלל: