ביאור שטיינזלץ על חולין נ״ז

1 באחוזת עינים, כלומר, איחז את עיני האב, כאילו הבן נשחט, אינגיד ואיתנח נמשך, נמתח האב ונאנח, עול למעייניה נכנסו בני המעיים על ידי התנועה הזו למקומם, וחייטיה לכרסיה ותפר את כריסו, ונרפא.

2 א שנינו במשנה: נשתברו רגליה של העוף — כשרה. מסופר, ההוא צנא דאינקורי דאתיא לקמיה סל מלא עופות שבורי רגלים שבאה לפני רבא, בדקיה בדק אותם רבא בצומת הגידין הנמצא בתחתית עצם השוק, וראה שכל הגידים שלמים, ואכשריה

3 והכשיר אותו. אמר רב יהודה אמר רב: שמוטת יד הרגל הקדמית בבהמה, כלומר, שנקעה היד ממקומה בכתף — כשרה, שמוטת ירך שיצאה עצם הירך ממקומה בעוף — טרפה. שמוטת גף כנף בעוף, שיצאה ממקום חיבורה בגב העוף — טרפה, ומדוע? חיישינן חוששים אנו שמא ניקבה הריאה, שמקום חיבור הגף סמוך לריאה, וכשהיא ניתקת יש חשש שניתק עמה חלק מן הריאה. ושמואל אמר: תיבדק הריאה, ואם יש בה נקב הריהי טריפה. וכן אמר ר' יוחנן: תיבדק.

4 ובענין זה מובאת מחלוקת, חזקיה, בנו של ר' חייא, אמר: אין ריאה לעוף, ור' יוחנן אמר: יש לו ריאה לעוף, וישנה והיא נראית כעלה של וורד, דקה ואדומה, בין אגפים הכנפיים. ושואלים: מאי מה פירוש אין ריאה לעוף שאמר חזקיה? אילימא דלית ליה אם תאמר שאין לו כלל ריאה — והא קא חזינא דאית ליה והרי אנו רואים שיש לו ריאה! אלא תאמר שכוונתו היתה דלא מיטריף ביה שאין בה טריפה אם ניקבה — והתני והרי שנה לוי בברייתא: טרפות שמנו חכמים בבהמה — כנגדן גם בעוף טריפה, יתר עליהן עוף — אם נשבר העצם של הגולגולת, שהוא טריפה אף על פי שלא ראינו שניקב קרום של מוח!

5 אלא תאמר שהכוונה היא שאין לו לריאה של העוף, לא לינפל דין נפילה, שאם נפל — אין חוששים שנתרסקה הריאה, ואינה צריכה בדיקה כפי שחוששים באיברים אחרים לעיל נא,ב, ולא ליחמר דין נחמרה, שאם נפל העוף לאש — אין חוששים שנכוותה הריאה, כמו בשאר בני מעיה שבודקים אם נעשו ירוקים לעיל נו,א; מאי טעמא מה טעם הדבר? אמר רב חנה: הואיל ורוב צלעותיה של העוף מגינות עליה על הריאה;

6 והא והרי ממה שאמר ר' יוחנן בתגובה לדברי חזקיה: יש לו לעוף ריאה, וישנה כעלה של וורד בין אגפיים — מכלל הדברים אתה למד שחזקיה שאמר אין לו ריאה סבר דלית ליה שאין לו כלל ריאה! אלא צריך לומר, כמו שאמרי במערבא משמיה אמרו בארץ ישראל משמו של ר' יוסי בר' חנינא: מדבריו של בריבי הגדול חזקיה, ניכר שאינו בקי מורגל בתרנגולין.

7 ב אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף כשרה. אמר ליה לו רבה בר רב הונא לרב הונא, והא רבנן דאתו והרי חכמים שבאו מפומבדיתא אמרו שרב יהודה משמיה משמו של רב אמר: שמוטת ירך בעוף טרפה! אמר ליה לו: ברי בני, נהרא נהרא ופשטיה נהר נהר והילוכו, כלומר, מנהגים שונים יש למקומות שונים. ודעתו של רב היתה להיתר, אלא שבפומבדיתא נהגו איסור, וכך פסק להם רב.

8 ובענין זה מסופר, אזל הלך ר' אבא, אשכחיה מצא את רב ירמיה בר אבא דקא בדיק שהוא בודק בעופות בצומת הגידין, לראות אם ניטל. אמר ליה לו, למה ליה למר כולי האי למה לו לאדוני כל זה? והא והרי רב הונא אמר בשם רב: שמוטת ירך בעוף כשרה, ואם כשכל הירך ניטלה הריהי כשרה, כל שכן אם ניטל רק צומת הגידין, שהוא למטה מן הירך! אמר ליה לו: אנא מתניתין ידענא אני את משנתנו אני יודע ועליה אני סומך, ששנינו: בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה הברך ולמטה — כשרה, מן הארכובה ולמעלה — הריהי פסולה טריפה, וכן שניטל צומת הגידין הריהי טריפה, אפילו הארכובה קיימת; ואמר רב עלה עליה: וכן בעוף.

9 אמר לו: אי הכי קשיא אם כך קשה מדברי רב על דברי רב, שמצד אחד אמר ששמוטת הירך בעוף כשרה, ומצד אחר אמר שדין העוף כדין הבהמה, ואם נחתכה הרגל למעלה מן הארכובה — טריפה היא! אישתיק שתק רב ירמיה בר אבא, ולא ענה על כך. אמר ליה לו ר' אבא: דלמא שני ליה שמא שונה לו לרב בעוף בין שמוטה לחתוכה, שאם נשמטה הירך ממקומה — אין זה עושה טריפה, אבל אם נחתכה באמצעה, או אפילו למטה משם — הרי זה טריפה? אמר ליה לו: ואת מפרשת שמעתתיה ואתה הוא המפרש את הלכותיו של רב מסברתך? בפירוש אמר רב כך: שמוטה — כשרה, חתוכה — פסולה. ואל תתמה כיצד יתכן דבר זה, שהרי פעמים חותכה את הבהמה או העוף מכאן ומתה, ואילו חותכה מכאן ממקום אחר וחיתה וחיה.

10 מסופר, כי סליק כאשר עלה ר' אבא מבבל לארץ ישראל אשכחיה מצא אותו את ר' זירא דיתיב וקאמר שיושב ואומר, אמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף — טרפה. אמר ליה לו ר' אבא: חיי דמר בחיי אדוני, מיומא דסליק מר להכא מיום שעלה אדוני לכאן לארץ ישראל

11 הוה לן היה לנו פתחון פה קמיה לפני רב הונא, כלומר, היתה לי הזדמנות לשוחח עם רב הונא, ושאילניה ושאלתי אותו בענין זה, ואמר לן לנו: שמוטת ירך בעוף כשירה.

12 ואשכחתיה נמי ומצאתי אותו גם כן את ר' ירמיה בר אבא דיתיב וקא בדיק שיושב ובודק בצומת הגידין של עוף האם ניטל, ואקשי ליה והקשיתי לו: וכי לא סבר לה מר הא אין אדוני סבור את זו שאמר רב הונא אמר רב: שמוטת ירך בעוף כשרה? ואם נשמטה הירך כולה כשרה — כל שכן שניטל צומת הגידים! אמר לי: אנא מתניתין ידענא אני את משנתנו אני יודע, ששנינו בה: בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה — כשרה, מן הארכובה ולמעלה — פסולה, וכן הדין כשניטל צומת הגידין, אפילו לא נחתכו רגליה; ואמר רב עלה עליה: וכן בעוף.

13 ואמרי ליה ואמרתי לו: אי הכי קשיא אם כך קשה מדברי רב על דברי רב, שאמר ששמוטת הירך בעוף כשרה, שהרי אפילו נחתכו רגליה למטה משם הריהי טריפה לדעתו! אישתיק שתק ר' ירמיה בר אבא. ואקשי ליה והקשיתי לו: ודלמא שני ליה ושמא שונה לו לרב בין שמוטה לחתוכה, ששמוטה כשרה, וחתוכה טריפה? ואמר לי: ואת מפרשת שמעתיה ואתה הוא המפרש את שמועתו של רב? בפירוש כך אמר רב: שמוטה — כשרה, חתוכה — פסולה.

14 לאחר שסיפר דברים אלו לר' זירא, שאלו: ואת, מה בידך ואתה מה בידך? כלומר, מה שמעת בענין זה? אמר לו: הכי כך אמר רב חייא בר אשי אמר רב: שמוטת ירך בעוף טרפה, וכן אמר ר' יעקב בר אידי שאמר ר' יוחנן: שמוטת ירך בעוף טרפה. ובענין זה

15 אמר ר' יעקב בר אידי: אילמלי הוה אילו היה ר' יוחנן באתרא דאורו בה חברוותא להתירא במקום שהורו בו בני החבורה להיתר לא פרכיס לא היה מפרכס, לא היה מערער על כך, שהיו אלו גדולי הדור שלפניו. שכך אמר ר' חנינא אמר רבי: שמוטת ירך בעוף כשרה. ותרנגולת היתה לו לר' חנינא שנשמטה ירך שלה, והביאה לפני רבי והתירה לו. ומלחה ר' חנינא, כדי לשמרה לזמן רב, והוה מורי והיה מורה בה הלכה לתלמידים, שהיה מראה אותה להם ואומר: זה התיר לי רבי, זה התיר לי רבי.

16 ואומרים לסיכום: ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ואין הלכה ככל השמועות הללו שאמרנו, אלא כי הא כמו זו ששאל ר' יוסי בן נהוראי את ר' יהושע בן לוי: קדירת נקיבת קנה בכמה עושה טריפה? אמר לו: משנה שלמה שנינו, עד כאיסר האיטלקי היא כשרה, וביותר מכך — טריפה. אמר לו: והלא רחל כבשה אחת היתה בשכונתנו שנקדר ניקב קנה שלה ביותר מכדי שיעור זה, ועשו לה באותו מקום סתימה באמצעות קרומין קליפה של קנה וחיתה!

17 אמר לו: ועל דא את סמיך ועל מעשה זה אתה סומך כדי להקשות ממנו? והלא הלכה רווחת נפוצה בישראל: שמוטת ירך בעוף טרפה. ועם כל זה ראינו שתרנגולת היתה לו לר' שמעון בן חלפתא שנשמטה ירך שלה, ועשו לה מעין קיבוע על ידי שפופרת של קנה כדי לתמוך בירך, וחיתה! אלא, מאי אית לך למימר מה יש לך לומר לגבי המקרה הזה? שתוך שנים עשר חדש מזמן שנשמטה הירך הוה היה הדבר, ובסוף שנים עשר חודש מתה, שטריפה יכולה לחיות רק עד שנים עשר חודש. הכא נמי כאן גם כן במעשה שניקב קנה שלה, ועשו לה קרומין של קנה וחיתה — תוך שנים עשר חדש הוה היה.

18 א אגב כך אומרים: אמרו עליו על ר' שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה, חוקר ובודק בעניינים שונים, והיה עושה דבר להוציא מלבו של ר' יהודה, כלומר, ממה שהיה סבור ר' יהודה, שהיה ר' יהודה אומר: אם ניטלה הנוצה הפלומה של העוף — פסולה, וכפי ששנינו במשנתנו בשמו. ותרנגולת היתה לו לר' שמעון בן חלפתא שניטלה נוצה שלה, והניחה את התרנגולת בתנור, במקום חם, וטלה עליה כיסה אותה במטלית של טרסיים צורפי נחושת, ולאחר זמן גידלה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים. ותוהים: מה הפירכה מכאן לדברי רב יהודה?

19 ודלמא קסבר ושמא סבור ר' יהודה שטרפה לא רק שהיא חיה, אלא אפילו משבחת, ייתכן שתהיה בריאה יותר מאשר היתה קודם! ודוחים: גם אם כן, האם היה אומר כן גם במידי דמיטרפא בה באותו דבר עצמו שנעשתה בה טריפה, וכפי שהיה כאן, שהגדילה כנפיים האחרונים יותר מן הראשונים?!

20 ושואלים: מאי מהו שנאמר על ר' שמעון בן חלפתא שהיה עסקן בדברים? מהיכן בא לו כינוי זה? אמר רב משרשיא, שראה מה דכתיב שנאמר: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה" משלי ו, ו—ח, אמר: איזיל איחזי אי ודאי הוא דלית להו מלכא אלך ואראה אם ודאי הוא שאין להם מלך!

21 אזל הלך בתקופת תמוז, בקיץ, בשעה שהשמש מאירה בחוזק. והואיל והנמלים שונאות חום גדול, פרסיה לגלימיה אקינא דשומשמני פרס את גלימתו על חור של נמלים, כדי להצל עליו, נפק אתא חד מינייהו יצא ובא אחד מהם, מן הנמלים, והבחין בצל. אתנח ביה סימנא הניח בו ר' שמעון בן חלפתא סימן באותה נמלה. על, אמר להו נפל טולא נכנסה אותה נמלה, אמרה להם לשאר הנמלים: נפל צל, נפקו ואתו יצאו ובאו כל הנמלים מן הקן לעבודתם. דלייה לגלימיה הרים ר' שמעון בן חלפתא את גלימתו, נפל עליהם שמשא אור השמש, נפלו עליה וקטליה התנפלו עליו השאר על אותה נמלה והרגוה. אמר ר' שמעון: שמע מינה למד מכאן שבאמת לית להו מלכא אין להם מלך, דאי אית להו שאם יש להם מלך, וכי הרמנא דמלכא לא ליבעו רשות, הוראה מן המלך לא היו צריכים להריגה זו?

22 אמר ליה לו רב אחא בריה בנו של רבא לרב אשי: ודלמא מלכא הוה בהדייהו ושמא המלך היה איתם ולא הכיר אותו? אי נמי או גם כן, הרמנא דמלכא הוו נקיטי רשיון של המלך היה בידם לעשות כן. אי נמי בין מלכא למלכא הוה או גם כן בזמן שבין מלך למלך היה אירוע זה, דכתיב שהרי נאמר כיוצא בזה: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" שופטים יז, ו? אלא בהכרח, סמוך אהימנותא צריכים אנו לסמוך על נאמנותו של שלמה, שאמר דברים אלו.

23 ב ובענין שהוזכר לעיל, מביאים מה שאמר רב הונא: סימן לטרפה — שנים עשר חדש, שבעל חיים שהוא ספק טריפה, אם לא מת בתוך שנים עשר חודש — סימן הוא שאינו טריפה. מיתיבי מקשים על כך ממה ששנינו בברייתא: סימן לטרפה — כל שאינה יולדת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם משבחת משתבחת והולכת — בידוע שהיא כשרה, אם מתנוונה נחלשת והולכת — בידוע שהיא טרפה. רבי אומר: סימן לטרפה — כל שלא חיה שלשים יום. אמרו לו: והלא הרבה מן הטריפות ששנו חכמים מתקיימות שתים שלש שנים! ועל כל פנים, אף לא אחד מן התנאים שבברייתא הזכיר שנים עשר חודש, כפי שאמר רב הונא!

24 ומשיבים: תנאי מחלוקת תנאים היא, ויש תנא הסבור כרב הונא. דתניא ששנויה ברייתא: ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך, או אפילו נקבים קטנים הרבה — מצטרפים כל הנקבים לשיעור של מלא מקדח של רופאים, שנקב בשיעור זה עושה טריפה. אמר ר' יוסי בן המשולם: מעשה במקום הקרוי ענבול, באדם אחד שנפחתה גלגלתו, ועשו לו כיסוי באמצעות חידוק של קרויה קליפה של דלעת, וחיה, ומכאן שאינה טריפה! אמר לו ר' שמעון בן אלעזר: וכי משם, ממעשה זה, אתה מביא ראיה שטריפה היא? והרי ימות החמה היה כשאירע הדבר, וכיון שעברו עליו ימות הצנה מיד מת. הרי שלשיטת ר' אלעזר בר' שמעון, כל שמת בתוך שנתו — שעברו עליו ימות החמה וימות הגשמים — טריפה היא, וכשיטתו אמר רב הונא שסימן לטריפה שנים עשר חודש.

25 אמר רב אחא בר יעקב, הלכה: טרפה גם יולדת וגם משבחת. ולכן, אם בהמה ילדה או השביחה — אין ללמוד מכאן שאינה טריפה. אמר אמימר: הני ביעי אותם ביצים של עוף טרפה,