רש"י על חולין נ״ז ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ז ע״ב:ו׳ רש"י על חולין נ״ז ע״ב:ח׳ »

7 אָמַר לוֹ: וְעַל דָּא אַתְּ סָמֵיךְ? וַהֲלֹא הֲלָכָה רוֹוַחַת בְּיִשְׂרָאֵל: שְׁמוּטַת יָרֵךְ בָּעוֹף טְרֵפָה, וְתַרְנְגוֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁנִּשְׁמְטָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ, וְעָשׂוּ לָהּ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה וְחָיְתָה! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה, הָכָא נָמֵי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲוָה.

פירוש רש"י על חולין נ״ז ב:ז׳

7 ועל דא את סמיך - מפני שראית שחיתה המכה אתה סומך להתיר והלא הלכה כו':

8 רווחת - כבר נתפשטה ונתרווחה לנהוג:

9 תוך י"ב חדש - חיתה המכה ולסוף י"ב חדש מתה דטרפה עד י"ב חדש חיה:

« רש"י על חולין נ״ז ע״ב:ו׳ רש"י על חולין נ״ז ע״ב:ח׳ »