מאירי על סוטה י׳ א

« מאירי על סוטה ט׳ ע״ב מאירי על סוטה י׳ ע״ב »

1 סוטה פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁמְשׁוֹן עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ אֱלֹהִים וְגוֹ׳״. אֶלָּא מֵעַתָּה, לֹא יִמָּחֶה! אֶלָּא: מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵין עַל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ — אַף שִׁמְשׁוֹן מֵגֵין בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל.

2 סוטה פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּלְעָם חִיגֵּר בְּרַגְלוֹ אַחַת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי״. שִׁמְשׁוֹן חִיגֵּר בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח״. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה נִבְרְאוּ מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, וְכוּלָּן לָקוּ בָּהֶן. שִׁמְשׁוֹן בְּכֹחוֹ, שָׁאוּל בְּצַוָּארוֹ, אַבְשָׁלוֹם בִּשְׂעָרוֹ, צִדְקִיָּה בְּעֵינָיו, אָסָא בְּרַגְלָיו.

1 לעולם אל יתגאה אדם במה שרואה בו את עצמו משובח יתר על בני אדם וכ"ש בשלמיות שאינם הצלחה אמתית אלא הצלחה מדמית כשלמות העושר ושלמות הגוף אבל כל עוד שיוסיף בהם שלמות יוסיף בהם ענוה וחפץ להיות הבורא ית' נעבד בהם דרך הערה אמרו חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה ר"ל שהיו חלוקים בהם משאר בני אדם להפלגת שבח יופי הבריאה וכלם לקו בהם שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיהו בעיניו אסא ברגליו:

2 תלמיד חכם אין עבודת המלך מוטלת עליו כבשאר בני אדם אלא פטור ממנה על הדרך שהוא פטור מכמה דברים כמו שהתבאר בראשון של בתרא וכל שמטילים עליהם נענשים דרך הערה אמרו מפני מה נענש אסא מפני שעשה אינגריא בתלמידי חכמים דכתיב והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי וישאו את אבני הרמה:

« מאירי על סוטה ט׳ ע״ב מאירי על סוטה י׳ ע״ב »