ביאור שטיינזלץ על סוטה י״ח

1 כתבה על שני דפין שאינם צמודים זה לזה — פסולה. כי "ספר" שהוא אחד אמר רחמנא תורה ולא שתהיה המגילה שנים ושלשה ספרים.

2 כתב אות אחת ומחק אותה אות אחת במים, וכתב אות אחת נוספת ומחק אותה אות אחת — פסולה, דכתיב שנאמר: "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת" במדבר ה, ל, כלומר, צריכה כל הפרשה להיות כתובה ולהימחק יחד, בשלימות.

3 א בעי שאל רבא: כתב שתי מגילות לשתי סוטות, ומחקן לתוך כוס אחד מהו? האם כתיבה לשמה לשם אשה מסויימת בעינן צריכים אנו והאיכא והרי יש כאן, שהרי כתב מגילה לכל אחת בנפרד — וכשרים המים להשקאת שתיהן או דילמא בעינן נמי שמא צריכים אנו גם כן שתהא מחיקה לשמה, וכיון שמחקן ביחד אין כאן מחיקה לשם כל אשה בנפרד — ופסולים הם?

4 ואם תמצא לומר כי בעינן נמי צריכים אנו גם כן שתהא מחיקה לשמה, אם מחקן בשתי כוסות, וחזר ועירבן את המים שבכוסות לאחר מכן מהו? האם רק מחיקה לשמה בעינן צריכים אנו, והאיכא והרי יש כאן, שהרי נמחקה כל אחת לשמה, או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא שמא זו לא את שלה היא שותה וזו לא את שלה היא שותה?

5 ועוד, אם תמצא לומר הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא זו לא שלה היא שותה וזו לא שלה היא שותה, אם חזר וחלקן את המים המאררים ונתן לכל סוטה כוס לעצמה מהו? האם אומרים שיש ברירה, ונאמר שהתברר הדבר למפרע שכל אחת שותה את שלה, או אין ברירה? לשאלות אלה לא נמצאה תשובה, ולכן תיקו תעמוד, יעמדו במקומן.

6 בעי שאל רבא: השקה את הסוטה בסיב, כלומר, דרך סיב דקל מהו, או אם השקה בשפופרת מהו? והשאלה היא: האם דרך שתיה בכך, או אין דרך שתיה בכך? אף שאלות אלה לא נמצא להן פתרון ולכן תיקו תעמודנה במקומן.

7 בעי שאל רב אשי: נשפכו מהן, מן המים, ונשתיירו מהן מהו? האם צריכה לשתות את כל המים שנמחקה המגילה בהם, או די אפילו בחלקם, ואף שאלה זו לא נמצא לה פתרון ולכן תיקו תעמוד במקומה.

8 ב אמר ר' זירא אמר רב: שתי שבועות האמורות בסוטה "והשביע אותה הכהן". במדבר ה, יט. "והשביע הכהן את האשה. במדבר ה, כא למה? — אחת קודם שנמחקה מגילה, ואחת לאחר שנמחקה.

9 מתקיף לה מקשה על כך רבא: הלא תרוייהו שתיהן קודם שנמחקה מגילה כתיבן הן כתובות ומדוע מייחסים זו לזמן זה וזו לזמן אחר? אלא אמר רבא: שתי השבועות הללו שונות בדבר אחר, אחת היא שבועה שיש עמה אלה קללה, ואחת היא שבועה שאין עמה אלה.

10 ושואלים: היכי דמי כיצד היא שבועה שיש עמה אלה? אמר רב עמרם אמר רב: כגון שאומר: "משביעני עליך שלא נטמאת, שאם נטמאת — יבואו ביך בך כל הקללות הללו".

11 אמר רבא: והרי אם אומר כך אלה לחודה קיימא לעצמה עומדת ושבועה לחודא קיימא לעצמה עומדת ואין זה נחשב לשבועת האלה, שהרי אמר לה את האלה במשפט לעצמו! אלא אמר רבא, כך הלשון: "משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך".

12 אמר רב אשי: במקרה זה אלה — איכא יש כאן אבל שבועה שלא נטמאת — ליכא אין! אלא אמר רב אשי, כך הנוסח: משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבואו ביך, שהשבועה היא גם שתחול האלה.

13 ג משנה על מה היא אומרת "אמן אמן" שתי פעמים — אמן על האלה שהיא מקבלת על עצמה את הקללה, אמן על השבועה שמשביע אותה שטהורה היא, אמן אם זנתה מאיש זה שנחשדה בו, אמן מאיש אחר. אמן שלא שטיתי לא רק עכשיו, אלא גם בהיותי ארוסה ונשואה

14 ושומרת יבם שמת בעלה בלי בנים, והיא ממתינה "שומרת" ליבם שישאנה או יחלוץ לה, וכנוסה לאחר שנתייבמה. אמן שלא נטמאתי, ואם נטמאתי — יבואו יתקיימו בי כל הקללות הללו.

15 ר' מאיר אומר: "אמן אמן" פירושו — אמן שלא נטמאתי בעבר, אמן שלא אטמא בעתיד.

16 הכל שוין שאין מתנה עמה בהשבעה זו לא על מה שעשתה קודם שתתארס שהתארסה לו, ולא על מה שתעשה אחר שתתגרש ממנו.

17 וכן אשה שגירשה בעלה ובהיותה גרושה נסתרה לאחד ונטמאת, ואחר כך החזירה בעלה וקינא לה ונסתרה ובא להשקותה מי סוטה — לא היה מתנה עמה שתישבע שלא נטמאה מזמן שגירשה, לפי שבהיותה גרושה אינה נאסרת עליו אם נבעלה בזנות.

18 זה הכלל: על כל מקרה שתבעל לאחר ולא היתה אסורה לו על ידי בעילה זו — לא היה מתנה עמה. ובשבועה יכול לכלול רק דברים שאם עושה אותם נאסרת עליו.

19 א גמרא אמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה. ממאי ממה למד הוא זאת — מדקתני ממה ששנה במשנתנו "שומרת יבם וכנוסה".

20 אי אמרת בשלמא נניח אם אתה אומר ששומרת יבם שזינתה אסירה אסורה עליו — משום הכי כך מתנה בהדא עימה, ומשביעה שלא זינתה אז, אלא אי אמרת לא אסירה אם אומר אתה שאינה אסורה — היכי איך מתנה בהדה עימה? והתנן והרי שנינו במשנה, זה הכלל: כל שאילו תיבעל ולא תהא אסורה לו — לא היה מתנה עמה!

21 אמרי במערבא אומרים בארץ ישראל: לית הילכתא אין הלכה כרב המנונא לגבי שומרת יבם.

22 ואלא הא דקתני זו ששנה במשנתנו "שומרת יבם וכנוסה" — אין ללמוד מכאן, ומדוע, כי הא מני זו, משנתנו, כדעת מי היא כדעת ר' עקיבא היא, שאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, ומשוי לה כי מחשיב אותה כמו ערוה, שהרי שומרת יבם הנבעלת לאחר עוברת על לאו, ולשיטתו אין הבדל בין איסורי לאו ואיסורי כרת ונאסרת על היבם.

23 בעי שאל ר' ירמיה: מהו שיתנה אדם עם אשתו שנסתרה, על נישואין הראשונים שהיתה נשואה לו פעם וגירשה והחזירה, שלא זינתה גם אז, וכן על נישואי אחיו שמת בלי בנים והוא ייבם את אשתו, מהו?

24 ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו: זה הכלל, כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו בבעילה זו — לא היה מתנה עמה. הא אסירה הרי אם היתה אסורה על ידי בעילה זו — הכי נמי כך גם כן שמתנה, וכן בשני המקרים הללו, כיון שאם זינתה היתה נאסרת עליו, יכול להשביעה. ומסכמים: אכן שמע מינה למד מכאן שכן הוא ורשאי להתנות במקרה כזה.

25 ב שנינו במשנה במשמעות "אמן אמן" שאומרת האשה, ש ר' מאיר אומר: אמן שלא נטמאתי, אמן שלא אטמא. תניא שנויה ברייתא: לא כשאמר ר' מאיר אמן שלא אטמא התכוון לומר שאם תטמא בעתיד מים ששותה כעת בודקין אותה כבר מעכשיו, אלא הכוונה היא לכשתטמא בעתיד — מים ששותה כעת מערערין אותה ובודקין אותה אז.

26 בעי שאל רב אשי: מהו שיתנה אדם בשעה שמשקה את אשתו על נישואין האחרונים? כלומר, שאם יגרשנה ויחזירנה, שלא תיטמא לאחר באותם נישואין אחרונים. האם נאמר: השתא מיהא לא אסירה ליה עכשיו על כל פנים אינה אסורה לו, שהרי לגבי הנישואין הראשונים היא טהורה, או דילמא זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה שמא פעמים שהוא מגרש אותה וחוזר ומחזיר אותה ותיאסר אז עליו, ומשום כך יכול הוא להשביעה עכשיו?

27 ועונים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממה ששנינו במשנתנו: הכל שוין שלא היה מתנה עמה לא על קודם שתתארס, ולא על אחר שתתגרש. ומדייקים: דווקא נסתרה לאחד ונטמאת לאחר שגירשה ואחר כך יחזירנה — לא היה מתנה, שבשעה שנסתרה לא היתה אשתו ולא נאסרה עליו, הא הרי אם יחזירנה ותיטמא — תיאסר עליו. הכי נמי דמתני כך גם כן שהוא מתנה כבר מעכשיו. ומסכמים: אכן, שמע מינה למד ממנה שכן הוא.

28 ג תנו רבנן שנו חכמים: מה שנאמר "זאת תורת הקנאת" במדבר ה, כט בלשון רבים, מלמד שהאשה שותה ושונה, כלומר, חוזרת ושותה פעם אחרת.

29 ר' יהודה אומר להיפך: "זאת" הוא לשון מיעוט, שאין האשה שותה ושונה. אמר ר' יהודה: מעשה והעיד לפנינו נחוניא חופר שיחין שקיבל מרבותיו שהאשה שותה ושונה, וקיבלנו עדותו בשני אנשים, שאם היתה נשואה לשנים יכול להיות ששותה ושונה אצל בעלה השני, אבל לא באיש אחד.

30 וחכמים אומרים: אין האשה שותה ושונה, בין באיש אחד בין בשני אנשים.

31 ושואלים: ולדעת התנא קמא נמי הראשון, גם כן הכתיב הרי נאמר "זאת" למעט! ולהיפך, ורבנן בתראי נמי ולדעת חכמים אחרונים שנזכרו בברייתא, גם כן הא כתיב הרי נאמר "תורת הקנאות" בלשון רבים!

32 אמר רבא: באיש אחד שחשד באשתו ובועל אחד — דכולי עלמא לא פליגי הכל אינם חלוקים שאין האשה שותה ושונה, אם קינא לה שנית מאותו אדם ונסתרה עימו שנית,