מאירי על סוטה ל״ח

1 ברכת כהנים אינה נאמרת אלא בלשון הקדש כמו שביארנו וכן אין אומרין אותה אלא בעמידה כשאר העבודות שנאמר בהם לעמד ולשרת וכן דוקא בנשיאות כפים ר"ל בהגבהת ידיו כנגד כתפיו שנאמר וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם ואם היו במקדש אינו מברך אלא בשם המפורש אבל בשאר מקומות דוקא בכנויו וכל העם בכלל ברכתו כהנים ולוים ישראל וגרים ועבדים משוחררים נשים וקטנים:

2 ברכת כהנים אינה אלא פנים כנגד פנים ר"ל שאע"פ שכשהם עולין לדוכן בשעה ששליח צבור אומר ברכת רצה עומדים פניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם ומתפללים בינם לבין עצמם שתהא ברכתם מקובלת על הדרך שיתבאר מ"מ כשישלים שליח צבור ברכת הודאה מחזירים פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומברכין ואין מברכין בלחש אלא בקול רם:

3 כל כהנים שבבית הכנסת מצוה עליהם לברך וכן אם לא היה שם אלא אחד מצוה עליו לברך ומ"מ כל שאין שם אלא אחד אין שליח צבור קורהו אלא הוא מכין עצמו ומתחיל לברך בשעה הראויה ר"ל כשיסיים שליח צבור ברכת הודאה אבל אם היו שנים או יותר אע"פ שהכינו עצמם בשעה ששליח צבור אומר ברכת עבודה צריך שכשיסיים ברכת הודאה יהא שליח צבור קורא בקול רם כהנים ומיד הם מתחילים לברך ואין חלוק בזו בין שהיה שליח צבור כהן או ישראל שאין הלכה כדברי האומר כהן קורא כהנים ישראל אינו קורא כהנים וממה שנאמר אמור להם אמירה שלהם תהא אלא בין כהן בין ישראל קורא כהנים ומ"מ גדולי המחברים כתבו שראוי להשתדל להיות המקרא ישראל שנאמר אמור להם אלמא שהמקרא אותם אינו מהם והרי שליח צבור הוא הוא המקרא כמו שיתבאר:

4 ברכת כהנים מצות עשה לכהנים העומדים שם הן לאחד הן לרבים וכל שהוא שם ואינו עולה ביטל מצות עשה והרי הוא כעובר על שלשה עשה כה תברכו ושמו את שמי אמור להם ומ"מ דוקא אם נצטוה על כך מצד הצבור כמו שביארנו במגלה פרק הקורא בתרא וכל שאינו עולה לעולם אפי' בשבתות וימים טובים יש לחוש בו שמא בן גרושה ובן חלוצה הוא וכל כהן המברך מתברך שנאמר ואברכה מברכיך:

5 כל כהן שאינו עולה לדוכן בשעה ששליח צבור אומר ברכת עבודה ר"ל קודם שיגמרנה שוב אינו עולה ומ"מ כל שעקר את רגליו לעלות בשעת עבודה אע"פ שלא הגיע לדוכן עד שגמר שליח צבור ברכת עבודה הרי זה עולה:

6 צבור שלא היה להם כהן אלא שליח צבור אינו נושא את כפיו שמא יתבלבל ולא ידע לשוב לשים שלום ואם הוא מלומד בדבר עד שהוא בטוח בעצמו שיחזור רשאי ומ"מ אף הוא צריך לעקור רגליו מעט לצד הדוכן בשעה שהוא אומר עבודה שעל כל פנים בשעת עבודה צריך שיהא מכין עצמו לכך ממה שמצינו באהרן וירד מעשות החטאת וכו' ויברכם:

7 בית הכנסת שכלה כהנים כל שיש שם יתר מעשרה עולים היתרים על עשרה ומברכין והעשרה עונין אמן ואם לא היו שם אלא עשרה כלם נושאים כפיהם והנשים והטף עונין אמן ולמי מברכין לאחיהם שבפניהם ושבצדיהם שלצפון ולדרום אבל שאחוריהם אם נמנעו מלבא באונס כגון עם שבשדות שאנוסים במלאכתם ואי אפשר להם לבא הרי הן בכלל ברכה אבל אותם שאין מלאכה אונסתם ומתרשלים לבא אינם בכלל ברכה למדת שאף מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כל שמתכוונים למצוה ויש כאן מקום עיון שהרי אמרו ברכת כהנים בעשרה והכהנים מן המנין וא"כ אף בעשרה מצומצמים יהיו מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן:

8 לענין הזאה אמרו שצריך שיהא המזה מתכוין להזות על הטמא לטהרו ואם הזה שלא בכונה הזאתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו או לאחריו והזה לפניו הזאתו פסולה נתכוון להזות לפניו והזה על הצדדין הזאתו כשרה: