ביאור שטיינזלץ על סנהדרין ק״א

1 שדעתו קצרה, כלומר, אינו יכול לסבול דברים שעושים כנגד רצונו. "וטוב לב משתה תמיד" — זה שדעתו רחבה ויכול לקבל דברים בנחת. ואמר ר' יהושע בן לוי: אמרנו ש"כל ימי עני רעים", והאיכא והרי יש שבתות וימים טובים שהוא נח ואוכל בהם? ויש לומר שגם אז ימיו רעים כדברי שמואל, שאמר שמואל: שינוי וסת מנהג קבוע הוא תחלת חולי מעיים. וכיון שהעני משנה בשבת ובחג את מנהגו באכילה ומנוחה — סובל הוא מחולי מעיים.

2 א תנו רבנן שנו חכמים: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר שלא למטרת קדושה אלא כשירת חולין סתם, וכן הקורא פסוק כל שהוא בבית משתאות בלא זמנו לצורך זמרה בלבד — מביא רעה לעולם על ידי כך. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם! עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים, שהם משתמשים בתורה ככלי משחק.

3 אמר לה הקדוש ברוך הוא לתורה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: רבונו של עולם! אם בעלי מקרא הן — יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן — יעסקו במשנה, בהלכות ובהגדות, ואם בעלי תלמוד הן — יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת שבועות בעצרת, בהלכות חג הסוכות בחג. ומדוע יבזו את דברי התורה בשימוש בה לצורכי שעשועים? ובמקביל העיד ר' שמעון בן אלעזר משום בשם ר' שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו שראוי לקרותו בו, ובאופן הראוי — מביא טובה לעולם, שנאמר: "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב" משלי טו, כג.

4 ב במשנה נמנה בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא גם הלוחש על המכה. אמר ר' יוחנן: וברוקק בה בשעת לחישה, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה, והמזכיר שם שמים על הרקיקה מבזה את השם, ולכן נענש. איתמר נאמר, רב אמר: אפילו את הפסוק "נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן" ויקרא יג, ט שאין בו שם, אין אומרים ללחש. ר' חנינא אמר: אפילו פסוק שאיננו קשור לענין מחלה, וכגון "ויקרא אל משה" ויקרא א, א אין אומרים.

5 תנו רבנן שנו חכמים: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת כדי להקל את הכאב, ואין בכך משום איסור רפואה בשבת. ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת לרפא את כאב הנשיכה רמב"ם. ומעבירין כלי על גב העין בשבת, כלומר, שאם סובל מדלקת בעין מותר לו לשים כלי קר כדי לצנן מעט. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים — בכלי הניטל, כלי שמותר לטלטלו בשבת, אבל בכלי שאינו ניטל — אסור. ואין שואלין בדבר שדים בשבת. ר' יוסי אומר: אף בחול אסור.

6 אמר רב הונא: הלכה כר' יוסי. ומעירים: ואף ר' יוסי לא אמרה לאסור מפני איסור תורה של כשפים, אלא משום סכנה שמא יזיקוהו השדים, כי הא כמו מעשה זה של רב יצחק בר יוסף שנשאל בשד וגרם לו דאיבלע בארזא שנבלע בתוך הארז רש"ש, ואתעביד ליה ניסא ונעשה לו נס ופקע ארזא הארז, ופלטיה ופלטו, ללמד כמה מסוכן הדבר.

7 ועוד תנו רבנן שנו חכמים: סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת לרפואה ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול! ושואלים: היכי עביד כיצד עושה בשבת? ר' חמא בר' חנינא אמר: סך תחילה ואחר כך ממשמש. ר' יוחנן אמר: סך וממשמש בשבת בבת אחת, שכיון שעושה בשינוי — מותר.

8 תנו רבנן שנו חכמים: שרי שמן ושרי ביצים, שהם שדים ששואלים אותם על ידי שמן וביצים — מותרין לשאול בהן בשבת ואין בכך משום איסור, אלא אין טעם לעשות כן מפני שמכזבין, שאינם עונים תשובות אמת. ועוד: לוחשין לרפואה על שמן שבכלי, ואין לוחשין על שמן שביד. לפיכך סכין משמן שמביאים ביד מכל אדם, כי אין לחשוש שמא לחשו עליו, ואין סכין משמן שבכלי שמא לחשו עליו ויזיקנו.

9 ומסופר, רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא הזדמן לפונדק אחד אייתי ליה מישחא במנא הביאו לו שמן בכלי, שף, נפקן ליה צימחי באפיה סך משמן זה בפניו, ויצאו לו אבעבועות בפניו, נפק יצא לשוק, חזיתיה ההיא איתתא ראתה אותו אשה אחת ואמרה: זיקא את הרוח הרעה של חמת קא חזינא הכא אני רואה כאן בפניך. עבדא ליה מלתא ואיתסי עשתה לו דבר, לחש, והתרפא.

10 אמר ליה לו ר' אבא לרבה בר מרי, כתיב נאמר: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך" שמות טו, כו, ויש לשאול: וכי מאחר שלא שם מחלה, אם כן רפואה למה? אמר ליה לו, הכי כך אמר ר' יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שיש בו תשובה לשאלה זו באופן זה, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך..."שמות טו, כו, אם תשמע — לא אשים, ואם לא תשמע — אשים. ואף על פי כן, גם אם לא תשמע ותהיה בך מחלה, דע לך כי אני ה' רפאך וארפאך גם אז.

11 ג אמר רבה בר בר חנה: כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם, כלומר, רואה אני שהקדוש ברוך הוא כועס על העולם, ומשום כך אני סובל יסורים רמ"ה. התחילו הן, תלמידיו, בוכין מפני צערו של רבם, ור' עקיבא היה משחק צוחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה, רבינו, ר' אליעזר, המלא וגדוש תורה כספר תורה שרוי בצער, ולא נבכה?

12 אמר להן: לכך אני משחק, מטעם זה עצמו, כי כל זמן שאני רואה את רבי שאין יינו מחמיץ במחלה, ואין פשתנו לוקה, ואין שמנו מבאיש, ואין דובשנו הדבש שלו מדביש מתקלקל, אמרתי: שמא חס ושלום קיבל רבי את עולמו, כלומר, שכר מצוותיו, שהוא ראוי לו לעולם הבא, בחייו. ועכשיו שאני רואה את רבי כשהוא בצער — אני שמח. שבוודאי מקבל עכשיו עונשו על מעט חטאים שחטא כדי שיקבל את כל שכרו בעולם הבא. אמר לו ר' אליעזר: עקיבא! כלום חיסרתי מן התורה כולה? אמר לו, לימדתנו רבינו: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" קהלת ז, כ.

13 ועוד תנו רבנן שנו חכמים בענין זה: כשחלה ר' אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים לבקרו: ר' טרפון, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא.

14 נענה ר' טרפון בדברי עידוד ואמר: טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים, שטיפה של גשמים מועילה רק בעולם הזה, ורבי מועיל בעולם הזה ובעולם הבא.

15 נענה ר' יהושע ואמר: טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

16 נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: טוב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מועילים בעולם הזה, ורבי מועיל בעולם הזה ואף בעולם הבא.

17 נענה ר' עקיבא ואמר: חביבין יסורין. מששמע זאת ר' אליעזר אמר להם למשמשיו: סמכוני, כלומר, החזיקו בי שאוכל לשבת, ואשמעה את דברי עקיבא תלמידי, שאמר "חביבין יסורין", אמר לו: עקיבא, זו מנין לך? אמר לו: מקרא אני דורש, נאמר: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם... ויעש הרע בעיני ה' "מלכים ב' כא, א-ב.

18 ונאמר וכתיב ונאמר: "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה" משלי כה, א, משמע שחזקיה עסק בלימוד התורה והרבצתה ברבים, וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ואילו למנשה בנו לא לימד תורה? אלא ודאי דאג ללמדו הרבה, ובכל זאת מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר: "וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה" דברי הימים ב' לג, י-יא

19 וכתיב ונאמר אחר כך: "וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו. ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושל ם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים" דברי הימים ב' יב-יג, הא הרי למדת שחביבין יסורין, שיפה כוחם לתקן יותר מדברים אחרים.

20 כיון שהוזכרה אגב הסיפור תשובת מנשה, מביאים את מה שתנו רבנן שנו חכמים בברייתא: שלשה באו בעלילה בטענה כלפי הקדוש ברוך הוא, ואלו הן: קין, עשו ומנשה. קין — דכתיב שנאמר שאמר קין: "גדול עוני מנשוא" בראשית ד, יג, אמר לפניו: רבונו של עולם, כלום גדול עוני מששים ריבוא שעתידין לחטוא לפניך בחטא העגל ואתה סולח להם? אם כן ודאי גם לעווני יש מחילה. עשו — בא בטענה, דכתיב שנאמר: "הברכה אחת היא לך אבי" בראשית כז, לח. וכן מנשה — בתחילה קרא לאלוהות הרבה ולא ענוהו, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו, וטען: אם ה' לא יענהו משמע שכולם שווים.

21 א שנינו במשנה שאבא שאול אומר שאף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. תנא: מדובר כשהוגה את השם בגבולין ולא במקדש, ובלשון עגה בלשון שיחה, שלא לצורך גאונים.

22 ב שנינו במשנה ששלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, תנו רבנן שנו חכמים: ירבעם נקרא כך משום שריבע הרביץ, כלומר, השפיל את ישראל. דבר אחר: ירבעם — שעשה מריבה בעם ופילג את ישראל. דבר אחר: ירבעם — שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים, שהרי עשה את עגלי הזהב. ונקרא בן נבט — בן שניבט הביט ולא ראה כראוי.

23 תנא שנה החכם: הוא נבט, הוא מיכה, הוא שבע בן בכרי, ושמותיו נדרשים כך: "נבט" — שניבט ולא ראה, שחשב שהוא עצמו יגיע לגדולה ובאמת זכה לגדולה רק בנו. "מיכה" — משום שנתמכמך נמעך בתוך בנין ערי המסכנות של פרעה והוצא משם בדרך נס. ומה שמו האמיתי? — שבע בן בכרי שמו.

24 תנו רבנן שנו חכמים: שלשה ניבטו הביטו ולא ראו מה בדיוק יהיה, וטעו בעצמם, ואלו הן: נבט, ואחיתופל, ואיצטגניני פרעה.

25 ומפרטים: נבט ראה אש שיוצאת מאמתו אבר המין שלו, הוא סבר איהו מליך חשב שהוא ימלוך, ולא היא אלא ירבעם הוא דנפק מיניה שיצא ממנו ומלך.

26 אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו, הוא סבר איהו מלך חשב שהוא ימלוך, ולא היא, אלא בת שבע בתו, בת בנו, הוא דנפקא מינה שיצא ממנה שלמה המלך.

27 איצטגניני פרעה — כפי שאמר ר' חמא בר' חנינא: מאי דכתיב מהו שנאמר "המה מי מריבה" במדבר כ, יג — המה המים שראו איצטגניני פרעה וטעו בהם. ומה היתה טעותם? — ראו בכוכבים שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, ועל סמך זה אמר פרעה "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" שמות א, כב, שחשבו שבמים אלה תהיה מפלתו, והן לא ידעו שלא בכך הוא נפגע אלא שעל עסקי מי מריבה לוקה, שעל ידם נענש ולא נכנס לארץ.

28 ושוב לענין ירבעם: ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי ומנין לנו שאינו בא, ירבעם, לעולם הבא? — דכתיב שנאמר: "ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה" מלכים א' יג, לד, "להכחיד" — בעולם הזה, "ולהשמיד" — לעולם הבא.

29 אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם למלכות? — מפני שהוכיח את שלמה על חטאיו. ומפני מה נענש שנכשל בעבודה זרה ואיבד עולמו — מפני שהוכיחו ברבים וביישו. שנאמר: "וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו" מלכים א' יא, כז אמר לו ירבעם לשלמה: דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לגבות מיסים עבור בת פרעה!

30 ומאי ומה פירוש "וזה אשר הרים יד במלך", כיצד עשה? אמר רב נחמן: שחלץ תפיליו בפניו, והעושה כן מראה שאיננו מתחשב במי שגדול ממנו. אמר רב נחמן: גסות הרוח גאוה שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם הבא. שנאמר: "ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושל ם ושב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגני ושבו אל רחבעם מלך יהודה" מלכים א' יב, כו-כז,

31 אמר, כלומר, כך יש לפרש את הדבר: גמירי למודים אנו שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד, ולכן רק רחבעם יוכל לשבת בעזרה ולא אני. כיון דחזו ליה שיראו אותו את רחבעם דיתיב ואנא קאימנא שהוא יושב ואני עומד, סברי יחשבו: הא מלכא והא עבדא זה, רחבעם, הוא המלך, וזה, ירבעם, הוא העבד, ואי יתיבנא ואם אשב שם — מורד במלכות הואי אהיה, אחשב, וקטלין לי ויהרגוני ואזלו בתריה וילכו אחריו. מיד "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושל ם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן" מלכים א' כח–כט,

32 מאי מה פירוש "ויועץ המלך "? אמר רב יהודה: שהושיב רשע אצל צדיק בין גדולי ישראל ונועץ בהם. אמר להו להם לזקני ישראל: האם חתמיתו חותמים אתם על כל מה דעבידנא שאני עושה? אמרו ליה לו: הין כן. אמר להו להם: מלכא בעינא למיהוי מלך רוצה אני להיות, אמרו ליה לו: הין כן. והוסיף לשאול: האם כל מה דאמינא לכו עבידתו שאומר לכם תעשו? אמרו ליה לו: הין כן. אמר להם: אפילו למפלח לעבוד לעבודה זרה? אמר ליה לו צדיק: חס וחלילה, עבודה זרה איננו מקבלים! אמר ליה לו רשע לצדיק היושב בצידו: האם סלקא דעתך דגברא עולה על דעתך שאדם כירבעם פלח יעבוד לעבודה זרה? אלא למינסינהו לנסות אותם הוא דקא בעי שרצה, לדעת אי קבליתו למימריה אם יקבלו את דבריו, ולשון הפלגה היא ואין כוונתו לכך כלל,