מאירי על סוטה ל״ג

1 התבאר במקומו יבמות ק"ד א' שמצות חליצה קוראה ר"ל מאן יבמי וכו' וקורא ר"ל לא חפצתי לקחתה וחולצת ורוקקת וקוראה ר"ל ככה יעשה לאיש וכו' אלא שמ"מ אין הקריאה מעכבת שכל שחלצה ורקקה אע"פ שלא קראה חליצתה כשרה ואף דברים של מעשה ר"ל חליצה ורקיקה אין שניהם מעכבין אלא החליצה בלבד וכך שחלצה ולא רקקה חליצתה כשרה ואם רקקה בפניו ובפני בית דין המזומן לכך ולא חלצה אין זה כלום ליפטר היא בכך בלא חליצה אלא שמ"מ נפסלה בכך ליבמים הא קריאה בלא מעשה אינה כלום וכבר ביארנו עיקרי דברים אלו במקומן:

2 הר גריזים והר עיבל אף על פי שסמננו את מקומם במשנתנו נחלקו בה בסוגיא זו ועיקר מחלקתם במקרא שכתוב בהם כשהיו במדבר וסיים להם את מקומם ואמר הלא המה בעבר הירדן וכו' והם היו בצד מזרחי של ירדן וכמו שמצינו בבני גד ובני ראובן שלקחו נחלתם קודם שיעברו ונאמר בהם קדמה מזרחה ואמר שהם מעבר הירדן השני שהוא צד הירדן המזרחי ולדעת ר' יהודה פירושו מעבר הירדן הרבה לצד מערב ולא סמוך לירדן ואחרי דרך מבוא השמש פירוש מבוא השמש לדעתו המזרח שהשמש בא משם ואחרי פירושו רחוק כלומר רחוק מצד המזרחי בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שכותיים יושבים שם ר"ל שעכשו הם יושבים שם שסנחריב הושיבם שם כשהגלה עשרת השבטים וכדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מכותה ומספרוים ויושיבם בערי שומרון והרים אלו בערי שומרון היו כמו שהוזכר במשנה ופי' היושב בערבה פירושו שעתיד להתיישב בו עם היושב בערבה מול הגלגל סמוך לגלגל לצד מערב הגלגל והגלגל הוא המלון שלנו בו היום שעברו את הירדן ויותר מששים פרסאות היו מן הירדן לשם אלא שקפצה להם הארץ והרים אלו היו עדיין מן הגלגל ולהלן ואצל אילוני מורה הוא שכם ואף בספרי כותיים כתוב כן ר"ל שאילוני מורה הוא שכם אלא שלא ידעוה ללמוד מגזרה שוה על הדרך שלמדנוה אנו כמו שהתבאר במשנה והוא שאמר רבי אליעזר בדבר זה זייפתי ספרי כותיים כלומר העמדתים בחזקת מזוייפים על דרך והרשיעו את הרשע ר"ל שיעמידוהו בחזקת רשע וכן אני ה' פתיתי את הנביא כלומר פרסמתיו שהוא מפותה וכן ללצים הוא יליץ וכן הרבה:

3 ונשוב לענין הסוגיא והוא שלדעת רבי אליעזר סמוך לירדן היה בצד המערבי שבו והרי נאמר והיה בעברכם תקימו וכו' משמע שביום שעברו הקימו האבנים בהר עיבל ומבוא השמש פירושו המערב ור"ל רחוק מן המערב הרבה וסמוך לצד המזרחי של ירדן ורחוקים היו מן הגלגל שהגלגל היה יותר לצד המערב וכן מה שנאמר בארץ הכנעני אינו שהרי שכם חוי היה וכן היושב בערבה אינו שהרי החוים בין הרים וגבעות היו יושבים ואף מול הגלגל אינו שכשהיו בהר עיבל עדין לא ראו הגלגל אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שכמו שהראה להם דרך בראשונה ר"ל ביציאת מצרים בעמוד ענן כך הראה להם כאן כלומר שיישיר להם את שביליהם והורה להם שכשיעברו את הירדן לא ילכו דרך החוי שהיא דרך הרים וגבעות אלא שיקיפו וילכו דרך כבושה והיא דרך ארץ הכנעני שהיתה ככר וערבה:

4 כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום היה ארון נוסע אחר שני דגלים כמו שסדור בפרשת נשא ואותו היום נסע תחלה שהרי נאמר לפניכם ר"ל לפני כלכם בכל יום היו הלוים נושאים אותו שהרי בני קהת היו ממונים בכך ואותו היום נשאוהו כהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ובשלשה מקומות מצינו שנשאו הכהנים את הארון אחת כשעברו את הירדן ואחת כשהקיפו את יריחו שנאמר ויקרא יהושע אל הכהנים וכו' שאו את ארון וכו' ואחת כשהחזירוהו למקומו ר"ל לבית קדשי הקדשים בימי שלמה שנאמר וישאו הכהנים את הארון וזה שהוא קוראו חזרה למקומו הוא מפני שכשהוגלה הארון בימי עלי לארץ פלשתים ניטל מתוך המשכן שעשה משה שהיה בית קדשי הקדשים במקומו המיוחד לו וכשבנה שלמה בית המקדש חזר למקום המיוחד לו ג"כ והוא שכתוב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית:

5 ונשוב לענין הסוגיא והוא שמכיון שנטבלו רגלי הכהנים בירדן בכניסתן לתוכו מצד מזרח הירדן חזרו המים לאחוריהם שלא ירדו מן הכהנים ולמטה אלא המים עומדים ונגבהים למעלה נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כלם וגבהן של מים נחלקו בה שלדעת ר' יהודה היה שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל שהיה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וכשהיה עובר שיעור מיל אחד היה גובה המים עולה למיל אחד וכן כלם שבודאי כחנייתן עברו ר"ל כל רוחב מחניהם ביחד ולא זה אחר זה ואמרו לו אפי' לדבריך שכחנייתן עברו וכי אתה מדמה מרוצת המים למרוצת האדם והלא כשעבר מן המחנה שיעור מיל אחד כבר באו מן המים שיעור כמה מילין ומאחר שכשהגיעו לסוף שיעורם נאמר עליהם שחזרו למקומן היו שוטפין אותם אלא לא חזרו למקומם עד שעברו כלם וכשעברו כלם כבר היו המים נגדשים יותר מכמה מילין ובעוד שהיו ישראל בירדן הוכיחם והזהירם שתהא כונתם שהם עוברים על מנת להוריש את יושבי הארץ וצוה להקים שתים עשרה אבנים בירדן ולהביא שתים עשרה אחרות במלון ובא בקבלה על אותם אבנים שכל אחת היתה משקלה ארבעים סאה והדבר ידוע שכל משא שהאדם מגביהו על כתפו אינו אלא שליש משא שהוא נושא כשאחר מסייעהו:

6 ומכאן אתה מחשב לאשכול של מרגלים שנאמר בו וישאוהו במוט בשנים ובא בקבלה שני מוטות היו זו כנגד זו וארבעה נושאים אותם ועוד משא אחר תחת אותו משא בשני מוטות אחרות רחבן לאורך הראשונות שהיו מגביהין וסומכין את הראשונות וארבעה אחרים היו נושאים אותו ונמצאו שמנה שכל אחד משאו ק"כ סאין ונמצא משקל הכל תתק"ס סאין ולא נתכוינו אלא לקלקלה ואע"פ שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב שלח לך אין זה כלום שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע וכל שכן שאין הקב"ה מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו והקב"ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב:

7 ונשוב לעניננו והוא שאחר שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מי הירדן למקומם ונתקו כפות רגלי הכהנים לחרבה ר"ל שהם היו עומדים בשפת הכניסה וחזרו לאחוריהם לצד הכניסה עד שהיו חוץ לירדן ונמצא הירדן מפסיק בין הארון והכהנים ובין כל ישראל והארון נשא את נושאיו בנס ועברו והקימו האבנים בירדן ועוד הקימו בהר עיבל ובנו מהם מזבח וכתבו בהם את התורה בשבעים לשון והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו וברכו וקפלו את האבנים והביאום במלון והוא הגלגל וקודם שבאו לגלגל עמדו בהר גריזים ובהר עיבל וקראו ברכות וקללות נמצא שביום שעברו את הירדן באו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וסדום וכתבו עליהם כל דברי התורה ובנו מזבח והקריבו קרבנות ואכלו ושתו ושמחו וקראו ברכות וקללות וקפלו את האבנים ולנו בגלגל: