ביאור שטיינזלץ על סוטה י׳

1 הוחל התחללה, בטלה שבועתו של אבימלך שנשבע לו אברהם בברית שכרתו ביניהם, דכתיב שנאמר: "אם תשקר לי ולניני ולנכדי" בראשית כא, כג. וכיון שהפלשתים לא שמרו את השבועה ושיעבדו בישראל — בטלה השבועה.

2 נאמר "ויגדל הנער ויברכהו ה'" שופטים יג, כד, ושואלים: במה ברכו? שהרי לא מצאנו בו ברכה מיוחדת. אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו איבר המין שלו, שלמרות שהיה נער היתה אמתו כשאר בני אדם, וזרעו כנחל שוטף.

3 נאמר "ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים" שופטים טז, כח. אמר רב: אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטתי את ישראל בלי לקבל כל שכר ולא אמרתי לאחד מהם אפילו העבר לי מקל ממקום למקום.

4 נאמר "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים" שופטים טו, ד, ושואלים: מאי שנא מה שונה, מדוע דווקא שועלים? אמר ר' איבו בר נגדי אמר ר' חייא בר אבא, אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו, השועל, שבשעה שצדים אותו הריהו חוזר לאחוריו, למקום שהיה בו קודם לכן ואינו מרחיק לברוח, ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן שנשבע אבימלך לאברהם, ולא קיימו אותה.

5 תניא שנויה ברייתא, אמר ר' שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון רוחב ששים אמה היה, שנאמר: "וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו" שופטים טז, ג, למדנו שהיו כמידת כתפיו, וגמירי ולמודים אנו במסורת, שאין דלתות עזה פחותות ברוחבן מששים אמה.

6 נאמר על שמשון: "ויהי טוחן בבית האסורים" שופטים טז, כא. אמר ר' יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה כלומר, תשמיש, וכן הוא אומר "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין" איוב לא, י, מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי זהו שאומרים אנשים בפתגם מקובל: קמי דשתי חמרא — לפני מי ששותה יין — נותנים חמרא יין, קמי רפוקא גרידיא לפני מי שחופר באדמה — נותנים דובלא דבלים עשב והוא שאירע בשמשון, שמה שעסק בו הוא שהביאו לפניו.

7 ואמר ר' יוחנן: כל המזנה עם נשים אחרות — אשתו מזננת עליו, שנאמר "אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי" איוב לא, ט, ועל כך גם כתיב נאמר "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין" איוב לא, י. והיינו דאמרי אינשי והוא שאומרים אנשים בפתגם עממי: איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני הוא נמצא בין הדלעות ואשתו בין המלפפונים, כלומר, כדרך שהוא עושה אף היא עושה.

8 ואמר ר' יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים בצדק גמור, שנאמר: "דן ידין עמו כאחד" וגו' בראשית מט, טז ודורשים — כמו ה' שהוא אחד. ואמר ר' יוחנן: שמשון על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שנאמר: "כי שמש ומגן ה' אלהים" תהלים פד, יב. ושואלים: אלא מעתה אם הוא כינוי של הקדוש ברוך הוא, אם כן לא ימחה ימחק שמו כשאר שמות הקודש! אלא יש לומר: שמו הוא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא, ללמד: מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם כולו — אף שמשון מגין בדורו על ישראל. ועוד

9 אמר ר' יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר "וילך שפי" במדבר כג, ג, ומפרשים: הלך בצליעה. שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר בדברי יעקב על שבט דן, והיא הנבואה על שמשון "שפיפן עלי ארח" בראשית מט, יז — שפי כפול.

10 ב תנו רבנן שנו חכמים: חמשה נבראו בצד מסויים מעין דוגמא של מעלה, בדרגה שהיא למעלה מבני אדם רגילים, בתבנית מושלמת, וכולן לקו בהן, באותם דברים שנתעלו בהם. שמשון בכחו היה מעין מעלה, שאול בצוארו שנאמר בו שהיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו.

11 ומפרטים: שמשון לקה בכחו — דכתיב שנאמר: "ויסר כחו מעליו" שופטים טז, יט.

12 שאול לקה בצוארו — דכתיב שנאמר: "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" שמואל א לא, ד, ומפרשים שעשה שתינעץ החרב בצווארו.

13 אבשלום לקה בשערו — כדבעינן למימר קמן כפי שרוצים אנו לומר אחר כך. צדקיה לקה בעיניו, דכתיב שנאמר: "ואת עיני צדקיהו עור" מלכים ב כה, ז.

14 אסא לקה ברגליו — דכתיב שנאמר: "רק לעת זקנתו חלה את רגליו" מלכים א טו, כג, ואמר רב יהודה אמר רב: מה היתה מחלתו — שאחזתו פדגרא. אמר ליה לו מר זוטרא בריה בנו של רב נחמן לרב נחמן: היכי דמי כיצד הוא כאב פדגרא? אמר ליה לו: כמחט הננעצת בבשר החי. ושואלים: מנא מניין ידע דבר זה? ומשיבים: איכא דאמרי יש שאומרים: מיחש הוה הוא בעצמו היה חש ביה בו ממחלה זו. ואיכא דאמרי ויש שאומרים: מרביה מרבו שמע ליה זאת. ואיכא דאמרי ויש שאומרים שידע זאת כפי שנאמר "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" תהלים כה, יד.

15 דרש רבא: מפני מה נענש אסא ברגליו — מפני שעשה אנגריא עבודת כפייה בתלמידי חכמים, שנאמר "והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי" מלכים א טו, כב לבנות את העיר רמה, ומריבוי הלשון "את כל" משמע שלקח לעבודה זו את כולם, גם תלמידי חכמים. ושאלו: מאי מה פירוש "אין נקי"? אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, שנאמר בחתן "נקי יהיה לביתו שנה אחת" דברים כד, ה.

16 ב כתיב נאמר "וירד שמשון תמנתה" שופטים יד, א, וכתיב ונאמר בפרשת יהודה ותמר "הנה חמיך עלה תמנתה" בראשית לח, יג. ולכאורה יש סתירה בין הכתובים, שבמקום אחד נראה שתמנה היתה במקום נמוך, ובאחר שהיתה במקום גבוה. אמר ר' אלעזר: אין להבין את הדבר במובן של תיאור הליכה למקום, אלא באופן מוסרי; שמשון שנתגנה בה בהליכתו לתמנה — כתיב ביה נאמר בו לשון ירידה, ואילו יהודה שנתעלה בה — כתיב ביה נאמר בו לשון עליה.

17 ר' שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו, חדא אחת מהן בירידה בעמק, וחדא ואחת בעליה, במקום גבוה.

18 רב פפא אמר: חדא תמנה הואי תמנה אחת היתה וישבה במדרון של הר, לאדם דאתי מהאי גיסא שבא מצד זה, מפסגת ההר — ירידה היא, ודאתי מהאי גיסא ולשבא מצד אחר, מתחתיתו — עליה היא. ומביאים דוגמה כגון המקומות ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש שנמצאים בשיפוע הר, שלבני מקום אחד היא עליה, ולבני מקום אחר היא ירידה.

19 נאמר בתמר "ותשב בפתח עינים" בראשית לח, יד, ונחלקו אמוראים בפירוש "פתח עינים". אמר ר' אלכסנדרי: מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו, והיתה בטוחה שיעבור יהודה שם. ר' חנין אמר בשם רב: מקום הוא ששמו עינים, וכן הוא אומר בתוך רשימת ישובים "תפוח והעינם" יהושע טו, לד.

20 ר' שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים הסבירה, הביאה ראיה לדבריה. כשתבעה יהודה למשכב אמר לה: שמא גויה את? אמרה ליה לו: גיורת אני. שאל: שמא אשת איש את? אמרה ליה לו: פנויה אני. שמא קיבל בך אביך קידושין ואינך יודעת על כך? אמרה ליה לו: יתומה אני. ועוד שאל: שמא טמאה נידה את? אמרה ליה לו: טהורה אני. והוא אשר נאמר "פתח עינים" — שפתחה לו פתח להראות שהיא מותרת לו.

21 ועוד בענין ביתו של אברהם: נאמר "ויטע אשל בבאר שבע" בראשית כא, לג, אמר ריש לקיש: מלמד שעשה אברהם פרדס, ונטע בו כל מיני מגדים.

22 בענין זה נחלקו תנאים, ר' יהודה ור' נחמיה; חד אחד מהם אמר: פרדס נטע, וחד ואחד מהם אמר: פונדק עשה. ואומרים: בשלמא למאן דאמר נניח לדעת מי שאומר שנטע פרדס — היינו דכתיב זהו שנאמר "ויטע", שלשון זו נופלת בפרדס. אלא למאן דאמר לדעת מי שאומר פונדק, מאי מה היא לשון "ויטע"? ומשיבים: כדכתיב כפי שנאמר: "ויטע אהלי אפדנו" דניאל יא, מה שאף באוהלים משתמשים בלשון נטיעה.

23 נאמר שם "ויקרא שם בשם ה' אל עולם" בראשית כא, לג. אמר ריש לקיש: אל תיקרי תקרא בפסוק הזה כמפורש בו "ויקרא",

24 אלא ויקריא. מלמד שהקריא, כלומר, גרם אברהם אבינו לשמו של הקדוש ברוך הוא שיקרא בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאורחיו של אברהם אכלו ושתו, עמדו לברכו ולהודות לו. אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. ועל ידי כך גרם לכולם להודות לה'. ושוב לענין תמר.

25 נאמר "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה" בראשית לח, טו. ותוהים: משום שכסתה את פניה חשבה לזונה?! הלא דרך הזונות היא להיפך, שמגלות את פניהן!

26 אמר ר' אלעזר: משום שכסתה פניה בבית חמיה, כלומר, בביתו, מחמת צניעות, לכן לא הכירה עכשיו כשגילתה את פניה. שאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה — זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים. מנלן מניין לנו דבר זה — מתמר. וכיצד אנו מוצאים שיצאו ממנה נביאים — דכתיב שנאמר "חזון ישעיהו בן אמוץ" ישעיה א, א, מלכים — מדוד. ואמר ר' לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ אבי ישעיהו הנביא ואמציה מלך יהודה מזרע דוד אחים הוו היו, הרי שגם ישעיה הנביא היה מבית דוד ומצאצאיה של תמר.

27 נאמר בתמר "היא מוצאת" להישרף בראשית לח, כה ושואלים: "היא מיתוצאת" שהיא לשון המורה על כך שהוצאה בעל כרחה מיבעי ליה צריך היה לו לומר! אמר ר' אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה שמיהודה היא מעוברת, בא סמאל השטן וריחקן, בא גבריאל המלאך וקירבן, ולכן "מוצאת" רומז לשון מציאה, שנמצאו הסימנים.

28 ומעירים: היינו דכתיב הוא שנאמר "למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם" תהלים נו, א, אמר ר' יוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת. "לדוד מכתם" — שיצא ממנה דוד שהיה מך נמוך ועניו ותם לכל הבריות. דבר אחר: "מכתם" — שהיתה מכתו תמה שלימה, שנולד כשהוא מהול, ולא היה צריך למול אותו. דבר אחר: "מכתם" — כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה ממנו, כך היה נוהג בגדולתו באופן שהיתה ענוותו "מכ— שלימה — תם" כל ימיו.

29 נאמר "והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה" בראשית לח, כה. ושואלים: ותימא ליה מימר ושתאמר לו במפורש, שלו היא הרה! אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה ויש אומרים שאמר זאת רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא, ואמרי לה ויש אומרים אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: נוח לו מוטב לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנלן מניין לנו — מתמר, שאם לא היה יהודה מודה — היתה היא מוכנה להישרף, כדי לא לביישו ברבים.

30 נאמר "הכר נא" בראשית לח, כה. אמר ר' חמא ברבי חנינא: בלשון "הכר" בישר הודיע יהודה לאביו, ולכן ב"הכר" בישרוהו. ומסבירים: ב"הכר" בישר — שאמר לאביו על כתונת יוסף "הכר נא הכתנת בנך היא" בראשית לז, לב, ב"הכר" בישרוהו — "הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה" בראשית לח, כה.

