1והכא וכאן בשווי דינר מקרקעי קרקעות קמיפלגי חלוקים; מר חכם זה, תנא קמא סבר: אם יש מותר בשווי דינר של מקרקעי קרקעות — אין כן נוטלים שניהם כתובת אימם, אבל אם היה המותר מטלטלי מטלטלים — לא. ומר וחכם זה, ר' שמעון סבר: אם היה המותר אפילו מטלטלי מטלטלים הריהו נחשב לענין זה כמותר ונוטלים כתובת אימם.2ומקשים: ומי מצית אמרת הכי והאם יכול אתה לומר כך? והתנן והרי שנינו במשנה הבאה: ר' שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות מטלטלים — אינן כלום, עד שיהא שם נכסים שיש להן אחריות קרקעות ששוויים יתר על שתי כתובות דינר!3אלא הכא כאן בדינר משעבדי קמיפלגי של נכסים משועבדים הם חלוקים; מר חכם זה, תנא קמא סבר: מותר דינר מבני חורין — אין כן, הוא נחשב מותר, ואולם ממשעבדי ממשועבדים — לא, ומר וחכם זה, ר' שמעון סבר: אפילו ממשעבדי ממשועבדים הריהו נחשב מותר.4ויש להקשות אי הכי אם כך, הלשון ששנינו, ר' שמעון אומר: "אם יש שם מותר דינר"?! הרי זו לשון לא מדוייקת, אלא "כיון שיש שם מותר דינר" מיבעי ליה צריך היה לו לומר, שמותר דינר נחשב בכל אופן שהוא מצוי!5אלא יש לומר באופן אחר: בפחות מדינר קמיפלגי חלוקים הם, מר חכם זה, תנא קמא סבר: דינר — אין כן נחשב כמותר, ואולם פחות מדינר — לא נחשב כמותר, ומר וחכם זה, ר' שמעון סבר: אפילו פחות מדינר נחשב כמותר.6ומקשים: והא והרי ר' שמעון "אם יש שם מותר דינר" קאמר אמר, ומשמע ולא פחות! וכי תימא ואם תאמר: איפוך נהפוך את הדעות, מכל מקום התנא קמא הראשון דמתניתין של המשנה הבאה, שהוא כפי הנראה גם תנא קמא של הברייתא, נמי גם כן דינר קאמר אמר!7אלא צריך לפרש כי הנך תרי לישנאי קמאי ואיפוך כמו אותן שתי לשונות ראשונות שהזכרנו למעלה בהסבר המחלוקת, או במותר מטלטלים או במשועבדים ולהפוך את הדעות.8אמר מר זוטרא משמיה משמו של רב פפא: הלכתא הלכה פסוקה היא: אחת בחייו ואחת במותו — יש להן, לבנים, כתובת בנין דכרין, ועוד: כתובה נעשית מותר לחברתה.9על צירוף ההלכות האלה תוהים: בשלמא אי אשמעינן נניח אם היה משמיע לנו רק כי אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין, ולא אשמעינן היה משמיע לנו כי כתובה נעשית מותר לחברתה, הוה אמינא הייתי אומר: אי איכא אם יש מותר דינר נוסף לכתובות — אין כן, אי אם לא — לא.10אלא לישמעינן שישמיע לנו רק כי כתובה נעשית מותר לחברתה, ואנא ידענא ואני יודע ומבין מכאן שמשום כך אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, ואין צורך לומר זאת במפורש, שהרי ממילא אנו מבינים כך!11ומשיבים: אי אשמעינן הכי אם היה משמיע לנו רק כך שכתובה נעשית מותר, הוה אמינא הייתי אומר שזהו דווקא כגון שנשא שלש נשים, ומתו שתים בחייו, ואחת במותו. והך דמיית וזו שמתה לאחר המיתה שלו יולדת נקבה היא, ובתה לאו בת ירושה היא, ולכן אין לה תביעה לגבי הנכסים עצמם אלא למזונות בלבד. ואין כאן חשש לקטטה אלא דיון בין יורשי הכתובות.12אבל אחת בחייו ואחת במותו, והא וזו שמתה לאחר מיתה של בעלה יולדת זכר היא ובנה תובע גם הוא חלק בירושה אימא ליחוש לאינצויי אמור שנחשוש לקטטה, שיתרעמו בני השניה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאין חוששים.13א משנה מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתו, ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשין כתובת אמן "כתובת בנין דיכרין" ואין שם בנכסים אלא כדי לשלם שתי כתובות ולא יותר — במקרה זה מבטלים את דין כתובת בנין דיכרין, וחולקין הבנים בשוה בנכסים, כדין ירושה מן התורה.14היה שם מותר דינר בנכסים, נוסף לדמי הכתובות — אלו נוטלים כתובת אמן, ואלו נוטלים כתובת אמן, ובשווה הדינר שנשאר — חולקים בשווה בין כולם.15אם אמרו היתומים שכתובת אמם גדולה משל חברתה: אנחנו מעלים על נכסי אבינו, שאנו מקבלים עלינו את ערכם בסכום גדול יותר ממחירם בשוק, כדי שיהא ערכם נוסף על הכתוב בכתובות עוד יפה שווה דינר כדי שיהיה שם מותר דינר ויטלו כתובת אמן — אין שומעין להן, אלא שמין מעריכים את הנכסים בבית דין ולפי זה קובעים.16היו שם נכסים בראוי שלא היה בנכסים הקיימים מותר דינר, אבל היו שם נכסים הראויים עתידים ליפול להם בירושה ולהגדיל את סכום הירושה הכללי — אינן נחשבים כבמוחזק כעת בידיהם, ואין קובעים אלא לפי מצב הדברים באותה שעה.17ר' שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות כספים ומטלטלים, אינן כלום לענין זה, עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות כלומר, קרקעות יותר על שתי הכתובות דינר.18ב גמרא תנו רבנן שנו חכמים: לזו כתובה אלף, ולזו חמש מאות, אם יש שם מותר דינר, אלו, יורשי אשה אחת, נוטלין כתובת אמן "כתובת בנים דיכרין", ואלו היורשים האחרים נוטלין כתובת אמן. ואם לאו — יחלקו בשוה.19כאן נשאלת שאלה שתחילה מקדימים לה מעין הקדמה, פשיטא פשוט לנו שאם היו הנכסים מרובין בשעת מיתה ובאותה שעה היה ערכם כדי שתי הכתובות ויתר דינר, ונתמעטו לאחר זמן — כבר זכו בהן יורשין, כל אחד בכתובת אמו, אף שכעת אין מותר דינר. ואולם אם היו מועטין ונתרבו מאי מה הדין? האם הולכים אחר זמן המיתה או אחר זמן החלוקה?20ומציעים: תא שמע בוא ושמע פתרון לדבר ממעשה שהיה: דניכסי דבי בר שנכסיו של בית בן צרצור מועטין ונתרבו הוו היו, ואתו לקמיה ובאו היורשים לפני רב עמרם לדון בדבר. אמר להו להם ליורשי הכתובה הקטנה: זילו פייסינהו לכו פייסו אותם את יורשי הכתובה הגדולה ותנו להם משהו מחלקכם. לא אשגחו השגיחו בדבריו.21אמר להו להם: אי אם לא מפייסיתו להו תפייסו אותם מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא אכה אתכם בקוץ שאינו מוציא דם, כלומר אטיל עליכם נידוי. שדרינהו לקמיה שלח אותם לפני רב נחמן שידון בדינם, אמר להן רב נחמן: כשם שמרובין ונתמעטו22זכו בהן יורשין — כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין, שהכל הולך לפי שעת המיתה, ואם כן מעיקר הדין צריכים לחלק את הנכסים בשווה.23א סימן: אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב זקף שדותיו בדברים עסיקין והוא סימן להלכות הבאות, הקשורות במידה מסויימת לבעיה שבמשנה.24מסופר: ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי אדם אחד שהיו נושים בו אלף זוז, הוו ליה תרי אפדני היו לו שני ארמונות, זבינהו חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה מכר אותם אחד בחמש מאות זוז ואחד בחמש מאות זוז. אתא בא בעל החוב של המוכר טרפא לחדא מינייהו וטרף את אחד מהם בחובו, הדר קטריף לאידך וחזר ורצה לטרוף את השני כדי להשלים את גביית חובו.25שקל לקח זה שקנה את הארמון אלפא זוזי אלף זוז וקא אזיל לגביה והלך אליו למלווה, אמר ליה: אי שויא אם שווה לך הארמון הראשון שלקחת אלפא זוזי אלף זוזים — לחיי בסדר, הרי הוא שלך תמורת כל הכסף, ואי ואם לא — שקיל אלפא זוזי ואיסתלק קח לך אלף זוזים בכסף והסתלק משניהם והשאר לי את שני הארמונות.26סבר חשב רמי בר חמא למימר לומר כי היינו מתניתין זו היא משנתנו ששנינו בה שאם אמרו היתומים, יורשי הכתובה הגדולה: "הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר" — אין שומעים להם. ואף כאן לא יכול המחזיק בבית להעריכו בסכום גבוה מערכו.27אמר ליה לו רבא: מי דמי האם דומה הדבר? התם אית להו פסידא ליתמי שם במשנתנו יש הפסד ליתומים האחרים שכתובת אמם יותר קטנה, אם יעריכו את הנכסים ביותר משווים, שכן אם יעריכו את הנכסים ביותר משוויים יהיה ממילא מותר דינר על סכום הכתובות, ורק בשל כך יוכלו בני בעלת הכתובה הגדולה ליטול כתובת בנים דיכרין, ואולם הכא מי אית ליה פסידא כאן האם יש לו הפסד למלווה? הלא אלפא יהיב ואלפא שקיל אלף דינרים נתן ואלף לקח ולא הפסיד דבר, ובמקרה כזה מידת סדום היא אם לא ירצה לקבל את הכסף!28ושואלים: אם החליט הנושה להחזיק בארמון אחד ולוותר על שאר הכסף, וטירפא ושטר הטריפה שכותבים ללוקח, בכמה כתבינן אנו כותבים? שאמנם הלוקח שילם בעד הארמון חמש מאות דינרים, אבל המוכר הלא הרויח על ידי כך אלף דינרים שהרי סילק על ידי כך את חובו. וכאשר בא הלוקח לבית דין לקבל אישור שטרפו ממש את הנכס, ויחזור למוכר הראשון לתבוע ממנו, מה יתבע?29רבינא אמר: באלפא באלף כותבים, שהרי אלף דינר היה סכום החוב. רב עוירא אמר: בחמש מאה מאות, שהרי הוא לא קנה אלא בחמש מאות, ומה שויתר הנושה — מדעת עצמו הוסיף. ומסכמים והלכתא והלכה היא: בחמש מאה מאות30כותבים. וכן מסופר: ההוא גברא דהוו מסקי ביה אדם אחד שהיו נושים בו מאה זוזי זוזים, הוו ליה תרי קטיני דארעא היו לו שתי חלקות אדמה קטנות, חד זבינהו בחמשין וחד בחמשין אחת מכר בחמישים זוז ואחת בחמישים זוז. אתא בא בעל החוב טרפא לחד מינייהו וטרף את אחת מהן. הדר אתא וקטריף לאידך חזר בא ורצה לטרוף את האחרת.31שקל לקח קונה השדה מאה זוזי זוזים וקאזיל לגביה והלך אליו אל בעל החוב ואמר ליה לו: אי שויא אם שווה לך שדה זה מאה זוזי זוזים — לחיי בסדר, ואי ואם לא — שקול קח מאה זוזי זוזים ואיסתלק והסתלק.32סבר חשב רב יוסף למימר לומר כי היינו מתניתין זוהי ההלכה האמורה במשנתנו, ששנינו בה: אם אמרו יתומים שרוצים להעלות את מחיר הנכסים — אין שומעים להם. אמר ליה לו אביי: מי דמי האם דומה הדבר? התם אית להו פסידא ליתמי שם יש להם הפסד ליתומים, ואולם הכא מאי פסידא אית ליה כאן, איזה הפסד יש לו למלווה? הלא מאה דינרים יהיב נתן ומאה שקיל לקח, ושואלים:33וטירפא ואת שטר הטריפה בכמה כתבינן אנחנו כותבים? רבינא אמר לשיטתו: במאה, רב עוירא אמר: בחמשין בחמישים. ומסכמים, והלכתא והלכה: בחמישים.34ועוד: ההוא גברא דהוו מסקי ביה אדם אחד שהיו נושים בו מאה זוזי זוזים. שכיב, שבק קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי מת והניח חלקת אדמה קטנה שהיתה שווה חמישים זוזים. אתא בא בעל החוב וקטריף ליה וטרף אותה, אזול יתמי יהבו ליה חמשין זוזי הלכו היתומים ונתנו לו חמישים זוז ופדו ממנו את השדה, הדר קטריף לה חזר וטרף אותה, כדי לגבות את שאר חובו.35אתו לקמיה באו לפני אביי להתלונן. אמר להן להם: מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן מן הנכסים שירשו ממנו, ואם כן הני קמאי אותם כספים הראשונים שנתתם בפרעון החוב מצוה עבדיתו עשיתם, שפרעתם מקצת חוב אביכם, אבל בשל כך לא בטל השעבוד, ולכן השתא כי טריף עכשיו שהוא טורף, בדין קטריף הוא טורף, שהרי יש לו שעבוד על הקרקע.36ומעירים: ולא אמרן אמרנו דבר זה אלא כשלא אמרו ליה לו היתומים "הני חמשין זוזי דמי דארעא קטינא חמישים זוז אלה הם דמי חלקת האדמה הקטנה ", שאז הוא כמכירה גמורה ולא כפרעון חוב, אבל אם אמרו ליה לו "הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא חמישים הזוז הללו, הם דמי חלקת האדמה הקטנה הם "— סלוקי סלקוה סלקו אותו על ידי כך מכל תביעה לחלקה זו.37ב ועוד מסופר: ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה אדם אחד שמכר את כתובת אמו בטובת הנאה, שקיבל סכום מסויים על מנת שאם יירש הוא את הכתובה שימות אביו תחילה ואחר כך אמו — יעביר את זכות הכתובה לקונה. ואמר ליה לו האיש לקונה: אי אתיא אם ומערערא אם תבוא אמי ותערער על המכירה, שלא תסכים למכירה זו, לא מפצינא לך אפצה אותך, כלומר, איני אחראי על שטר מכירה זה ולא תקבל את מעותיך בחזרה.38שכיבא אימיה מתה אמו ולא איערערא ערערה, ואתא איהו וקא מערער ובא הוא עצמו וערער על המכירה, שאמר שהוא עומד במקום אמו והריהו נוטל את הקרקע וכיון שהקונה קנה קרקע זו שלא באחריות, אף אינו צריך לשלם לו. סבר חשב רמי בר חמא למימר לומר כי איהו הוא במקום אימיה קאי אמו הוא עומד, וכיון שהוא בא במקומה ותנאי היה במכירה זו שהיא תוכל לערער — הרי אף הוא רשאי לערער. אמר ליה לו רבא: נהי אם אמנם שאת האחריות לערעור דידה שלה לא קביל עליה קיבל עליו, מכל מקום את האחריות דידיה מי של עצמו, האם לא קביל קיבל? וכאשר מכר, ודאי סילק עצמו מלערער על המכירה.39ובענין דומה אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, כלומר, שאם יטרפוה מן הקונה לא יקבל מעותיו בחזרה, ואתא ובא שמעון ומכרה לראובן בחזרה, אבל מכרה באחריות,
