טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר קכ״ג

1 ותקנה אותו לבעלה ואע"ג דאמרי' בגט פשוט דאקנויי אקני רבנן שכר סופר לבעל מכל מקום כשהי' עצמה כותבת גיטה לא תקנו רבנן מידי והיא דבעינן שיאמר לה לבעלה נראה הטעם דאל"כ הוי סתמא שלא לשמו אע"ג דהוא לשמה:

2 והבעל לא יכתוב לא ידענא טעם לזה דקר' כתיב וכתב לה ואע"פ שכתבו התוס' בפ' ב' דגיטין דף כ"ב דלא בעינן שליחות בבעל צ"ל בכתיבה דוכתב לה לאו אבעל קאי אלא אסופר קאי והא דאמרי' לקמן צריך שיאמר לסופר כ' לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשוב לשמה אלא סתמ' ופסול עכ"ל מ"מ אין זה מיעוט על הבעל אלא ה"ק לא הבעל דוקא קאמר וכ"כ הטור ר"ס ק"כ וגם זה צריך שיכתוב הבעל או יצוה לסופר לכתבו ולפי הנראה אפשר לומר כיון דנתקלקלו הדורות יש חשש שמא יקלקל הבעל לומר כתבתי אותו שלא לשמה והב"י הביא זה סוף הסי' וכתב ע"ז הטעם נ"ל דס"ל כבעל העיטור בס"ס קכ"ו דכל דקדוקי גט דוקא כשבעל כותב הגט או שהסופר כותב מפיו ובא הבעל ואמר כוונתי לקלקל' כו' ואין זה מספיק לע"ד ובסי' קנ"ד בסדר הגט כ"כ הש"ע שלכתחלה לא יכתוב הבעל היכא דאפשר:

3 כיצד יכתוב נראה הטעם שמא ישנה קצת מה שלא יהיה נראה בעיניהם שינוי:

4 שגם קרוב כו' דלא ליתו לחתמו וב"י חולק ע"ז ואינו חושש כלל ועכ"פ זה מיירי בקרוב הפסול לעדו':

5 מאלו החמשה לשון הרמב"ם ולמה אין כותבין אלו החמשה מפני שצריך הכותב לכתוב לשמו ולשמה והגוי כותב על דעת עצמו וחש"ו אינן בני דעה והעבד אינו בתורת גיטין וקדושין הרי הוא כגוי:

6 הרי זה בשר פי' בדיעבד אבל לכתחלה גזרינן טופס אטו תורף ומ"ה כשיש עוד חדא לטיבות' דהיינו שישראל גדול עומד על גביו במ"ש בסעיף שאח"ז כשר אפי' לכתחלה:

7 הכותב גט בשבת משמע דלא חתמו בשבת מדלא זכר החתימה כמ"ש אח"כ וקשה דא"כ ל"ל שמסרו בעדים היה לו לומר ונתנו בפני עדים כשרים כמ"ש בסיפא זה הקשה ב"י ויש לתרץ דודאי מסרו בעדים ולא צריך להזכירו והא דזכרו בסיפא משום דקי"ל דעידי המסירה הם אחרים כשרים ולא מסרו לפני עידי החתומה. וא"ל למה לא כ' רבותא דאפי' אם נחתם באיסור בשוגג שרי וי"ל אי הוה נקט הכי ה"א בנכתב לחוד אפי' לכתחלה שרי קמ"ל דאפי' בכתיבה לחוד אין מותר אלא בדעבד. עוד הקשה ב"י לכתחלה אמאי לא נראה לתרץ דאע"ג דאין כאן פסול כיון ששוגג היה מ"מ מפני הרואים שנכתב בשבת יבואו לטעו' להתיר במזיד לא יגרש בזה לכתחלה ונקט כאן שבת וי"כ לרבות' דבי"ט מכ"ש דשרי בשוגג:

8 כתבו וחתמו בזדון בו ביום או בי"ט נראה דלא זו אף זו קאמר דלא מבעי' נכתב ונחתם בשבת דיש בו תרתי פסולים הא' מצד שבת דהוה מומר אפי' כתיבה לחוד פוסלת ומבטלת הגט אלא אפי' בי"ט דלא הוי מומר מ"מ הוא פסול לעדות מחמת עבירה זו והוי כאלו אין כאן חתימות כלל ובטל ובסיפא דנקט כתבו בי"ט בזדון ע"כ שיש עליו עדים ג"כ דאל"כ למה הוא פסול שהרי אין כאן מומר מצד הכתיבה דהא י"ט הוא וכיון שאינו אלא עובר עבירה הרי הוא כשר לכתוב גט א"ו דמיירי ג"כ שנחתם באיסור י"ט בזדון ול"צ להזכירו שסמך על הקודם במציעתא ואפי' הכי אינו אלא פסול ולא ביטל כיון שנמסר בפני אחרים כשרים וה"ל גט זה מזויף מתוכו דקיי"ל מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו דפסול הוא כדאיתא בהרבה דוכתי ופשוט שאין כאן ביטול הגט דטעם דמזויף מתוכו דפסול הוא דלא ליתי למטעי לסמוך על החתומים לבד וא"כ אי' כאן רק גזירה וכ"כ רמב"ם להדיא בפ"ג מגירושין וכן הוא בטור בבבא הג' כתבו וחתמו בזדון ביום טוב כו' ולפי זה אין חילוק בין גירס' שהעתיק ב"י בזה בין גי' זו לגי' של הטור ברמב"ם:

9 הרי זה בטל מן התורה דהא מומר לחלל שבתות וכמ"ש בי"ד סימן י"א ואף על גב דאיתא בתוספו' פ"ק דחולין דף י"ד דבפעם אחד לא חשיב מומר ה"נ כיון שעבר עבירה בכתיב' ב' אותיות ראשונות הוה פעם אחת ותו בכל ג' אותיות הוה פעם אחר נמצא הוה מומר בעבירות הרבה כנלע"ד: