ביאור שטיינזלץ על סנהדרין מ״ד א

1 עכן מאי טעמא איענוש מה טעם נענש? ומשיבים: דבר זה לא היה מן הנסתרות, משום דהוו ידעי ביה שהיו יודעים בו אשתו ובניו.

2 א נאמר שם: "חטא ישראל" יהושע ז, יא אמר ר' אבא בר זבדא: מכאן אפשר ללמוד שאף על פי שחטא — ישראל הוא. אמר ר' אבא: היינו דאמרי אינשי זהו שאומרים אנשים כפתגם עממי: "אסא דקאי ביני חילפי, אסא שמיה, ואסא קרו ליה" הדס הנמצא בין הקוצים, הדס שמו, והדס קוראים לו, שאף אם הוא בחברה גרועה אין מהותו משתנה.

3 עוד נאמר שם: "וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" יהושע ז, יא. אמר ר' אילעא משום בשם ר' יהודה בר מספרתא: מלמד שעבר עכן על חמשה חומשי תורה, שנאמר בפסוק זה חמשה פעמים מלת "גם".

4 ואמר ר' אילעא משום ר' יהודה בר מספרתא: עכן, נוסף לשאר מעשיו הרעים, גם מושך בערלתו היה, שנסה להסתיר את דבר היותו מהול, ורמז לדבר — כתיב הכא נאמר כאן בענין עכן: "וגם עברו את בריתי", וכתיב התם ונאמר שם בענין מילה: "את בריתי הפר" בראשית יז, יד.

5 ושואלים: אם כן פשיטא פשוט הדבר שכך עשה, שהרי אמר ר' אילעא שעבר על כל התורה! ומשיבים, מהו דתימא שתאמר כי במצוה גופיה שבגופו לא פקר הפקיר עצמו עד כדי כך, על כן קא משמע לן השמיע

6 לנו שפקר כן. ועל מה שנאמר שם "וכי עשה נבלה בישראל" יהושע ז, טו, אמר ר' אבא בר זבדא: מלמד שבעל עכן נערה המאורסה, ורמז לדבר — כתיב הכא נאמר כאן: "וכי עשה נבלה", וכתיב התם שם בנערה המאורסה שזינתה: "כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה

7 "דברים כב, כא. ושואלים: פשיטא פשוט הדבר, שהרי אמרנו שעבר על כל התורה! ומשיבים: מהו דתימא שתאמר כי כולי האי כל כך לא פקר נפשיה הפקיר עצמו בעבירה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שלא חשש אף לזה. רבינא אמר: מגזירה שווה זו אנו למדים לא לענין עבירתו, אלא שדיניה דינו של עכן היה כנערה המאורסה — שהוציאוהו למות בסקילה.

8 ב אמר ליה ריש גלותא לו ראש הגולה לרב הונא, כתיב נאמר: "ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנתיו ואת שורו ואת חמרו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו" יהושע ז, כד, ויש לתמוה: אם הוא חטא — בניו ובנותיו מה חטאו, ומדוע איפוא סקלום?

9 אמר ליה לו וליטעמיך ולטעמך, לשיטתך שאתה מבין שענשו גם את משפחתו, אם הוא חטא — כל ישראל מה חטאו? והלא נאמר בסוף הפסוק "וכל ישראל עמו ויעלו אותם עמק עכור" יהושע ז, כד! אלא יש לומר שהביאו את כל ישראל כדי לרדותן, כלומר, להטיל עליהם אימה על ידי הסקילה, הכי נמי כך גם כן הביאו את בני ביתו של עכן כדי לרדותן.

10 עוד נאמר שם בענין עונשו "וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים" יהושע ז, כה. ותוהים: בתרתי בשני ענשים הענישו אותו? אמר רבינא: הראוי לשריפה, כגון בגדים וכיוצא בהם הוציאו לשריפה, ואת הראוי לסקילה כגון בהמות הוציאו לסקילה.

11 ג על מה שנאמר שם "וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף" יהושע ז, כא, רב אמר: "אדרת שנער" זו היא איצטלא דמילתא מעיל של צמר מובחר, ושמואל אמר: סרבלא דצריפא בגד צבוע בצבע צריף.

12 ועל מה שנאמר שם "ויציקם לפני ה' "יהושע ז, כג, אמר רב נחמן: בא יהושע וחבטם לפני המקום השם. אמר לפניו: רבונו של עולם, על דברים קטנים אלו תיהרג רובה של סנהדרין?! דכתיב שכן נאמר: "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" יהושע ז, ה, ותניא שנויה ברייתא שלשים וששה ממש נהרגו, אלו דברי ר' יהודה. אמר לו ר' נחמיה: וכי שלשים וששה היו? והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה איש, ואין לשון זו נופלת במספר מדוייק! אלא יש לפרש: זה יאיר בן מנשה שנהרג, ששקול בעצמו כנגד רובה של סנהדרין שהוא שלושים ושישה, ולכן נאמר בלשון זו, שכן יאיר בן מנשה שקול כשלושים ושישה.

13 אמר רב נחמן אמר רב: מאי דכתיב מהו שנאמר: "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות" משלי יח, כג, "תחנונים ידבר רש" — זה משה רבינו שדיבר לפני ה' בלשון תחנונים ופיוס, "ועשיר יענה עזות" — זה יהושע שדיבר קשה.

14 ושואלים: מאי טעמא מה הטעם, כלומר, מהיכן למדים אנו דבר זה? אילימא אם תאמר משום דכתיב שנאמר "ויציקום לפני ה' ", ואמר רב נחמן בביאור הדבר: בא וחבטן לפני המקום מתוך טענתו — אטו וכי פנחס לא עביד הכי עשה כן? דכתיב שהרי נאמר: "ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה" תהלים קו, ל, ואמר ר' אלעזר: "ויתפלל" לא נאמר, אלא "ויפלל", מלמד שעשה פלילות משפט עם קונו. כיצד? בא וחבטן את זמרי וכזבי לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? דכתיב שהרי נאמר: "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" במדבר כה, ט.

15 ואלא מהכא מכאן, מפסוק זה נלמד שאמר יהושע בלשון קשה: "למה העברת העביר את העם הזה את הירדן" יהושע ז, ז, כמתלונן על מדות ה'. ואולם, משה נמי מימר אמר גם כן אמר כגון זה: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני" שמות ה, כב, אלא מהכא מכאן מהמשך המקרא נלמד הדבר: "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" יהושע ז, ז.

16 ד את הנאמר "ויאמר ה' אל יהושע קם לך למה זה אתה נופל על פניך" יהושע ז, י דריש דרש ר' שילא, אמר ליה לו הקדוש ברוך הוא: החטא שלך קשה משלהם, שהרי אני אמרתי "והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה" דברים כז, ד, ואתם כבר ריחקתם ששים מיל מן הירדן ולא קיימתם עדיין את המצוה.

17 בתר דנפק אחר שיצא ר' שילא וסיים את דרשתו, אוקים העמיד רב שהיה באותו מקום ושתק אמורא עליה מתורגמן עליו, לפניו ודרש ברבים, נאמר: "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" יהושע יא, טו, ובוודאי עשה כדברי התורה,

18 אם כן מה תלמוד לומר "קום לך" שמרמז שהדבר תלוי ביהושע — כך יש לפרשו: אמר ליה לו ה' ליהושע: אתה גרמת להם, שלולא היית מקדיש מחרים את כל רכושה של יריחו לא היה קורה כל אותו מאורע. והיינו דקאמר ליה וזהו שאמר לו בעי: "ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם" ח, ב.

19 נאמר: "ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו" יהושע יא, ה,יג-יד. ותוהים: היכי עביד הכי כיצד עשה כך שהשתחוה, והאמר והרי אמר ר' יוחנן: אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו שאינו מכיר אותו בלילה, וטעם לדבר — חיישינן חוששים אנו שמא שד הוא, ומדוע אם כן לא חשש יהושע?

20 ועונים: שאני התם דקאמר ליה שונה שם שהרי אמר לו "אני שר צבא ה' עתה באתי" ושואלים: ודילמא משקרי ושמא שד הוא ומשקר? ומשיבים: גמירי דלא מפקי למודים אנו במסורת שאין השדים מוציאים שם שמים לבטלה, וכיון שאמר שם שמים — בוודאי אמת אמר.