ביאור שטיינזלץ על סנהדרין ק״ג

1 "בגלל מנשה" — שלא עבד עשה תשובה.

2 אמר ר' יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא בכך הוא מרפה את ידיהן של בעלי תשובה, שנראה מכאן שיש מקרים שאין אדם יכול לחזור בו. דתני תנא קמיה ששנה חוזר המשניות לפני ר' יוחנן: מנשה עשה תשובה לשלשים ושלש שנים, דכתיב שנאמר: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושל ם... ויעש הרע... ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל" מלכים ב' כא, א–ג. כמה שנים מלך אחאב? — עשרין ותרתין שנין עשרים ושתים שנה, מנשה כמה מלך? — חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין הוצא מהן עשרים ושתים שנים שעשה את הרע כמעשה אחאב, אם כן פשו להו תלתין ותלת נשארו להן שלושים ושלוש שנים שבהן עשה תשובה.

3 אמר ר' יוחנן משום בשם ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב מהו שנאמר "וישמע אליו ויחתר לו", והלא "ויעתר לו" דברי הימים ב' לג, יג מיבעי ליה צריך היה לו לכתוב! אלא כתוב זה מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין שעכבה ואמרה שאין לו תקנה.

4 א ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב מהו שנאמר "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו" ירמיה כו, א, וכתיב ונאמר "בראשית ממלכת צדקיה" ירמיה כח, א, וכי עד האידנא עכשיו לא הוו מלכי היו מלכים? ומה היא לשון "בראשית" האמורה דווקא בהם מבשאר מלכים? היה לו לומר "בשנה ראשונה" וכדומה!

5 אלא בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים הרשע, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, שהיה מרוצה מן הצדיקים שבאותו דור, ולכן נאמרה המלה "בראשית", לומר שבימיו היתה כבריאה חדשה מן התוהו.

6 וכן בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה שהיו כולם רשעים, נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. ושואלים: והלא בצדקיה נמי כתיב גם כן נאמר "ויעש הרע בעיני ה' "מלכים ב' כד, יט! ומשיבים: לא שהיה רשע, אלא שהיה בידו למחות בבני דורו ולא מיחה כראוי, על כן נקרא על שמו.

7 ועוד אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: מאי דכתיב מהו שנאמר "איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת" משלי כט, ט — אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק, מה עשה? זיבח וקיטר לאלהיהם, שנאמר: "ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אתם להם אזבח ויעזרוני והם היו לו להכשילו ולכל ישראל" דברי הימים ב' כח, כג, הרי שכאשר כעס הקדוש ברוך הוא על ישראל והכשילם במלחמה, הלכו ועבדו עבודה זרה.

8 שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו — הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: "ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר" דברי הימים ב' כח, כג, הרי שכאשר כעס הקדוש ברוך הוא על ישראל דברי הימים ב' כה, יד, שאף בשעת הצלחה עובדים עבודה זרה, ואם כן אין להם תקנה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי זהו שאומרים אנשים בפתגם עממי לגבי תוכחה לאויל: "בכיי ליה למר בכיתי לו לאדוני ולא ידע, חייכי למר צחקתי לאדוני ולא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש אוי לו לאדוני שאינו יודע בין טוב לרע". וכך הם ישראל, בין כשמיטיב ה' להם בין כשמרע להם — עובדים הם עבודה זרה.

9 על הנאמר: "ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך" ירמיה לט, ג, אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: "שער התוך" היה מקום שמחתכין בו הלכות, שדרש בחילוף ה' ו־ח' — "התוך" כמו חתוך. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי זהו שאומרים אנשים כפתגם עממי: "באתרא דמריה תלא ליה זייניה, תמן קולבא רעיא קולתיה תלא" במקום שבעל הבית תולה שם את כלי זינו, שם הרועה הבזוי תולה את כדו, שבמקום סנהדרין ישב נבוכדנצר הרשע.

10 ב סימן לדברים האמורים להלן: על שדה בתים לא תאונה.

11 אמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: מאי דכתיב מהו שנאמר "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב. והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה" משלי כד, ל–לא — המדובר הוא בירידתם הרוחנית והמדינית של מלכי יהודה, "על שדה איש עצל עברתי" — זה אחז. "ועל כרם אדם חסר לב" — זה מנשה. "והנה עלה כלו קמשונים" — זה אמון. "כסו פניו חרלים" — זה יהויקים. "וגדר אבניו נהרסה" — זה צדקיהו, שנחרב בית המקדש בימיו. וכיון שהוזכר מאמר של רב חסדא בשם ר' ירמיה מביאים עוד מאמר כזה.

12 ואמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: ארבע כיתות של בני אדם אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים — דכתיב שנאמר: "משך ידו את לצצים" הושע ז, ה, משמע שה' מושך ידו מהם. כת שקרנים — דכתיב שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" תהלים קא, ז. כת חניפים — דכתיב שנאמר: "כי לא לפניו חנף יבוא" איוב יג, טז. כת מספרי לשון הרע — דכתיב שנאמר: "כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע" תהלים ה, ה, משמע: צדיק אתה, ולא יהיה במגורך דבר של רע. ועוד

13 אמר רב חסדא אמר ר' ירמיה בר אבא: מאי דכתיב מהו שנאמר "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך" תהלים צא, י, יש לפרש ולומר: "לא תאנה אליך רעה" — שלא ישלוט בהן יצר הרע. "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך, שאז אדם משתוקק לאשתו, וכיון שהיא ספק נדה מצטער יותר מכאשר ידוע לו שהיא נדה ודאית, שהרי אינו יודע אם באמת חייב הוא לפרוש ממנה.

14 דבר אחר: "לא תאנה אליך רעה" — שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים. "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, כלומר, שמקלקל דמעשיו, כגון ישו הנוצרי.

15 עד כאן ברכו דוד אביו לשלמה בברכות הנוגעות והמתאימות לברכת אב, מכאן ואילך ברכתו אמו, כי הברכות הן כעין ברכת אם לעניינים שהאם מודאגת עליו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן תדרך תרמוס כפיר ותנין

16 "תהלים צא, יג–יד, עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים, שעובר לדבר על ה' בגוף ראשון כמדבר בעדו:

17 "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו. ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" תהלים צא, יד —טז.

18 אמר ר' שמעון בן לקיש: מאי דכתיב מהו שנאמר: "וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר" איוב לח, טו? — מפני מה האות עי"ן של המלה "רשעים" תלויה וכתובה קצת מעל לשורה? — ללמד שצריכים לקרוא כאילו היה כתוב "רשים", לומר: כיון שנעשה אדם רש מלמטה שמתרבים שונאיו למטה — נעשה רש גם מלמעלה, שבוודאי אדם חוטא הוא ולכן הוא שנוא.

19 ושואלים: אם כך הוא הפירוש, ושלא נכתביה יכתבו כלל את האות ע', ויכתב בפירוש "רשים"! ר' יוחנן ור' אלעזר השיבו על כך שיש צורך לרמוז ש"רשים" שנואים אלה הם גם רשעים ממש, כי לעתים יש צדיקים הנשנאים חנם. חד אחד מהם אמר: מפני כבודו של דוד, שאף שהיו לו שונאים מרובים למטה, היה צדיק ורצוי למעלה, וחד ואחד מהם אמר: משום כבודו של נחמיה בן חכליה, שאף הוא היו לו שונאים מרובים מלמטה שלא בצדק.

20 א תנו רבנן שנו חכמים: מנשה מלך יהודה היה שונה חמשים וחמשה פנים דרכים בתורת כהנים מדרש ההלכה על ספר ויקרא כנגד שני שנות מלכותו, שכל כך גדול היה בחכמה. אחאב גדול היה ממנו, ושנה שמנים וחמשה פנים, ירבעם שנה מאה ושלשה פנים.

21 תניא שנויה ברייתא, היה ר' מאיר אומר: אבשלום אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויכו את אבשלום וימתהו" שמואל ב' יח, טו, "ויכוהו" — שהרגוהו בעולם הזה, "וימיתהו" — לעולם הבא. תניא שנויה ברייתא, ר' שמעון בן אלעזר אומר משום בשם ר' מאיר: אחז ואחזיה ממלכי יהודה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן "ויעש הרע בעיני ה' "— לא חיין לעתיד לבוא, ואולם גם לא נידונין לנצח בגיהנם.

22 נאמר "וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושל ם פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה' "מלכים ב' כא, טז, מה עניינו של "מלא את ירושלים פה לפה"? הכא תרגימו כאן, בבבל, הסבירו שהרג את הנביא ישעיה שהיה מדבר עם ה' פה אל פה. במערבא אמרי בארץ ישראל היו אומרים: שעשה צלם כה גדול וכבד שהיה משאוי משא אלף בני אדם, ובכל יום ויום הורג את כולם מפני כובד המשא. ושואלים: כמאן אזלא הא כשיטת מי הולכת זו השמועה שאמר רבה בר בר חנה: שקולה נשמה של צדיק אחד כנגד כל העולם כולו? — כמאן דאמר כשיטת מי שאומר שאת ישעיה הרג.

23 כתיב נאמר במקרא שעשה "פסל" דברי הימים ב' לג, ו, וכתיב "פסילים" דברי הימים ב' לג, יט, אמר ר' יוחנן: בתחלה עשה לו לפסל פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים, כדי להכעיס, שתראה שכינה מכל צד ותכעוס.

24 אחז העמידו את הפסל בעלייה שבמקדש, שנאמר: "ואת המזבחות אשר על הגג עלית אחז" מלכים ב' כג, יב. מנשה העמידו בהיכל עצמו, שנאמר: "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושל ם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם" מלכים ב' כא, ז. אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים, שנאמר: "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס" ישעיה כח, כ.

25 מאי מה פירוש "כי קצר המצע מהשתרע"? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כי קצר המצע זה מלהשתרר להיות עליו שני רעים כאחד, שלא ייתכן שיהיו באותו מקום גם עבודת ה' וגם עבודה זרה. מאי מה פירוש "והמסכה צרה כהתכנס "? אמר ר' שמואל בר נחמני: ר' יונתן כי הוה מטי להאי קרא, הוה קא בכי כאשר היה מגיע למקרא זה, היה בוכה, מי שכתב בו "כנס כנד מי הים" תהלים לג, ז והוא "כהתכנס" תעשה לו מסכה צרה מתחרה?!

26 אחז המלך בטל את העבודה במקדש וחתם את התורה, שאסר את לימודה, שנאמר: "צור תעודה חתום תורה בלמדי" ישעיה ח, טז. מנשה קדר חתך את האזכרות של שמות ה' מספרי הקודש, והרס את המזבח. אמון שרף את התורה, והעלה שממית שהיא טמאה, כקרבן על גבי המזבח. אחז התיר את הערוה, שהכריז שאין עוד איסורי עריות בנישואין. מנשה עשה מעשה ובא על אחותו,

27 אמון בא על אמו, שנאמר: "כי הוא אמון הרבה אשמה" דברי הימים ב' לג, כג כלומר, עשה אשמה רבה ובזויה יותר מכולם. ר' יוחנן ור' אלעזר נחלקו בכך, חד אחד מהם אמר: ששרף את התורה, וחד ואחד מהם אמר: שבא על אמו. אמרה לו אמו: כלום יש לך הנאה בביאה ממקום שיצאת ממנו? אמר לה: כלום אני עושה להנאתי? אלא להכעיס את בוראי אני עושה.

28 כי אתא כאשר בא ומלך המלך יהויקים, אמר: קמאי המלכים הראשונים לא ידעי לארגוזי ידעו כלל להרגיז את הקדוש ברוך הוא, כלום אנו צריכין אלא לאורו של הקדוש ברוך הוא? יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו והוא מבריק, יטול הקדוש ברוך הוא את אורו מן העולם. אמרו לו: והלא אף כסף וזהב שלו הוא, שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" חגי ב, ח! אמר להם: כבר נתנו לנו, שנאמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" תהלים קטו, טז.

29 ב אמר ליה לו רבא לרבה בר מרי: מפני מה לא מנו את יהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא? ויש טעם לחשוב שלא יהא לו חלק משום דכתיב ביה שנאמר בו: "ויתר דברי יהויקים ותעבתיו אשר עשה והנמצא עליו" דברי הימים ב' לו, ח. והסבירו: מאי מה פירוש "והנמצא עליו"? ר' יוחנן ור' אלעזר נחלקו, חד אחד מהם אמר: שחקק שם עבודה זרה על אמתו אבר המין שלו מתוך דבקותו הרבה בה, וחד ואחד מהם אמר: שחקק שם שמים על אמתו כדי לבזות את השם.

30 אמר ליה לו רבה בר מרי לרבא: במלכים לא שמעתי מדוע לא נמנה יהויקים, ואילו לגבי ארבעה הדיוטות שמעתי מפני מה לא מנו ביניהם גם את מיכה שעשה עבודה זרה שתעו כל ישראל אחריו? — מפני שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים, שנאמר: "כל העובר ושב אל הלוים", שהיה מפרנס את כל המתארח בביתו.

31 על הנאמר: "ועבר בים צרה והכה בים גלים" זכריה י, יא, אמר ר' יוחנן: זה פסלו של מיכה "צרה" שאף הוא עבר ב"ים" כאשר עברו בו ישראל ביציאת מצרים. תניא שנויה ברייתא, ר' נתן אומר: מגרב מקומו של מיכה לשילה מרחק שלשה מילין, והיה עשן המערכה שעל המזבח שבשילה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה.

32 בקשו מלאכי השרת לדוחפו, להוציא את מיכה מן העולם, אמר להן הקדוש ברוך הוא: הניחו לו, לפי שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה, על חטא פסל מיכה, נענשו אנשי פלגש בגבעה שבטי ישראל שעלו למלחמה על שבט בנימין ונהרגו מהם ארבעים אלף איש. אמר להן הקדוש ברוך הוא: בכבודי לא מחיתם ולא עשיתם דבר לבער את פסלו של מיכה, על כבודו של בשר ודם שהרגו את אשתו מחיתם! ולכן לא הצליחו בתחילה במלחמתם ואבדו נפשות רבות.

33 אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי בן קסמא: גדולה לגימה אכילה שגרמה שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'... על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" דברים כג, ד–ה. ור' יוחנן דידיה משלו אמר: הלגימה פעמים מרחקת את הקרובים, ופעמים מקרבת את הרחוקים, ומעלמת עינים מן הרשעים, שלא יענשו, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו שפעמים אם אין מאכילים אדם רק מתוך שגגה הרי זה עולה ונחשבת כזדון.

34 ומפרטים ומבארים את הדברים: מרחקת את הקרובים —