31 נאמר "הכר נא", אין "נא" אלא לשון בקשה. ומסבירים: אמרה ליה לו: בבקשה ממך, הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.

32 "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני" בראשית לח, כו. היינו זהו שאמר רב חנין בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקדש שם שמים בסתר כשעמד בפיתויה של אשת פוטיפר — זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב שנאמר: "עדות ביהוסף שמו" תהלים פא, ו הרי שהוסיפו לשמו את האות ה"א משמו של הקדוש ברוך הוא.

33 יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא שהודה ברבים על חטאו — זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי כל השם המפורש כלול בתוך השם יהודה. כיון שהודה ואמר "צדקה ממני" בראשית לח, כו יצתה יצאה בת קול משמים ואמרה: אתה הצלת את תמר ושני בניה שהיתה מעוברת בהם מן האור האש — חייך שאני מציל בזכותך שלשה מבניך מן האור. מאן נינהו מי הם אותם שלושה — חנניה מישאל ועזריה.

34 יהודה אמר "צדקה ממני". ושואלים: מנא מניין ידע שבאמת ממנו תמר מעוברת? ומשיבים: יצתה בת קול משמים ואמרה: ממני יצאו כבושים סודות אלה, ועל פי ה' היה המעשה.

35 נאמר אחר כך על יהודה ותמר "ולא יסף עוד לדעתה" בראשית לח, כו. אמר שמואל סבא הזקן חמוה חמיו של רב שמואל בר אמי משמיה משמו של רב שמואל בר אמי: כיון שידעה שלשם שמים נתכוונה — שוב לא פסק ממנה; כתיב הכא נאמר כאן: "ולא יסף עוד לדעתה" וכתיב התם ונאמר שם במתן תורה: "קול גדול ולא יסף" דברים ה, יט, שאנו מפרשים — לא פסק, לא נאסף ונגמר.

36 א שנינו במשנה: אבשלום נתגאה בשערו ובשערו נענש. תנו רבנן שנו חכמים: אבשלום בגלל שערו מרד וחטא, שנאמר: "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל... ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך" שמואל ב יד, כה-כו. ומהי אבן המלך? תנא שנה החכם: אבן שאנשי טבריא טבריה ואנשי ציפורי שוקלים בה.

37 ומפני שהיה שערו נאה ביותר ונתגאה בו לפיכך נתלה בשערו, שנאמר: "ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר" שמואל ב יח, ט. שקל ספסירא בעא למיפסקיה לקח אבשלום חרב ורצה לחתוך אותו את השיער כדי להיחלץ. תנא דבי שנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל: באותה שעה נבקע שאול מתחתיו, ופחד ליפול בתוכו, ולא חתך את שערו.

38 נאמר "וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך, וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני" שמואל ב יט, א "והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני" שמואל ב יט, ה. ושואלים: הני תמניא אותם שמונה פעמים "בני" שאמר דוד למה הם? ומסבירים: שבעה פעמים התפלל עליו ועל ידי כך פעל דאסקיה שהעלה אותו משבעה מדורי גיהנם? שהיה ראוי לו להיות בהם, ואידך והאחרת, השמינית, איכא דאמרי יש שאומרים דקריב רישיה לגבי גופיה שקירב את ראשו אל גופו, ואיכא דאמרי ויש שאומרים דאייתיה לעלמא דאתי שהביא אותו לחיי העולם הבא.

39 נאמר "ואבשלם לקח ויצב לו בחיו" שמואל ב יח, יח ושואלים: מאי מה לקח כאן, הרי לא נאמר מה לקח? אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו, ומשום שלקח לעצמו עצה רעה נענש. על הנאמר "את מצבת אשר בעמק המלך" שמואל ב יח, יח אמר ר' חנינא בר פפא, רמז הוא: בעצה עמוקה של מלכו של עולם הקדוש ברוך הוא, והוא הנרמז בכתוב "עמק המלך".