מאירי על סוטה כ״א

1 כבר ידעת מדרכי הדת שהאומות אין הב"ה מדקדק ליפרע מהן בעולם הזה והוא שאמרו כאן דלא מיפקיד דינא עליהו כלומר שאין מדת הדין ממהרת ליפרע מהן כל כך וכן הענין אף בישראל בין צדיק לרשע כדרך שאמרו וסביביו נשערה מאד וכן רק אתכם ידעתי וכו':

2 אע"פ שקיים המצוה הוא מה שמעמיד רוב בני אדם שאי אפשר לרוב בני אדם להשיג מכבוד בוראן מה שראוי להשיג מדרך חכמה וחקירה ודים שישיגוהו מצד הקבלה וקיום המצות וכמו שאמרו בדרש ארור אשר לא יקים את דברי התורה אלו נאמר אשר לא ילמד את דברי התורה לא היתה לעולם תקומה אלא אשר לא יקים וכן עץ חיים היא למחזיקים בה אלו נאמר לעמלים בה לא היתה לעולם תקומה אלא למחזיקים בה אעפ"כ מי שחננו השם בידיעת התורה וזכה להיות מן השרידים אשר ה' קורא הוא עיקר הכל ויתד שהכל תלוי בו דרך הערה אמרו כי נר מצוה ותורה אור תלה הכתוב את התורה באור לומר לך מה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם ר"ל שמשפיע לזולתו ומקיים את הישוב בחכמתו ואומר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך בהתהלכך תנחה אותך זה העוה"ז בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה ר"ל לעולם הבא והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא ר"ל תחיית המתים ותלה את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מאירה אלא לפי שעה כך מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ר"ל שכל שאין דעתו עליה נשאר ערום אבל מי שזכה לחכמה אינה זזה ממנו:

3 משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפלה ומתוך כך היה מתירא משלשה דברים מן הקוצים והברקנים ומן גדודי חיות רעות ולסטים וכן שאינו יודע היכן ילך נזדמנה לו אבוקה ניצל מן האחת ר"ל מן הקוצים והברקנים והפחתים עלה עמוד השחר ניצל מן השניה והוא חיות וליסטים ועדיין אינו יודע באיזה דרך ילך הגיע לפרשת דרכים ניצל מכלן כך זכה למצות והן הנמשלות לאבוקה ניצל מקצת פורעניות בעוד שהיא זורחת אלא שהוא דבר מסתלק לשעתו ומגינות עליו מן הפורענות אבל אינה מצילתו מיצר הרע אחר שנסתלק מעשייתן וזהו שאמר אגוני מגנא אצולי לא מצלא זכה לתורה והיא הנמשלת לעמוד השחר ניצל מן הכל אלא שאינו בטוח עדיין מכל וכל כמו שאמר אל תאמן בעצמך עד יום מותך הגיע לפרשת דרכים והוא יום המיתה ניצל מן הכל וידע ללכת אל עיר גדולה לאלהים העיר מיום ה' שמה:

4 וכלל הדברים תורה ויראת חטא ערבים זה בזה וכל אחד צריך לחבירו שהתורה מלמדתו המצוה ויראת חטא מונעתו מן העבירה וכל שלא למד תורה ומשתדל להיות אחרים לומדים על ידו חולק בשכר ולא עוד אלא שהתורה נקראת על שמו כמו שאמרו בשמעון אחי עזריה שמתוך שהיה אחיו מתפרנס ממנו בשעה שהיה לומד הוזכר אחיו בהלכותיו ונעשה הוא טפל לו וכן יוחנן דבי נשיאה על שם שהיה מתפרנס מן הנשיא ומי שאין לו מי שיסייעוהו אעפ"כ יטרח וילמד מתוך הדחק ומקומו מושכר לו ועל זו אמרו הלל מחייב את העניים וכל שהוטל עליו לסמכו ולעזרו ולא עשה אפילו היה חולק לו בנכסיו אחר כן אינו חולק בשכר דרך הערה אמרו הלל ושבנא אחי הלל עוסק באורייתא שבנא עבד עיסקא לסוף אמר ליה תא ניערוב וניפלוג יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו וצריך ללומד שיערים בעצמו על איזה צד למודו מתקיים אם שילמד מעט מעט אם בחזרה אחר חזרה וכן שישפיל עצמו וישים עצמו כמי שאינו לילך אצל קטן הימנו ושלא להקפיד על שום דבר כל שהוא יכול ללמוד ולעסוק בתורה והוא שאמרו דרך סמך והחכמה מאין תמצא:

5 כבר ביארנו בתשיעי של בתרא קל"ט ב' שכל שמת והניח נכסים מועטים ר"ל שאין מספיקין לכדי שיזונו מהם הבנים והבנות עד זמן בגרות הבנות שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ומ"מ ביארנו שם שאם קדמו הבנים ומכרום קודם שיחזיקו בהם הבנות מה שמכרו מכרו והבנות הפסידו והמשיא עצה להם בכך הרי זה רשע ערום וכן ביארנו בשמיני של בתרא קל"ז א' שמי שאמר בשעת מיתה נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל שאין לשני אלא מה ששייר ראשון אף זה כל שהוא משיא להם עצה בכך נקרא ערום:

6 אף המכריע אחרים לילך בארחותיו בלא טעם ובלא כונה מעולה אלא שמכוין לכבוד עצמו לומר כך הנהיג פלוני הרי זה רשע ערום שאין הכונה אלא להחזיק עצמו בעיניהם כאדם גדול כדי שיהא נשמע להם וכל שכן המחמיר לאחרים ומיקל לעצמו שהוא מן השם וכן כל שקרא ושנה ואינו משמש תלמידי חכמים ר"ל שאינו טורח לשמשם ולהיות מקובל מהם ומהנהגותיהם שכל שהוא כן אף הוא מראה שאין כבוד התורה חביב עליו אלא שטרח ללמוד כדי שיהא יכול לקנתרם ולקפחם וזהו ודאי רשע ערום ודרך אזהרה אמרו שכל שקרא ושנה ולא שימש הרי זה בור ויש אומרים הרי זה עם הארץ וכבר ביארנו ההפרש שבין בור לעם הארץ בילדותינו בחבור התשובה מפני שכל שאינו מישב את חכמתו בקבלת גדוליו שונה ואינו יודע מה הוא שונה ובוטח על מה שהוא מוצאו כתוב ואין לו בחינה במה שראוי לסמוך והוא שבסוגיא זו דמוהו למגיש ר"ל מכשף והוא שאמרו רטין מגישא ולא ידע מה ראטין תני תנא ולא ידע מה תני כלומר כשם שהמכשף חובר את חביריו ולוחש את לוחשיו ואינו מכיר מה הם ומה פירושם אלא שעל ידי לוחשיו הכשוף בא כך זה שונה משנתו ואינו יודע במה יסמוך וכן אמרו התנאים מבלי עולם כלומר שמורים הלכה מתוך משנתם והם אינם יודעים טעם המשנה וכן אם הם דברי יחיד אם לאו ואם הם הלכה אם לאו ואף קטן שלא כלו לו חדשיו ר"ל שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה ממבלי עולם והזמן הראוי לכך ארבעים שנה אלא שאם אין כמוהו בחכמה מורה אף בפחות כל שמוחזק בשלמות הראוי לכך וכל שהוא ראוי להוראה ומונע את עצמו ממנה הרי זה פורק עול תורה מעליו והוא בכלל מבלי עולם ואין צריך לומר שכן בתלמיד המבעט ברבותיו: